האם רשאים שלא לבער משקה בירה לדעת המתירים לגנוז בפסח מאכל ששיעור החמץ בו פחות מ-%10?

תאריך: 15 במאי 2024

מקור: תמליל קטע שמע "100305hy.mp3"

נושא מרכזי: בחינת האפשרות לגנוז בקבוקי בירה וויסקי בפסח בהסתמך על שיטת יהודי תימן המתירה גניזת תערובת חמץ שאין בה כזית בכדי אכילת פרס, תוך הבחנה בין חמץ עצמו לתערובת חמץ.

נקודות עיקריות ועובדות:

• שיטת יהודי תימן בנוגע לתערובת חמץ: יהודי תימן, בעקבות הרמב"ם, מתירים לגנוז תערובת חמץ בפסח כאשר אין בה כזית חמץ בכדי אכילת פרס (פחות מ-10% מהתערובת). זאת מכיוון שאין איסור "בל יראה" על כמות כזו קטנה. עם זאת, אכילת תערובת כזו אסורה מצד איסור "במשהו".
• ציטוט: "וכאמור יהודי תימן מתירים בעקבות רבנו לגנוז תערובת כזו האם על בסיס התר זה מותר לגנוז בקבוקי בירה בקבוקי וויסקי"
• ההבחנה בין חמץ עצמו לתערובת חמץ:
• חמץ עצמו: מוגדר כעיסה של קמח ומים, או לחם מפורר במים, או בצק במים ברמה של שתייה. כל שיש בו כזית חמץ אסור מדאורייתא, גם אם מהול בהרבה מים, ואין זה נחשב תערובת.
• ציטוט: "הנה אם אדם לוקח קמח ובולל את הקמח במ מים ועושה אותו קמין דייסה ברמה שהוא כבר לא נאכל אלא שותה אותו או לוקח לחם ומפורר אותו ובוחש אותו במים ברמה של שתייה או לוקח בצק בכמות גדולה של מים כמו של הלחו בצורה כזו שניתן לצעוק ואולי אפילו דליל יותר מכך ושותה זו אינן נקראת תערובת זה נקרא חמץ ממש כי קמח ומים זה חמץ ואי אפשר לומר שזה גדר של תערובת ולכן כל שיש כזית אף שמהל אותו בהרבה מים זה חמץ עצמו ואסור מדאורייתא."
• ציטוט: "וכבר רבנו פסק אחד המחה ואחד השותה חייב בדין אוכל חמץ. גם שותה חמץ."
• תערובת חמץ: נוצרת כאשר לחמץ (פירורי לחם) מתערבים חומרים נוספים כמו דבש. כדי שתערובת תיחשב ככזו, היא צריכה לכלול מרכיבים נוספים מלבד קמח ומים.
• ציטוט: "אבל אם היה יחד עם הפירורים הללו, לא רק מים אלא גם דבש או כל מיני דברים אחרים, והיה מערבב את כולם ביחד, זו כבר פוסקת מלהיות חמץ ממש, אלא התערובת הזו היא תערובת חמץ."
• ציטוט: "אבל כל עוד זה רק מים וקמח או מים ובצק. אין לזה דין של תערובת חמץ אלא חמץ."
• מעמד הבירה והוויסקי: השואל מעלה את הטענה שלכאורה בירה וויסקי יכולים להיחשב כתערובת חמץ מאחר והם משרה של שעורים המעורבת בחומרים נוספים, וייתכן שטעם השעורים אינו מגיע ל-10% מנפח התערובת.
• ציטוט: "הויסקי והבירה הם משרה של שעורים, אבל מערבבים בו גם חומרים אחרים. מהבחינה הזו לכאורה ניתן לקרוא לזה שם של תערובת. וזוהי כוונת השואל. מאחר ואין זה רק מים ושעורים, אלא תערובת של חמץ."
• ציטוט: "אם כן, אם זה תערובת של חמץ בטעם של שעורים, הרי הטעם הזה לכאורה לא יגיע ל10% מההיקף של כל התערובת ואז לכאורה ניתן לגנוז דברים כאלה עד אחר פסח"
• התשובה השוללת גניזת בירה וויסקי: למרות שלכאורה ניתן לראות בבירה ובוויסקי תערובת, אין להתייחס אליהם כ"מים בטעם שעורים" אלא כ"תמצית השעורים" (החמץ). לכן, לא ניתן לומר שאין בהם כזית חמץ בכדי אכילת פרס.
