מה דינו של מאכל שנתבשל בפסח בכלי חמץ שלא נשתמשו בו למעלה משנה?

נקודות מרכזיות בדיון:

• דין בישול מאכל מותר בכלי שבושל בו איסור: הרב פותח בשאלה עקרונית: מה הדין כאשר אדם מבשל בטעות מאכל כשר בפסח בכלי שבושל בו בעבר דבר אסור (שאינו חמץ), למרות שהכלי נוקה אך לא הוכשר בהגעלה, ובמיוחד אם הכלי לא היה בשימוש למעלה משנה.
• מנהג הספרדים מול הוראת רבנו יוסף: לפי המנהג הספרדי, במקרה כזה האוכל אסור. לעומת זאת, לפי הוראת רבנו יוסף (הכוונה כנראה לרבי יוסף קארו, מחבר השולחן ערוך), האוכל מותר.
• הסבר האיסור לפי המנהג: בכלי שבושל בו דבר אסור, גם אם הוא נקי, נבלע טעם אסור בדפנותיו. כאשר מבשלים בו דבר מותר, הטעם האסור נפלט ומתערב בתבשיל, ואוסר אותו.
• הבחנה בין "בן יומו" ל"לא בן יומו": אם הכלי "בן יומו" (לא חלפו 24 שעות מאז שבושל בו האיסור), הטעם שנפלט טרי יותר ולכן אוסר את התבשיל אלא אם כן יש פי שישים לבטל את הטעם.
• דין "נותן טעם לפגם": אם חלפו 24 שעות מאז השימוש האסור, הטעם הבלוע בדפנות נחשב ל"נותן טעם לפגם" (הטעם התקלקל/התעפש).
• לכתחילה אסור, בדיעבד מותר: לכתחילה אסור להשתמש בכלי כזה בלי הגעלה, אך בדיעבד, אם כבר בושל בו מאכל כשר, הוא מותר באכילה מאחר שהטעם האסור פגום.
• השוואה לדין כלי יין נסך: יש פוסקים הסוברים שאם כלי יין נסך לא היה בשימוש למעלה משנה, אין צורך להכשירו. הרב חולק על דעה זו, ומסביר שהטעם הבלוע בכלי יין נסך נספג מחמת יין בחרס, ולא מחמת בישול. לכן, לאחר יישון ממושך, טעם היין נעלם. לעומת זאת, בכלי שבלע טעם מבישול, הטעם נשאר גם לאחר זמן רב, ולכן לשיטתם יש צורך בהגעלה תמיד, ולכתחילה אסור להשתמש בו בלי הגעלה, אך בדיעבד מותר מדין נותן טעם לפגם.
• דין חמץ בפסח: הדיון עובר לשאלה ספציפית לגבי בישול בכלי חמץ בפסח.
• חומרת איסור חמץ: חמץ אסור בפסח במשהו, ואין דין ביטול בשישים לגביו.
• בישול בחמץ בתוך 24 שעות: אם אדם בישל בכלי חמץ (נקי אך לא הוכשר) בתוך 24 שעות משימוש החמץ, התבשיל אסור לכל הדעות.
• בישול בחמץ לאחר 24 שעות ("נותן טעם לפגם"): כאן קיימת מחלוקת.
• דעת התור: יש מחמירים הסוברים שנותן טעם לפגם מחמץ הוא "משהו" ואסור בפסח.
• דעות אחרות: יש הסוברים שלכתחילה אסור אך בדיעבד מותר (כמו בשאר איסורים שאינם חמץ).
• דעת מרן השולחן ערוך (רבי יוסף קארו): מתיר בדיעבד אם בשלו בכלי חמץ נקי לאחר שעברו 24 שעות, מכיוון שזה נחשב פחות ממשהו.
• דעת הרמ"א (רבי משה איסרליש): מחמיר ואוסר במקרה כזה, וכן נוהגים בכל המדינות (אשכנז).
• מנהג יהודי תימן: מנהג יהודי תימן, כפי שמובא בתשובות מהרי"ץ (רבי יחיא צאלח), הוא להחמיר כדעת הרמ"א ולאסור נותן טעם לפגם מחמץ בפסח. הרב מדגיש "שמנהג אבותינו הוא להחמיר ונותן טעם לפגם כמו אשכנזים או אשכנזים כמונו דהיינו זה לא גרוע ממשהו ועוסרים."
• הסבר לחומרת חמץ: הרב מסביר את החומרה של חמץ על בסיס דברי רבנו (הרמב"ם) בהלכות מאכלות אסורות, שם נאמר שחמץ בפסח, למרות שהוא איסור תורה, אינו בכלל האיסורים שבהם התערובת אסורה לעולם, כיוון שלאחר הפסח התערובת תהיה מותרת. לכן, חכמים החמירו ואסרו חמץ בפסח אפילו אם הוא מעורב בדבר אחר בטל באלף או במיליון ("כל מחמצת"). על בסיס חומרה זו, יש מקום להחמיר גם בנותן טעם לפגם מחמץ.
• דעת הרב עובדיה יוסף לגבי כלי מיושן מחמץ: הרב מציין שרבי עובדיה יוסף סובר שאפילו האשכנזים שמחמירים בנותן טעם לפגם יתירו שימוש בדיעבד בכלי חמץ מיושן (שלא היה בשימוש למעלה משנה). אולם, הרב המקליט חולק על דעה זו ואומר שלשיטתם, אין הבדל בין כלי מיושן לחדש לגבי איסורי בישול, וצריך להגעיל את הכלי לפני השימוש בפסח, ולכתחילה אסור להשתמש בו בלי הגעלה, אך בדיעבד מותר מדין נותן טעם לפגם (אך לגבי חמץ, כאמור, מחמירים).
• המלצות מעשיות והערות:
• אזהרה לגבי כלים שאינם בשימוש בפסח: הרב מזהיר שיש לגנוז כלים שאינם משמשים בפסח הרחק מהישג יד, ולשים עליהם שלטים ברורים ("זהירות אין להשתמש בזה בפסח") כדי למנוע טעויות.
• המלצה להחמיר גם לספרדים: הרב אומר שלכאורה ראוי שאפילו הספרדים יחמירו בעניין נותן טעם לפגם מחמץ בפסח, כמו דעת הרמ"א.
• פתרון מעשי לבישול בטעות בכלי חמץ: הרב מציע פתרון מעשי לימינו: אם אדם בישל בטעות תבשיל בכלי חמץ שלא הוכשר (אפילו אם הוא מיושן), יכול לשים את התבשיל במקפיא עד לאחר הפסח, ואז הוא יהיה מותר באכילה (כיוון שאיסור חמץ עובר). לכן, אין מקום להקל בדין נותן טעם לפגם מחמץ בפסח.

