"עושה שלום במרומיו.." בסיום התפילה, האם לפני או במהלך הכריעות? היש לכרוע גם לפנים?

מסמך זה מסכם את הנושאים המרכזיים והרעיונות החשובים שעולים מתוך קטע האודיו "110712hy.mp3", העוסק בעיקר בהבדלים בין שיטת רבינו (הרמב"ם) למנהג המאוחר יותר, כפי שהוא משתקף בשולחן ערוך, בנוגע לסיום תפילת העמידה, ובפרט סדר הקריעה, הפסיעות והפנייה לצדדים, כמו גם אמירת "עושה שלום במרומיו".

נושא מרכזי: הבחנה בין שיטת הרמב"ם למנהג המאוחר (השולחן ערוך)

הדובר מדגיש לאורך הקטע את הצורך להבחין בין שיטת הרמב"ם, שאותה הוא מתאר כתלמודית נטו, לבין המנהגים שחדרו מאוחר יותר, בעיקר בהשפעת השולחן ערוך והסידורים. הוא מציין כי שינויים אלו חלו במהלך הדורות, ולעיתים אין לנו מודעות מלאה למקורם.

"ובכן, באמת בעניינים אלו, אין לנו אלא מה שאנחנו מתגלגלים תוצאה ממה שאנחנו רואים מאבותינו. כי בעניינים אלו חלו שינויים שאין אפלו, איננו יודעים ומודעים לשינויים שחלו..."

הוא מסביר כי הרמב"ם מבסס את פסקיו על התלמוד, בעוד שבשולחן ערוך נמצא רכיב נוסף של מנהגים שלא נזכרו בתלמוד.

"...הרבנו תמיד מבטא את השיטה התלמודית ואילו במרן כבר אנו מוצאים רכיב נוסף הוא הרכיב של מנהגים אשר לא נזכרו בתלמוד..."

שיטת הרמב"ם בנוגע לסיום התפילה:

הדובר מפרט את הבנתו את שיטת הרמב"ם על בסיס הלכות קריאת שמע ותפילה בפרק חמישי:

• חמש קריעות: הרמב"ם מזכיר חמש קריעות בתפילה: שתיים בברכה הראשונה (בתחילה ובסוף), שתיים בברכת מודים (בתחילה ובסוף), ואחת בסיום התפילה.
• הקריעה האחרונה והפסיעות: בסיום התפילה, האדם קורע ופוסע שלוש פסיעות לאחוריו בעודו במצב של קריעה ממושכת (שלא כקריעה קצרה של הברכות הראשונות).

"...או שגומר התפילה קורע ופוסע שלוש פסיעות לאחוריו כשהוא קורע כלומר זה קריאה ממושכת..."

• הפנייה לצדדים: לאחר הפסיעות, האדם פונה לשמאלו (כיוון ימינו של הקב"ה) ואז לימינו (כיוון שמאלו של הקב"ה). הרמב"ם לא מזכיר פנייה קדימה בסיום.

"...ונותן שלום משמאלו משמאל עצמו זו הטיית הפנים לכיוון שמאל ואחר כך ממין עצמו..." "...שמאל ימין ולא מסיים בקריאה קדימה..."

• אי אמירת "עושה שלום": הרמב"ם אינו מזכיר אמירה כלשהי בזמן הקריעות והפניות, כולל "עושה שלום במרומיו".

"...וגם רבנו לא אמר שהוא אומר משהו בזמן שהוא קורא את הקריעות הללו, שום דבר."

המנהג המאוחר (השולחן ערוך) בנוגע לסיום התפילה:

הדובר משווה את שיטת הרמב"ם לדעת השולחן ערוך (אורח חיים סימן קכ"ג):

• קריעה ופסיעות: השולחן ערוך מסכים עם הרמב"ם שהאדם קורע ופוסע שלוש פסיעות לאחוריו בקריעה אחת.

"קורע ופוסע שלוש פסיעות לאחוריו בכריעה אחת בזה שווה מרן להרמבם שקורע וכשהוא במצב של קורע פוסע שלוש פסיעות..."

• אמירת "עושה שלום" והפנייה: השולחן ערוך מוסיף שבזמן הפנייה לשמאל אומרים "עושה שלום במרומיו", ובפנייה לימין אומרים "הוא יעשה שלום עלינו". לאחר מכן יש הנוהגים להשתחוות לפניו.

"...קודם שיזקוף כשיאמר עושה שלום במרומיו הופך פניו לצד שמאלו אוכשיאמר הוא יעשה שלום עלינו הופך פניו לצד ימינו ואחר כך השתחווה לפניו..."

• פנייה קדימה: השולחן ערוך מרמז על פנייה קדימה בסיום, בניגוד לרמב"ם.

