האם רמת איסור המוקצה בשבת של אמצעים כספיים הינו באותה רמת חומרה של גזירות חכמים על השבותים?
היש לדון את המעות שבכיס המעיל או המכנסיים, כבסיס לדבר האסור כדין המעות שהונחו על הכרית?
אם גלה זאת בזמן שהוא משמש חזן או ש"צ, האם חייב להפסיק החזנות או לשמש כש"צ?
האם ההיתר להכין מיו"ט לשבת הינו דווקא מיו"ט הצמוד לשבת ולא יו"ט שלפניו?
מתי נקראת "שבת רחוקה" שבכגון זה לא התירו חכמים להכין מיו"ט לשבת למרות שעשה עירובי תבשילין?
כיצד מוכיח הרב קאפח בשיטת הרמב"ם שהכנה מיום ה' לשבת מותרת למרות שאין להכין מיום ה' ליום ו' שהינו היום השני של ר"ה?
האם נחשב למוקצה כ"שברי כלים"?
היש גדרי טלטול מוקצה לאדם החי או לאחד מאבריו?
היש תורת מוקצה בעורלה שהונחה בעפר לאחר ברית המילה?
היש לחשוש שהבעלים של המלון לא התקינו עירובי חצרות ואז יאסר מלהוציא חפציו מן החדר?
היכן יניח המפתח לדלת החדר, יהודי המתארח בחו"ל בבית מלון בבעלות של גויים?
מהו, אם כן, הפתרון לאורח יר"ש הנאלץ לשהות בשבת בבית מלון בחו"ל או בישוב שרוב תושביו אינם שומרי מצוות?
מה הן ההגדרות של "רשות הרבים" לרמב"ם והאם מבחן ריבוי אוכלוסין נכלל בהגדרות אלו?
מה ההבדל בין שיטת הרמב"ם לשיטת השו"ע בכביש מפולש (חוצה את אורכה של העיר) מעיר לעיר?
האם ערוב צורת פתח נקרא מחיצה דאורייתא או תקנת חכמים בלבד?
מדוע תקנו חכמי ישראל לערב בחצרות ושיתופי מבואות גם בעיר מוקפת חומה והרי מבחינה הלכתית מדובר ברשות היחיד?
באלו נסיבות תתחייב אפילו עיר גדולה רק בערוב אחד המשותף לכל בני העיר?
כיצד ניתן לצאת י"ח בערוב אחד לכל בני העיר למרות שיש לה מספר כניסות ויציאות?