שאל השואל ואמר, כיצד עלינו להגיב מול תופעות מאוד מקוממות כגון: אנשים אשר משווים חס ושלום את הרב הראשי לישראל למנהיג החומניסטי או מזלזלים בתפילין על ידי הצגתם בראש שר החינוך במסגרת הרצון שלהם לבקר ביקורת מסויימת או אותה פרופסורית לחינוך ותרבות אשר מתנגדת שבמרחב הציבורי לידה יניחו תפילין, או כל אותם אלה אשר טוענים שכל התייחסות או הגד דתי בציבוריות, כי בבחינת הדתה. האם, כך אומר השואל, נכון לקרוא להם רשעים גמורים, אפיקורסים, לא יהודים? כפי שיש כאלה שמכנים אותם אם זו הדרך או שמא אולי צריך להכיל אותם, צריך לדעת איך לקרב אותם וכו'.

שאלה אישה תמימה:
לאחרונה מפיצים מדרשים בעניין המלחמה בין פרס לרומי העוסקים במלחמה ביניהם מי ישלוט בעולם. מאז שקראתי את הדברים אני ממש מפחדת עד כדי כך שאני לא ישנה בלילה.
האם זה נכון שהעולם יחרב במלחמה? מה יהיה על עם ישראל? בשביל מה חז"ל כתבו דברים כאלו?

הרב רצון ערוסי מצנן את ההתלהבות על מעבר שגרירות ארה"ב לירושלים ומסביר כי מדובר בהכרח בל יגונה שיש לצרף לו הסברה על ייחודנו הלאומי

שאל השואל: בשבוע האחרון נשמעים קולות חיוביים ואוהדים גם מרבנים שונים ביחס של מעבר שגרירות ארה"ב לירושלים. האם מבחינה הילכתית אין בזה איסור של "לא תחנם-לא תיתן להם חניה". מאחר ושגרירויות אלה משמשות תחת סטטוס חוקי, מיוחד למעשה כמעט ומפקיע את הריבונות של מדינת ישראל בשטחה. וכן, "לא תיתן להם חן" בנתינת יחס אוהד מידי לארה"ב ותרבותה שיש לה, והיא אחראית לקלקולים הרוחניים הנוראים שבדור.

שאל השואל ואמר, בכל הויכוח הנטוש אם חוק אשר מסדיר את מערכת היחסים בין הרשות המבצעת והרשות המחוקקת מצד אחד, ובין הרשות השופטת מצד שני. שאלו אומרים זוהי סכנה גדולה מאוד מאוד לדמוקרטיה. ואלו אומרים שאם לא יהיה חוק כזה זו כבר סכנה גדולה מאוד מאוד לדמוקרטיה. וכבר הציבור נבוך מהאמת. מה היא דעת ההלכה, אם בכלל יש לה התייחסות לויכוח מעין זה?

שאל חייל ואמר, שמבחינתו הוא רואה את אותם אוייבים אשר מתקרבים לגדר בגבול עזה כסיכון בטחוני, אבל הוא אומר סוף, סוף כל אותם ארגונים וכל אותם קולות אשר משמיעים ונשמעים שכאילו חס ושלום הם יורים באש חיה לעבר אנשים בלתי חמושים, מחלחל בקרב לבבות של חיילים צעירים אשר מוסרים את עצמם כדי להגן עלינו ואז הוא שואל האם באמת יש משהו ממשהו באותם קולות שצריכים להתחשב בעובדה שמדובר בכך שאותם משתוללים הם בלתי חמושים?

כיצד על אדם דתי לנהוג במעמדות כאלה של כמו פרס ישראל, והנה יש מצד אחד גברים ונשים שצורת הקשר ביניהם זה דרך חיבוקים ונישוקים, או לפחות הושטת יד בין המינים, בין זכר, בין נקבה. ואז אדם דתי נבוך. אוי לו מיצרו אוי לו מיוצרו.