תמיכה מהתלמוד:

הדובר מביא מקורות מהתלמוד כדי לבסס את שיטת הרמב"ם:

• ברכות לד ע"א: מזכיר את ארבע הקריעות הראשונות בברכות אבות והודאה, אך לא את הקריעה החמישית.
• יומא נג ע"ב: מובאת דעתו של רבי יהושע בן לוי שהמתפלל צריך לפסוע שלוש פסיעות לאחוריו ואז לתת שלום.

"אמר רבי אלכסנדריאי אמר רבי יהושע בן לוי המתפלל צריך שיפסיע שלוש פסיעות לאחוריו ואחר כך יתן שלום..."

• אופן נתינת השלום: התלמוד (בשם רבי שמעה) אומר שיש לתת שלום לימין ואז לשמאל, ומבאר כי ימינו של האדם הוא שמאלה של השכינה, ושמאלו של האדם הוא ימינה של השכינה.

"...נותן שלום לימין ואחר כך לשמאל שנאמר מימינו אשת למו..."

• אין אזכור לאמירת "עושה שלום": הדובר מדגיש שהתלמוד מדבר על "נתינת שלום" (הפניית הפנים) ולא על "אמירת שלום" או "עושה שלום".

"...לא נאמר בתלמוד אלא נאמר שהוא אומר שלום. לצד ימין עושה שלום לצד ימין ושלום צד שמאל בצד שלום לצד ימין זה מה שנאמר לא מעבר לכך לא נאמר שהוא אומר עושה שלום..."

דעת הטור והמנהגים הנוספים:

הדובר מתייחס גם לדברי הטור (אורח חיים סימן קכ"ג), שמביא את דעת רבי יהושע בן לוי ואז מציין שיש נוהגים לומר "שלום" בשמאלו וביימינו, ו"עושה שלום במרומיו". הוא מדגיש שהאמירה אינה מופיעה בתלמוד, אלא היא מנהג.

"ויש נוהגים אומר הטוב לא מר שלום בשמאלי ושלום בימיני עושה שלום במרומיו לא כתוב רבותיי לא שלום אלא ליתן שלום."

הוא מציין את דעת רביה (אבי העזרי), שמפרש את נתינת השלום כהפניית הפנים תוך אמירת "עושה שלום במרומיו" בפנייה לשמאל ו"הוא יעשה שלום עלינו" בפנייה לימין. מנהג זה, לדברי הדובר, הועתק לשולחן ערוך והגיע אלינו.

סדר הפעולות בסיום התפילה לפי הרמב"ם (הבנת הדובר):

הדובר מציע סדר פעולות נאמן לשיטת הרמב"ם: לאחר סיום התפילה (ייתכן לאחר "אלוהי נצור" ו"עושה שלום במרומיו" למי שנוהג כך), יש לקרוע, לפסוע שלוש פסיעות, ואז לפנות לשמאל ולימין.

"...מי שרוצה להיות נאמן לפי רבנו הרי יאמר את אלוהי נצו ויאמר עושה שלום במרומיו ולאחר אמירת עושה שלום במרומיו. קורע פוסע שלוש פשיעות הופך פניו לשמאלו הופך פניו למ מינו ובזה הוא מסיים."

תוספות מאוחרות בתפילה:

הדובר מציין כי שלושת הקטעים: "אלוהי נצור לשוני מרע", "יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי", ו"עושה שלום במרומיו", הינם תוספות מאוחרות ואינן נמצאות בכל כתבי היד הקדומים. לכן, במקור, סיום התפילה היה כפי שמתואר בתלמוד וברמב"ם: קריעה, שלוש פסיעות, ופנייה לצדדים.

"...מנהג אבותינו הקדום ששלושה קטעים אלו אומר דוקור גברא אלוהיי נצור לשוני מרע יהיו לרצון ועושה שלום אלו הן תוספות מאוחרות ואינן נמצאות בכל כתבי היד הקדומים."

הערות נוספות:

• סדר הפעולות: קודם יש לכרוע (קריעה), ואחר כך לפסוע, ולא להיפך. הדובר מבקר את מי שמסיים את התפילה בצורה מהירה ולא מכובדת.

"...הדבר פשוט שקודם כל צריך לכרוע ואחר כך לפסוע לא שהוא פוסע ואחר כך קורע..."

• "עושה שלום" בקדיש: בדומה לתפילה, הנוסח הקדום של "עושה שלום" בקדיש היה "עושה שלום במרומיו הוא ברחמיו וחסדיו יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל", ללא התוספת המאוחרת "וינחמנו בציון ויבנה ברחמיו את ירושלים".

לסיכום:

הקטע האודיו מציג ניתוח מעמיק של סדר סיום תפילת העמידה, תוך הדגשת ההבדלים בין שיטת הרמב"ם, המבוססת על התלמוד, לבין המנהגים שנתגבשו מאוחר יותר, כפי שהם מופיעים בשולחן ערוך ובסידורים. הדובר מבקש להאיר את מקורות המנהגים השונים ולעודד הבנה מעמיקה של התפתחות ההלכה והמנהג