האם מותר לברך הגויים בימי אידיהם?

תמצית נושאים ורעיונות מרכזיים מתוך קטע השמע "081210hy.mp3"

נעסוק בהלכות ברכת גויים בשלום, במיוחד בימי חגיהם, תוך התייחסות לדברי הרמב"ם, השולחן ערוך ופוסקים נוספים. הנושא המרכזי הוא המתח בין האיסור העקרוני לברך גויים עובדי עבודה זרה בשלום בימי חגיהם לבין הצורך להתחשב ב"דרכי שלום", במיוחד כאשר מדובר בשכנים, שותפים עסקיים או אנשים מקורבים. בנוסף, הקטע מבחין בין גויים עובדי עבודה זרה לבין גרי תושב, וכן דן במעמדם ההלכתי של המוסלמים בהקשר זה.

נקודות מרכזיות וציטוטים:

1. האיסור העקרוני וטעמו:

• קיים איסור לברך גוי עובד עבודה זרה בשלום ביום חגו.
• הרמב"ם (הלכות עבודה זרה, פרק י', הלכה ה') מציין: "אסור לברך גוי עובד עבודה זרה בשלום ביום עדו".

1. החריג של "דרכי שלום":

• למרות האיסור העקרוני, יש להתחשב ב"דרכי שלום", במיוחד במקרים של קרבה, עסקים ושכנות.
• הרמב"ם מציין: "ושואלים בשלומם ואפילו ביום עדם מפני דרכי שלום".
• עם זאת, יש הגבלות על אופן הברכה: "ואין כופלים להם שלום לעולם ולא יכנס לביתו של גוי ביום עדו לתת לו שלום מצאו בשוק נותן לו שלום בשפה רפה בחובד ראש".
• ההסבר הוא שאסור ללכת במיוחד לברך או להראות שמחה בחגם ("כאילו הוא שמח בשמחה הזאת. הרי לדידנו אל הם ימי עד ימי אלילות שצריכים להתבאר העולם אלא בכובד ראש בשפה רפה").

1. אופן הברכה במפגש אקראי:

• במקרה של מפגש אקראי בשוק, מותר לומר שלום בשפה רפה ובכובד ראש, ולא בלשון שמחה וברכה לבבית ("ולא אהלן, מה שלומך? א חג שמח, שלום וכולי").

1. הקדמת שלום ומניעת כפילות:

• "לפי כך טוב להקדים לו שלום כדי שלא יתחיל הגוי ויצטרך לכפול לו שלום". ישנה חכמה מצד היהודי למזער את הנזק בכך שיקדים בשפה רפה.

1. האם האיסור חל רק על ברכת "שלום" בשם ה':

• ישנה סברה (מובאת בשם אורחות חיים והר"ם) שהאיסור הוא דווקא בברכת "שלום" שהיא שם של הקב"ה, אך ברכות אחרות טעונות עיון.
• ה"שך" (שבתי כהן) מסתפק בכך ומציין שלמעשה אין לברך בברכות הנהוגות בימי חגיהם כמו "חג שמח" ("אנחנו לא מתייחס לא מתייחסים אך ורק למילה שלום אלא לברכות הנהוגות בימי עדיהם שאין לברך אותם בברכות הנהוגות בימי עדיהם כמו חג שמח וכאלה דברים").

1. הבחנה בין גויים עובדי עבודה זרה לגרי תושב:

• הרמב"ם מבחין בין גויים עובדי עבודה זרה לבין גרי תושב (שקיבלו על עצמם שבע מצוות בני נח ולא עובדים עבודה זרה).
• "וכן יראה לי שנוהגין עם גרי תושב בדרך ארץ ובגמילות חסדים כישראל שהרי אנו מצווין לאחיותם שנאמר לגר אשר בשעריך תתננה בהכלה וזה שאמרו חכמים אין כופלים להם שלום בגויים לא בגר תושב".
• כלפי גרי תושב נוהגים יותר כבוד ואין את אותן הגבלות של ברכה כמו כלפי עובדי עבודה זרה.

1. מעמדם ההלכתי של המוסלמים:

• הדובר מעלה תהייה מדוע הרמב"ם לא הבחין במפורש בין עובדי עבודה זרה לנוכרים סתם, בהתחשב לכך שבהלכות מלכים הוא מבחין בין נוצרים (עובדי עבודה זרה) למוסלמים (שאינם עובדי עבודה זרה).
• ההשערה היא שלמוסלמים אין מעמד של גרי תושב (כי לא קיבלו את המצוות מכוח משה רבנו) וגם אין להם מעמד של עובדי עבודה זרה במובן הקלאסי, אך הם נחשבים כגויים ולכן יש לנהוג כלפיהם בריחוק מסוים ולא לברכם בשלום בצורה רגילה ("ולגבי גויים עדיין צריך גם כן מור מרחק לא לברך אותם בשלום ורק בשפה רפה ולשתדל לא לכפול אלא להקדים ולומר בשפה רפה במיוחד שאנחנו אינן רואות ולא זר שלמרות שיש להם מצוות בתוך הספר שלהם ובנהגותיהם אבל בגלל שאינם ניזונים ממשה רבנו נביא הנביאים אלא מפי נבואת כזו אז אחרי תראו שהם נקראים איסלאם בשם שלום וידם היא הראשונה לעניף ערב ולטבוח דם נקיים מבינם בין עצמם בינם בין בינם ובינינו בשם השם ולכן אין צל שספק שעדיין אצלהם כל העניין הזה של המצוות בגלל שמקורו אדמי מפי ממי שהתחזק נביא אז עדיין הכל מבולבל אצלהם אמנם מיחדים שם השם אבל עדיין מבולבל הכל אצלהם ולכן גם כלפיהם צריך לשמור על הרחקה עד כמה שאפשר").

1. "דרכי שלום" בהקשרים רחבים יותר:

• השתתפות במפגשים בין מנהיגים דתיים (יהודים, מוסלמים, נוצרים) מטעם הרבנות הראשית לישראל נעשית משום "דרכי שלום" כדי לנסות ולצמצם את השנאה כלפי עם ישראל.

1. הצורך בשמירת מרחק וזהות יהודית:

• קיימת אזהרה לשמור על מרחק מהגויים, אפילו מאלה שאינם עובדי עבודה זרה במובהק ואינם גרי תושב, כדי לשמור על הזהות היהודית ולמנוע התבוללות ("שצריך לשמור מרחק דיסטנס על מנת לשמור על הזהות היהודית כי בדרך כזו יש חרסום ואז כבר אין הבדל בין זה ובין זה ובצורה כזו זה מרשם חס ושלום להתבוללות הבנים הבנות רואים את מרקם היחסים בין ההורים ובין שכניהם הגויים והתאם לזה יורד אצלהם מפלס העירנות והם כבר מרשים לעצמם יותר ואז מגיעה ידידות מגיעים נישואין והרבה הרבה בעיות").

בסך הכל, קטע השמע מציג דיון מורכב על הלכות ברכת גויים, תוך ניסיון ליישב בין עקרונות הלכתיים לבין צרכים מעשיים של חיי יום-יום ושיקולי "דרכי שלום", תוך התייחסות ספציפית למעמדם של המוסלמים בהקשר זה והדגשת הצורך בשמירה על הזהות היהודית