מהם דרכי הנימוסין שיש לנקוט בזמן שמברך ברכת המזון והאם כולל גם את השומעים?

אם נאלץ לאכול או לשתות תוך כדי הליכה, האם יצא ידי חובה בברכה שמברך שלא בישיבה?

האם דינים אלו מתייחסים גם לברכת במ"מ וכיצד יש לנהוג בברכות על לחמניות מתוקות המוגשות באולמות השמחה?

מה מעדיפה ההלכה, מינויים או בחירות?

האם חובה זו לא נופלת מחובת הצלת הכלל הן במישור הקנייני והן במישור הבטחוני והאמוני?

כיצד מתייחסת ההלכה למצבים מיוחדים הקשורים עם הליך הבחירות: בחירות ע"י מוגבלי תנועה, חובה או פטור של פגועים מנטלית, מניעת זיופים וכו'?

האם אנו נמצאים בנסיבות שיש היתר לשקר בטיעון שמדובר בארועים שיש להם השפעות קיומיות?

מה מסתתר מאחורי אימרה זו המקובלת אפילו בחוגי יהודים משכילים הרחוקים מתורת ישראל ומדוע לא לומר: בעזרת ה'?

כיצד יש להתייחס למימרות: 'אל יפתח פיו לשטן' או 'ברית כרותה לשפתים' ומדוע התעלם מהם הרמב"ם?

איך ניתן להסביר את מושג האמונה בהשגחה הפרטית מול האזכורים של מימרות אלו ע"י חכמי ישראל בתלמוד הבבלי?

באילו נסיבות של התנהגות האדם ניתן לקבוע שמדובר בהתרסה או בחוסר בטחון בקב"ה?

למה התכוונו חכמי ישראל כשאמרו: "מזונותיו של האדם קצובין לו מראש השנה"?

כיצד מתיישבים דברי ר' נהוראי שאמר שיניח כל אומנות שבעולם וילמד את בנו רק תורה, האם גם בנסיבות שאין לו פרנסה כלל?

מהם הסיבות לנוהגים להביא לקבורה אברים שהוסרו מגופם של חולים, הניתן להשוות שליה לאבר מן החי?

היש הבדל בדין בין שליה בתהליך הפלה לבין שליה שיצאה לאחר לידה מושלמת?

האם ניתן לעשות שימושים שונים בשליה ואף להשליכה לאשפה?

האם זה תלוי במיקומו של הגוי, בשוק או בבית או שמפני דרכי שלום יש לברכם בכל מקרה?

האם דווקא "שלום" אסור לומר אך ברכות אחרות (חג שמח וכד') יתכן שיש מקום להקל?

האם ישתנה הדין, כאשר מדובר במוסלמים שהינם גויים שאינם עובדי ע"ז?