האם חזרה בתשובה מכשירה את העבריינים לעדות קידושין?

תמצית מקור: דיני עדות וחזרה בתשובה בהלכה

המקור מציג סיפור על רב שהגיע לערוך חופה וקידושין וחיפש עדים כשרים. במהלך החיפוש, הוא מצא שני צעירים בעלי חזות חרדית (ממוגבעים, מזוקנים ומעונבים) וסבר שהם ראויים לשמש כעדי קידושין, מאחר ואינם קרובי משפחה ובעלי "מראי שמיים". אולם, בשיחה מקרית התברר לרב ששניהם חוזרים בתשובה לא מזמן, ואחד מהם עסק בעבר במתן הלוואות בריבית קצוצה והשני בהימורים.

הרב החל לברר איתם על מצבם הנוכחי מבחינת העבירות שעברו. הראשון טען שהוא מלווה בריבית רק עם "היתר עסקה", והשני אמר שהוא עדיין מהמר, אך בלי כסף. בהמשך השיחה, התברר שהמלווה בריבית עדיין מחזיק בשטרות חוב עם ריבית מלפני חזרתו בתשובה. כששאל את הרב על דין שטרות אלו, הבין הרב שלמרות חזותם החיצונית, הם עדיין אינם ראויים להיות עדים כשרים לקידושין.

המספר מדגיש כי בהלכה יש כללים ברורים לגבי מתי עדים שחזרו בתשובה יכולים לשמש כעדים כשרים. הוא מצטט מהלכות עדות ברמב"ם כדי להסביר זאת:

• פסולי עדות מחמת ממון (גזל וחמס): גם לאחר התשלום, הם נשארים פסולים עד שיוודע שחזרו בתשובה מדרכם הרעה.
• ציטוט מהמקור (תרגום מהציטוט ברמב"ם): "אף על פי ששילמו צריכים תשובה אף על פי ששילמו צריכים תשובה והרן פסולים עד שיוודע שחזרו בתשובה מדרכן הרעה".
• מלווה בריבית: חזרתו בתשובה תלויה בכך ש"יקרעו את שטריהם מעצמם ויחזרו חזרה גמורה שלא ילווית אפילו לגויים".
• ציטוט מהמקור (תרגום מהציטוט ברמב"ם): "משיקרעו את שטריהם מעצמם ויחזרו חזרה גמורה שלא ילווית אפילו לגויים למרות שמצווה להלוות לגויים בריבית".
• מהמר בקוביה: חזרתו בתשובה תלויה בכך ש"ישברו את פסיהן מעצמן ויחזרו בהם חזרה גמורה שלא יעשו אפילו בחינם".
• ציטוט מהמקור (תרגום מהציטוט ברמב"ם): "משברו את פסיהן מעצמן ויחזרו בהם חזרה גמורה שלא יעשו אפילו בחינם וכן על זו הדרך".
• סוחרי שביעית: חזרתם בתשובה דורשת המתנה של שבע שנים מהשמיטה האחרונה, כדי לראות אם הם נמנעים ממסחר בפירות שביעית בשמיטה הבאה.
• ציטוט מהמקור (תרגום מהציטוט ברמב"ם): "מי שתגיע שביעית אחרת ודקו דהיינו ימתינו בהקפאה שבע שנים מהשמיטה שחלפה עד השמיטה שתבוא עלינו לטובה ואז נראה אם בבשמיטה בעליהם טובה חזרו או לא חזרו על מעשיהם הרעים של סוחר פירות שביעית".

המספר מדגיש כי חזרה בתשובה אינה מסתכמת בשינוי חיצוני (גידול זקן, כיפה ועניבה, תפילות, טבילות), אלא דורשת תיקון המעשים עצמם, ולכל עבירה יש גדר חזרה בתשובה משלה. לכן, גם אם המלווה בריבית טוען שהוא מלווה רק עם "היתר עסקה", כל עוד הוא מחזיק בשטרות ריבית מלפני התשובה, הוא אינו כשר לעדות. יתרה מכך, קריעת השטרות צריכה להיעשות מיוזמתו ולא בכפייה על ידי הרב.

הדברים נאמרים על רקע הרצון לקרב יהודים לתשובה, אך המחבר מזהיר מפני הקלות דעת שבה מכשירים עדים לחופה וקידושין על סמך הצהרות תשובה בלבד, או על ידי הנחת כיפות וקריאה משותפת לנוסח תשובה. הוא טוען שאין זו דעה מבוססת בהלכה.

בסופו של הסיפור, הרב נאלץ לעזוב את שני הצעירים ולחפש עדים אחרים. הוא מצא אדם ללא כיפה, אך לאחר בירור התברר שהוא שומר שבת, נמנע מריבית והימורים, ואינו עובר על איסורים. הסרת הכיפה הייתה מנהג אבותיו לאחר התפילה. באותו מעמד, האיש חבש כיפה והרב הבין שהוא כשר לעדות יותר מאותם שני "חוזרים בתשובה" שלא תיקנו את מעשיהם כנדרש בהלכה.

המסר העיקרי הוא שחזרה בתשובה לצורך כשרות לעדות היא תהליך מעמיק הדורש תיקון מעשים קונקרטי בהתאם להלכה, ולא מסתכם בשינוי חיצוני או בהצהרה כללית על חזרה בתשובה.