מה דינו של מאכל שנתבשל בפסח בכלי חמץ שלא נשתמשו בו למעלה משנה?

שאל השואל ואמר מה הדין אם אדם בטעות בשל אוכל קשר למעדרין בפסח בכלים אשר נוקו כהלכה ולא געלו חועיל ולא התכוון להשתמש בהם בפסח ובמיוחד שאלתו לגבי כלים אשר לא השתמשו בהם כבר למעלה משנה. האם במקרה כזה האוכל מותר בפסח או לא? תשובה לפי מנהגנו אסור, אבל לפי ההוראה של רבודו יוסף מותר. וכאן המקום להאיר. כלי שנתבשל בו דבר אסור. לא דבר מותר, דבר אסור. וכבר הוא נקי. אבל הוא לא הוגעל בדפנות שלו בלועה או בלוע טעם אסור ואם הוא מבשל דבר המותר באותו כלי אסור אז היה טעם נפלט הוא מתערבב בתבשיל ועוסר את התבשיל והנמלא אם אותו כלי הוא בן יומו דהיינו לא חלפו 24 שעות מאז שנתבשל בו דבר אסור. כגון, ניתן דוגמה, אדם קנה בשר שאמור היה להיות קשה למהין, בשל אותו בכלי, ולאחר מכן נודע שאותו בשר הוא נבלות הוטרפות. וכמובן הוא לא אכל את הבשר, הנבלות הוטרפות. ניקע את הכלי ותרם הספיק להגעיל אותו. באה אשתו שלא ידעה התקלה הזו שהמקום שממנו שהם קונים, שזה קשה למעדרים שבאותו יום סופק להם בשר נבלות הטרפות ובטעות בשל בעלה בו בשר נבלות הטרפות. לא ידעה באה מצאה סיר נקי ובשלב בשר באמת הוא כשר למהדרין ועכשיו הבעל בא ואומר מה עשית לי הרי הכלי הזה עוד לא הכשרתי אותו והוא בלוע בו טעם אסור באמת אותו תבשיל יהיה אסור אלא אם כן יהיה פי 60 לבטל את הטעם תלוי בעומדן למה כיוון שהטעם האסור נפלט ונתער בבקשיל אבל אם האישה בשלה באותו כלי לאחר שחלפו 24 שעות מאז שבעלה השתמש בו שימושאסור כל זה בטעות אזי זה נקרא נותן טעם לפגם כי הטעם הבלוע בדפנות אחרי 24 שעות החמצן פוגם את טעמו ואז הטעם של נבלות הוטרפות שבלוע בדופן כבר הוא פגום ויש לנו כלל דבר אסור שהוא רק טעם שאין בו ממשות ושהטעם כבר פגום לכתחילה אסור להשתמש בו בדיעבד מותר כלומר אם יבוא אדם ויאמר כבוד הרב אני בלחץ הכלי הזה בשלנו בוא נביא לו תצטרפות בטעות אבל הוא נתי מאוד חלפו למעלה מ-24 שעות ואני ממהר רוצה לבשל בשר קשה למעדרין נאמר לו אסור תגעיל ואחר כך תשתמש חייב הוא בא שואל אותי לאחר מעשה טעינו בישלנו תבשיל קשה למעדרין בסיר הזה שכבר חלפו למעלה מ-24 שעות מה של התבשיל אומר לו מאחר וזה כבר די עבד זה אחרי מעשה וזה טעם פגום התבשיל כשר ותאכל לאכלו אבל מה יהיה אם הסיר חלף עליו לא למעלה מ-24 שעות אלא שנה למעלה משנה לדידנו אותו דבר לכתחילה אסור להשתמש בו בלי הגעלה אבל אם שתמש בו בדיעבד מותר. לעומת זאת יש פוסקים שאומרים ולמדו זאת מכלי ינסך שאם חלפו 20 חלפה למעלה משנה בלי שימוש כבר אין צורך בהכשר. ואנחנו אחרי בקשת המחילה חולקים עליהם כי כלי נסך לא נגעו בהם מדין טעם הבלוע מחמת בישול. אלא מחמת ספיגת יין בדפנות של החרס ואז אם יש יישון למעלה משנה לא ישאר שריד ופלית מהיין שהיה בתוך הדפנות אבל כשאנחנו מדברים לא על ספיגה של יין בדפנות של כלי חרס אלא אנחנו מדברים על בליאה שהכלי הרס או מ כת בלעו מחמת בשלול אז היי לשיטתנו אפילו למעלה משנה לעולם לעולם צריך הגעלה ולכתחילה אסור להשתמש בכלי כזה אבל א אם משתמש בדיעבד מותר כך הכלל שנותן טעם לפגם והנה נחזור עכשיו לעניין חמץ חמץ כידוע חמור מאוד מאוד אם מתערבב בדבר המותר אזי הוא אוסר במשהו בדרך כלל ידוע כל תערובת בטלה ב60 וכאן הוא עוסר במשהו ואם כן מה קורה אם האדם בישל בכלי חמץ שהוא נקי נקי לגמרי ו פלט מהטעם הזה לתבשיל. אם זה בתוך 24 שעות, ברור לכל הדעות שזה אסור. כי חמץ אסור במשהו. שהרי אפילו לא חמץ היינו צריכים פי 60 כדי לבטלו. מה יהיה אם חלפו למעלה מ-24 שעות ובשל בכלי הזה חמץ? כאן באנו למחלוקת. התור מביא שיש החמירו ואמרו שנותן טעם לפגם הוא משהו ואסור בפסח ויש שאמרו לא הואיל ולכתחילה אסור בדיעבד מותר אז מותר בדיעבד גם בפסח מרן השולחן ערוך בסימן תמז סעיף י כתב את הדברים הבאים נותן טעם לפג מותר גם בפסח והרמה כתב הגהה ויש