האם תלמיד בישיבה (שהגבאים לא הולכים לפי הלכות ומנהגי תימן) יכול לסרב לעלייה לתורה במקרה ובאופן חד פעמי לא הכין או ידע את הקריאה של העלייה שביקשו ממנו לעלות אליה?
או שיעלה לתורה ורק יברך?

בשבת פרשת נשוא קם ילד (לאחר שקרא מבוגר את כל רביעי) מתחת לגיל 13 לקרוא 4 פסוקים מתחילת רביעי, העולה שקם בחמישי התבקש לקרוא מתחילת רביעי עד יום השישי כמובן ללא תרגום, לדעת המורי של בית הכנסת הילד היה אמור לקרוא 3 פסוקים או 6 פסוקים דבר שלא היה מחייב למבוגר שקם בחמישי לחזור על הקריאה של כל המברך רביעי.

האם היה נכונה ההחלטה לחזור על כל הרביעי?

אדם שנמצא בביתו ס״ת (כמובן במקום הראוי ויש לס״ת ארון מיוחד). ומתפלל ביחידות בביתו רשאי לקרוא מתוכו?  רבנו בפרק י״ב הלכה ג מהלכות תפילה כותב ״אין קוראין בתורה בציבור בפחות מעשרה אנשים..״. רבנו אולי התכוון דווקא בציבור אבל יחיד יכול?

שאלתי עוסקת בבית שיש בו מניין ( משפחה תימנית ברוכת ילדים)....כיצד ינהגו לגבי ספר תורה אם אין בנמצא ספר תימני אך כן יכולים להשאיל ספר תורה בספרדי או אשכנזי, כיצד עליהם לנהוג, האם מותר להם לברך?

1 בפרק שביעי הלכות י"א וי"ב בהלכות תפילה, כותב הרמב"ם כי על האדם לברך את ברכות התורה ולאחר מכן ייקרא מס פסוקי תורה כפי שאנו נוהגים היום. האם ניתן לאחר את ברכות התורה לקריאת התורה בזמן התפילה(בשבתות או בשני וחמישי)? אם כן, האם ניתן יהיה לברך גם לאחר הקריאה?

2  האם במצבנו כעת, נהיה חייבים להשלים את הקריאה בתורה הרי גם לפי ההנחיות של מ.הבריאות, היו שהתפללו בשבתות האחרונות בציבור. יוצא, מחד, יש ציבוא המחוייב בקריאה, מאידך, לא ניתן לקרוא בגלל ההגבלות השונות?

לרב שלום. בשו״ע סימן קמא סעיף ז מרן כותב שהעולה למגדל עולה בדרך קצרה .. ושסיים את הקריאה בתורה ילך בדרך הרחוקה. באר הגולה מציין שדין זה מכתבי ר׳ישראל. לפני עניות דעתי הרמב״ם לא מזכיר דין זה בכלל וזה לא דין תלמודי.שאלתי: 1 האם אני יכול לעלות לתורה ושאני מסיים אני יחזור בדרך שעליתי? 2: אצלנו בביכנ״ס התיבה לא מוגבהת אלה בגובה הרצפה עד אכשיו שעליתי לקרא הייתי הולך בדרך הקצרה ושהייתי מסיים הייתי מקיף את התבה ושב למקומי. אחרי שעיינתי ולא ראיתי מקור ברמב״ם אני חושב לשנות ממנהגי ואיך שעליתי כך אני יחזור. האם נכון כך עליי לנהוג ? או שאני ימשיך בדרכי הראשונה כמו שכתב מרן.