שלום לכבוד הרב

ברצוני לשאול בעניין הקבלה והמעשה המוזכרים בהלכות שמיטה:
רבנו כותב שהקבלה והמעשה עמודים גדולים בהוראה ובהן ראוי להתלות, ובהלכה ה הקודמת להלכה זו כותב רבנו:
'וכן עולה מתלמוד עבודה זרה כפי חשבון זה, שהוא קבלה'.

ברצוני לשאול את הרב, על מה 'שהוא קבלה' מוסב?
על החשבון או על התלמוד?
ואם מדובר על החשבון, מה ההבדל בין הקבלה ובין המעשה?

בתודה, ובברכת בריאות שלימה,

בשעה טובה זכיתי להיות סנדק לנכדי
כמובן שהרגשתי זכות לטול חלק במצוה של הכנסתו בבריתו של אב"א
יש הסוברים שההסנדקאות הינה כבוד וסגולה גדולה. עד כדי כך שיש עדות שמשלמים ממש עבור הזכות לשבת על כסא הסנדק ובכך לזכות לעושר ולמחילת עוונות.

סגולה לעושר- היות והסנדק הוא כמקטיר קטורת והקטורת כידוע מעשירה את הכהן.(לכך מומלץ בספרים שלא ישב אדם פעמיים סנדק כדי "לחלק את העושר " ובפעם הבאה סבא או קרוב אחר ישב סנדק)

שלום לרב
בסידור שיח ירושלים כתוב בפסוק "פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון" שצריך להתכוון בפסוק זה, ואם לא התכוון צריך לחזור.
1) למה דווקא בפסוק זה יותר משאר הפסוקים, ומה המקור לכך?
2) מה צריך להתכוון?
3) כיצד יחזור? למשל אם התחיל "ויברך דוד" ונזכר שלא התכוון, מה יעשה?
תודה רבה.