האם תורת ישראל מתירה או תומכת בביוש ופרסום של המתחייב בדין?

כיצד נכון להבין את עונש מלקות שכותבת ההלכה? האם עדיפים ועדות משמעת בדלתיים סגורות המתרות ועונשות, על פני ביזיון ברבים שאין לו סליחה ומחילה?

מדוע יש עדיפות לגישת תורת ישראל בענישה משקמת הטובה ליחיד ולכלל?
גישת דיני העונשין במשפט העברי היא המתחשבת בכבוד האדם וחירותו ובכבוד החברה לעומת המשפט והנוהג המקובל המעודד חגיגות תקשורתיות אינו מאפשר סליחה ומחילה עולמית.

שמעתי את נשיא המדינה מתנצל על הכישלונות של הממשלה בעניין הקורונה, מתחנן לעם שישמרו על כללי ההוראות כי אם חלילה חלילה נצטרך סגר שלישי מצבנו יהיה איום ונורא. אוי לנו אם נזדקק לסגר שלישי. אני רוצה לא להתחנן אלא לזעוק זעקה מקירות הלב - אל נא אחיי תרעו וזכרו למכשילים אל תהיי תקווה.

חובה למדוד חום לפני ההגעה לבית הכנסת והוריתי לגבאים כי על כל בית כנסת להצטייד במד חום ללא מגע עם מנגון שבת של מכון צומת או בחלופות האחרות סרטי צלולואיד, וכל מי שבא לביהכנ"ס ישים על מצחו, ויראה את החום, ויחטאו את הסרטים הללו, אחרי כל שימוש. או מדחום כספית, שכל אחד ימדוד בביתו, ויבוא לבית הכנסת רק אם אין לו חום כלל.. בית כנסת אשר אינו מקפיד על ההנחיות אסור להתפלל עימם ועדיף להתפלל יחיד בבית.

האם מותר לסגור מרפסת באופן שיפגע באסתטיקה הארכיטקטורית הסביבתית?

האם יש משמעות הלכתית לחוות הדעת של הועדה לבניין מאחר ויש פגיעה סביבתית ליופי השכונתי?