נטע בשוגג בשדה חברו, מי הבעלים על העצים והאם חל איסור ערלה על הפירות?

תזכיר תמציתי של המקור "הטקסט שהודבק"

נושא מרכזי: דיני עורלה בפירות של עצים שצמחו שלא במתכוון או בשטח לא מורשה, תוך הבחנה בין דיני ממונות לדיני איסור והיתר.

נקודות עיקריות:

1. בעלות על עצים ופירות שצמחו בשטח חבר בשוגג:

• אין ספק שהעצים שייכים לנוטע, גם אם נטע אותם בטעות בשטח חברו ("אין ספק שהעצים הם שלו").
• הנוטע נחשב כמי ש"יורד לשדה חברו שלא ברשות".
• במישור הממוני, הנוטע עשוי להידרש לעקור את העצים או להגיע להסדר עם בעל השטח בתשלום "דמי הנאה או דמי שירות או דמי שכירות".

1. איסור עורלה בפירות מעצים שצמחו שלא כדין:

• הפירות של עצים אלו אסורים באיסור עורלה ("הדבר פשוט שהפירות האלה אסורים באיסור אורלה גם אם הם כאמור מטעו בארץ או באדמה שאינה שלו").
• הכלל ההלכתי קובע ש"הנוטע לרבים בתוך שדהו חייו בעורה שנאמר ונתעתם אפילו לרבים ובכל זאת חייבים בעורה". כלומר, עצם פעולת הנטיעה מחייבת עורלה, גם אם היא נעשתה בשטח לא מורשה.

1. הבחנה בין נטיעה אקטיבית לצמיחה מאליה (עולה מאליו):

• התורה מצווה "ונתעתם כל עץ מאכל", שממנה משמע שחיוב עורלה חל בעיקר על נטיעה יזומה.
• קיים דיון לגבי עצים שצמחו מאליהם ("העולה מאליו") מזרע שנשר ולא מפעולת נטיעה.

1. הדין בעולה מאליו ברשות היחיד לעומת רשות הרבים:

• רשות היחיד: "העולה מאליו ברשות היחיד" חייב בעורלה. חכמים הרחיבו את מצוות "ונתעתם" גם למקרה זה ("ברשות היחיד ריבו חכמים גם גדל מאליו בכלל אונטעתם").
• רשות הרבים: "העולה מאליו לרבים אינו חייב באור לך" ו"פטור מן העורלה". הסיבה היא שלא הייתה פעולת נטיעה יזומה של בעל העץ.

1. נטיעה ברשות הרבים:

• "אם אדם נוטע עץ ברשות הרבים, בין בשוגג, בין במזיד, חייב בעורלה". זאת מכיוון שהייתה פעולת נטיעה אקטיבית, למרות שהשטח אינו שלו.

1. מקרה של ענבים שצמחו מאליהם ברשות הרבים:

• אם ענפים של עץ פרטי יוצאים לרשות הרבים ופירות נושרים וצומחים מהם עצים מאליהם ברשות הרבים, "אלו אין בהם חיוב עורלה אלו גדלו מאליהם ברשות הרבים ואין בהם את הגדרעתם כל עץ מאכל".

1. דין נוכרי שנטע:

• "הנוכרי שנתה בין לישראל בין לעצמו והגזלן שנתה חייבים בעורלה".
• במהדורה בתרא ישנה מחלוקת: אם נוכרי נטע לעצמו וישראל קנה ממנו אחר כך, יש דעה שאינו חייב בעורלה, אך אם נטע עבור ישראל בשכר או במאמץ, חייב בעורלה.

1. הפרדה בין דיני ממונות לדיני איסור והיתר:

• המקור מדגיש כי יש להפריד בין השאלות הקנייניות (למי שייכים העצים ומה על הנוטע לשלם) לבין שאלות ההלכה של איסור והיתר (האם הפירות אסורים בעורלה). גם אם הנוטע פעל שלא ברשות, עדיין חל איסור עורלה על פירות העץ שהוא נטע.

ציטוטים מרכזיים:

• "אין ספק שהעצים הם שלו."
• "הדבר פשוט שהפירות האלה אסורים באיסור אורלה גם אם הם כאמור מטעו בארץ או באדמה שאינה שלו."
• "הנוטע לרבים בתוך שדהו חייו בעורה שנאמר ונתעתם אפילו לרבים ובכל זאת חייבים בעורה."
• "אונטעתם פרט לעולה מאליו."
• "העולה מאליו לרבים פטור מן העורלה."
• "הנוטע ברשות הרבים והנוכרי שנתה והגזלן שנתה והנוטע בספינה והעולה מאליו חייב ואורה."
• "ברשות היחיד ריבו חכמים גם גדל מאליו בכלל אונטעתם אבל ברשות הרבים אינו חייב בעורלה עד שתהיה ממש פעולה של נטיעה."

מסקנה: המקור מבהיר את דיני עורלה במצבים של נטיעה בשוגג בשטח לא מורשה ובמקרים של צמיחה מאליה. הוא מדגיש את האחריות ההלכתית לעורלה גם כאשר הנטיעה נעשתה שלא כדין, ומבחין בין דין עורלה בצמיחה מאליה ברשות היחיד לרשות הרבים. כמו כן, הוא מתייחס לדין עורלה בנטיעה של נוכרי.