• ציטוט: "והתשובה לא. אומנם השואל ששאל הוא יודע ספר. לא רק בגלל שהוא יודע הוא מכיר. את השיטה הזו של רבנו, אלא גם בגלל שאנחנו צריכים לדעת שיש הבחנה בין חמץ עצמו לבין תערובת חמץ ונסביר את הדברים."
• ציטוט: "אבל עלינו לזכור שהמים המים האלה שהם לא מים בטעם שעורים, זה תמצית השעורים והועיל וזה תמצית השעורים קשה לבוא ולומר שאין בזה כזית בחדי אכילת פרס"
• ציטוט: "אבל אנחנו באים ואומרים זה לא מים בטעם חמץ זה תמצית החמץ"
• הדוגמה של ירקות מבושלים: כדי להבהיר את הרעיון של "תמצית", מובאת דוגמה של ירקות מבושלים במים עד שהתמסמסו למרק נוזלי. הברכה על מרק כזה היא "בורא פרי האדמה" ולא "שהכל נהיה בדברו", מכיוון שהמרק נחשב כתמצית הירקות, ולא רק מים בטעם ירקות. באופן דומה, בירה וויסקי נחשבים כתמצית השעורים.
• ציטוט: "הנה ניקח משלקות. אם לקח ירקות מסוימים ובשל אותם במים...מה הוא מברך על כך? הוא מברך בורא פרי האדמה. הוא איננו מברך שהכל נהיה בדברו. וזה פלא פלאים...ללמדנו שיש באמת מציאות כזו של משרט משרטורים או א איך קוראים או משלקות שזה לא נקרא מים בטעם אלא תמצית השעורים תמצית הירקות ומשום כך לגבי הברכה בורא פרי האדמה ואם נלך לעניין החמץ נראה לנו שאין לאמוד את זה כמים בטעם אלא כגוף החמץ, כתמצית החמץ."
• ההשוואה לדיני נזיר: התורה אוסרת על נזיר לשתות לא רק יין אלא גם משרת ענבים, מכיוון שהמשרה נחשבת לגופו של האיסור אף על פי שהוא נוזלי. מכאן ניתן ללמוד שגם בירה וויסקי, כתמצית השעורים, אסורים בגניזה.
• ציטוט: "ה התורה אומרת בכל משרט אה א כשהתורה הסירה שלא את הנזיר שלא לשתות לא לשתות יין אז אז אז היא רה אותו גם מפני המשרה כי המשרה זה עדיין גופו של האיסור אף על פי שהוא נוזלי אז מעין זה ניתן להוסיף ולומר שהבירה אף שאולי יש עליה שם של תערובת וכן הויסקי אבל לעניין השיעורים אין על מתייחס עם זה כמים בטעם אלא כתמצית השעורים"
• הפתרון ההלכתי: במקום גניזה, הפתרון ההלכתי המומלץ הוא מכירה מוחלטת של הבירה והוויסקי לגוי לפני פסח. מכירה זו צריכה להיות פיזית, קניינית ומשפטית, כך שהגוי יוציא את החמץ מרשות היהודי ויוכל לעשות בו כרצונו. אין להשאיר את החמץ בבית ולתכנן להשתמש בו לאחר פסח.
• ציטוט: "ומשום כך אסור לגונזם אלא יש למוכרם לגוי מכירה חלוטה ואצלנו מכירה חלוטה. לא שהוא משאיר את זה בבית ומשתמש בזה אחרי פסח, אלא מבאר את זה פיזית וקניינית ומשפטית מביתו לגוי. והגוי הולך ועושה בזה כרצונו, שותה וכל מה שהוא מוכר לגורים אחרים וכ יוצא בזה."

מסקנה:

על אף שבירה וויסקי מכילים מרכיבים נוספים מעבר למים ושעורים וייתכן שניתן להגדירם כתערובת חמץ, אין להסתמך על ההיתר של יהודי תימן לגנוז תערובת חמץ בפחות מכזית כדי להתיר את גניזתם. זאת מכיוון שהנוזל עצמו נחשב כתמצית השעורים (החמץ), ולא רק "מים בטעם חמץ". לפיכך, דינם כחמץ עצמו ואסור לגונזם. הפתרון ההלכתי היחיד הוא מכירה מוחלטת לגוי לפני הפסח