מחמירים וכן נוהגין בכל המדינות ובמקום שיש מנהג להחמיר אפילו משהו ונותן טעם לפגם אסור אז יוצא איפה מרן מתיר בדיעבד אם בישלו בכלי חמץ שנקי מאוד אבל ששחו ולא הגעילו אותו, אם עברו עליו 24 שעות ואחר מכן בשלו, בדיעבד מרן מתיר כי הוא טוען זה פחות ממשהו ואילו הרמה מחמיר ואומר זה לא גרוע ממשהו וזה עוסר את התערובת והנה מה קורה אצל אבותינו בתימן גם בזה הייתה מחלוקת אבל נאמנים עלינו דברי מהריץ בפעולה צדיק שאלות ותשובות חלק ב סימן קפ שהעריך בדבר שימוש בחמאה של גויים בכל ימות השנה ובפסח ומתוך אותה תשובה ארוכה עולה שמנהג אבותינו הוא להחמיר ונותן טעם לפגם כמו אשכנזים או אשכנזים כמונו דהיינו זה לא גרוע ממשהו ועוסרים ובאמת שלכאורה יש מקום לחומרה הזו שהרי רבנו כתב בפרק כו מהלכות מאכלות אסורות בנוגע לדבר שיש לו מתירים כל דבר שיש לו מתירים אפילו באל לא בטיר כלומר ביצה שנולדה ביום טוב אחרי יום טוב היא מותרת. אם נתערבבה בביצים כשרות אפילו ב1000 לא תבטל תמתין אחרי יום טוב והיא תהיה מותרת זה משום שהיא מין במינו ביצה בביצה מה יהיה אם אדם לא ידע את הדין לא בא ללמוד והוא והתרנגולת שלו הטילה ביצה ביום טוב לקח את הביצה וערבב אותה יחד עם איזשהו מאכל מעדן תערובת הכל בצה חורבת כבר אפילו לא רואים אותה אז הפטות וכבר מעורבת לא מדובר עכשיו בפסח אז במקרה כזה אז הואיל וזה מין בשאינו מינו אם יש פי 60 כנגד הביצה הזו ואם כבר לא ניכרת את הביצה הזו מותר לאכול כי מתי החמירו בדבר שיש לו מתירין מין במינו אבל מין בשאינו מינו לא החמירו והנה רבותיי חמץ אסור בפסח אחרי פסח הוא יהיה מותר אומר רבנו בפרק טו הלכה טלכות מאחלות אסורות חמץ ופסח אף על פי שהוא מאיסורי תורה אינו בכללות אלו לפי שאין התערובת אסורה לעולם שהרי לאחר הפסח תהיה כל התערובת מותרת כמו שבארנו לפי כך עוסר בכל שהוא בין במינו בין שלא במינו כלומר בגלל שבתורה כתוב כל מחמצת חכמי ישראל על בסיס זה אסרו אפילו מין בשאינו מנוח חמץ מין בשאנו מנוח וכבר בטל פי אלף פי מיליון יש כנגדו אסרו למה כל מחמצת ואם כן לכאורה על בסיס חומרה זו של החמץ צודק קרמר צודק מעריץ שיש לחמיר ונותן טעם לפגם שהוא לא גרוע ממציאות כזו שהוא משהו שבמשהו ויש להחמיר ולכן כל מי שבשל בכלי שעברו בכלי חמץ לא געל ועברו עליו 24 שעות לשיטתנו אסור יתרה מזו אומר הרב עו יוסף אם בישלו בכלי חמץ שכבר עברו עליו למעלה משנה הוא אומר גם האשכנזים שמחמירים בנותן טעם לפגם הואיל במדובר בכלי מיושן אזי מותר גם להם ואנחנו אחרי בקשת המחילה אומרים לא לשיטתנו אנחנו כופרים בעניין הזה של כלי מיושן לגבי מאכלות אסורות על ידי בישול בשונה מיה נסך אלא אנחנו רואים בטעם הבלוע שם כאסור ולעולם ולעולם צריך להגעיל לפני שמשתמשים ולכן ה שלו שגם אשכנזים מותר להם לנו לא יהיה מותר ואם כן איפה אנחנו אם נתקל חלילה במציאות כזו נאסור ואנחנו נאמר עוד שתי הערות בהקשר הזה א' מכאן מודעה רבתי שכלים שלא משתמשים בהם בפסח לגנוז אותם הרחק מדי אדם הואיל במעשים שבכל יום ראיתי שגונזים אותם במטבח ולא טולים שלטים ובאים אנשים שלא רגילים ולוקחים בטעות אלא או בבוידים או לכתוב שלטים זהירות אין להשתמש בזה בפסח שלטים בולטים לעין בצורה כזו שאדם לא יטעה ומכאן אנחנו צריכים לבוא לומר מן הראוי שאפילו אחנו הספרדים יחמירו בזה כמו שהרודסף אומר זה גאון אדיר זה טלפיות לכל שואלים כמו שהוא אומר שהאשכנזים כאן בכלי מיושן יסכימו לספרדים להתאיר אנחנו אומרים לכאורה במציאות של ימינו שיש את עדן הפריג'דרים והפריזרים מה מה קרה בגדיל בשל את התבשיל בכלי חמץ שהוא לא הוגעל או אפילו מיושן אז שים אותו במקפיא עד אחרי פסח זה יהיה מותר כי זה תערובת חמץ של משהו שבמשהו. אז למה להתיר? ככ כשההיתר הכל כך בטוח במעטחוזים קרוב ונקל בקרוב ונקל לשים אותו במקפי עד אחרי פסח ומשום כך יש מקום לחומרה שלנו ואין מקום לכולה שלהם רבי חניה בןגש