שלום וברכה מארי, כת"ח אשאל, כתב רבנו בהל' ק"ש א, ד: "... ומפני דבר זה נהגו כל ישראל לומר שבח זה ששבח בו ישראל אבינו". ושאלתי, היאך מנהג זה עוקר הלכה? הרי אסור להפסיק בק"ש כלל, אפילו לקדושה. היתכן לעבור על הלכה זו בגלל מנהג בעלמא שלא חכמים תקנוהו? למה רבנו השתמש בלשון נהגו? ברוך תהיה לעולם תחיה

שלום,
א. כיצד מועיל קדיש למת?
ב. האם מותר לי לכוון לפני שאני מתחיל לשתות שאני ממשיך לשתות גם אחרי שאכנס לשירותים, האם זה פוטר אותי מלברך? כלומר להכנס לשירותים ולהמשיך לשתות ללא ברכה?
תודה רבה

שלום וברכה לכבוד מארי אשאל כת"ח, ראיתי שכבוד מארי אומר בש"ות באינטרנט שהבקי שלא הוציא בשפתיו את ברכות ק"ש, הש"ץ מוציאו יד"ח. אך לכאורה מפורש אחרת בתשובה שענה רבנו (תשובה ריט) שם נשאל רבנו בדיוק על העניין הזה. וענה: "וכלל הוא בכל הענינים, שש"ץ אינו מוציא אלא מי שאינו בקי". האם יש תירוץ? אשמח לדעת את פסיקתך וכמובן את הטעמים לכך, (וכן את הטעמים בכלל לכך שאתה פוסק שש"ץ כן מוציא יד"ח. ברוך תהיה

כה תומר לבית יעקב

זה המשך לשאלתי הקודמת, פורסמה ב
https://net-sah.org/he/node/5463

שאלה:
למה חז"ל לא קבעו ברכת התורה בלשון "אשר קדשנו במצותיו וצונו על לימוד תורה"?
וגם, ציווי התורה הוא ללמד והמלמד תורה לבניו ותלמידיו אינו מברך על קיום מצווה זו.

א) גויה הבא להתגייר חייבת ללמוד תורה ואילו "רק" את המצוות המוטלות על נשים ודברים כלליים של אמונה והקדושה שהיא עומדת לרכוש – והיא אף תבחן על זה אם היא למדה יפה יפה.

לכבוד הרב שלום,
רציתי לבקש הסבר שיבהיר לי מתי עלי לברך לאחר האכילה "בורא נפשות רבות ומתי ברכה "מעין שלוש" ?