ציטוטים מרכזיים:

• "תשובה לפי מנהגנו אסור, אבל לפי ההוראה של רבודו יוסף מותר." (בתחילת הדיון על בישול בכלי שבושל בו איסור שאינו חמץ)
• "אם זה בתוך 24 שעות, ברור לכל הדעות שזה אסור. כי חמץ אסור במשהו."
• "מרן השולחן ערוך בסימן תמז סעיף י כתב את הדברים הבאים נותן טעם לפגם מותר גם בפסח והרמה כתב הגהה ויש מחמירים וכן נוהגין בכל המדינות ובמקום שיש מנהג להחמיר אפילו משהו ונותן טעם לפגם אסור." (הצגת המחלוקת בין השולחן ערוך לרמ"א בנוגע לנותן טעם לפגם מחמץ בפסח)
• "ובאמת שלכאורה יש מקום לחומרה הזו שהרי רבנו כתב בפרק כו מהלכות מאכלות אסורות בנוגע לדבר שיש לו מתירים כל דבר שיש לו מתירים אפילו באל לא בטיר כלומר ביצה שנולדה ביום טוב אחרי יום טוב היא מותרת." (הבאת ראיה לחומרה מח דין "דבר שיש לו מתירין")
• "אומר רבנו בפרק טו הלכה טלכות מאחלות אסורות חמץ ופסח אף על פי שהוא מאיסורי תורה אינו בכללות אלו לפי שאין התערובת אסורה לעולם שהרי לאחר הפסח תהיה כל התערובת מותרת כמו שבארנו לפי כך עוסר בכל שהוא בין במינו בין שלא במינו כלומר בגלל שבתורה כתוב כל מחמצת חכמי ישראל על בסיס זה אסרו אפילו מין בשאינו מנוח חמץ מין בשאנו מנוח וכבר בטל פי אלף פי מיליון יש כנגדו אסרו למה כל מחמצת." (הסבר לחומרת איסור חמץ בפסח)
• "נאמנים עלינו דברי מהריץ בפעולה צדיק שאלות ותשובות חלק ב סימן קפ שהעריך בדבר שימוש בחמאה של גויים בכל ימות השנה ובפסח ומתוך אותה תשובה ארוכה עולה שמנהג אבותינו הוא להחמיר ונותן טעם לפגם כמו אשכנזים או אשכנזים כמונו דהיינו זה לא גרוע ממשהו ועוסרים." (ציון מנהג יהודי תימן להחמיר בנושא)
• "יתרה מזו אומר הרב עו יוסף אם בישלו בכלי חמץ שכבר עברו עליו למעלה משנה הוא אומר גם האשכנזים שמחמירים בנותן טעם לפגם הואיל במדובר בכלי מיושן אזי מותר גם להם ואנחנו אחרי בקשת המחילה אומרים לא לשיטתנו אנחנו כופרים בעניין הזה של כלי מיושן לגבי מאכלות אסורות על ידי בישול בשונה מיה נסך אלא אנחנו רואים בטעם הבלוע שם כאסור ולעולם ולעולם צריך הגעלה לפני שמשתמשים." (הצגת מחלוקת עם דעת הרב עובדיה יוסף בנוגע לכלי מיושן מחמץ)
• "מכאן מודעה רבתי שכלים שלא משתמשים בהם בפסח לגנוז אותם הרחק מדי אדם הואיל במעשים שבכל יום ראיתי שגונזים אותם במטבח ולא טולים שלטים ובאים אנשים שלא רגילים ולוקחים בטעות אלא או בבוידים או לכתוב שלטים זהירות אין להשתמש בזה בפסח שלטים בולטים לעין בצורה כזו שאדם לא יטעה." (המלצה מעשית למניעת טעויות)
• "מה מה קרה בגדיל בשל את התבשיל בכלי חמץ שהוא לא הוגעל או אפילו מיושן אז שים אותו במקפיא עד אחרי פסח זה יהיה מותר כי זה תערובת חמץ של משהו שבמשהו. אז למה להתיר?" (הצעה לפתרון מעשי והטלת ספק בהיתר נותן טעם לפגם מחמץ בפסח)

השיעור מציג עומק הלכתי ובירור שיטות שונות בנושא מורכב זה, תוך התמקדות מיוחדת בדין חמץ בפסח ובמנהגי הספרדים ובפרט יהודי תימ