טו בשבט שחל בשבת, האם חייב לברך ברכה אחרונה או שברכת המזון פוטרת?

שאל השואל ואמר טו בשבט מתקרב ובא והוא אמור לחול השנה בשבת והועיל והוא שמע ברדיו וגם קרא בעלונים ש א לא יברכו על הפירות בין קידוש לבין ה נטילת ידיים אלא או אחרי האוכל לפני ברכת המזון או אחרי ברכת המזון ומאחר והוא לפי מנהג אבותיו נוהג לאכול בין קידוש ובין האוכל כולל שבת ג'עלה פירות פיצוחים האם צריכו למנע מנג'עלי כל השנה בגלל ההוראות שהוא שומע בר וקורא בעלונים והאם הוא צריך לפחות בשבת זו לנהוג כפי שהוא שומע ברדיו או קורא בעלונים שצריך לברך על הפירות בזמן האחרי האוכל לפני ברכת המזון או אחרי ברכת המזון והוא מצפה להוראה בעניין זה והתשובה ימשיך לנהוג כמנהג אבותיו כמו כל ליל שבת ואשר וטוב לו שזהו המנהג היותר מקורי, היותר אמיתי וטוב גם שיוסיף ויאכל פירות גם אחרי ברכת המזון ויברך כדי שיוסיף לה 100 ברכות כי גם דבר זה שורשו במנהג אבותינו כפי שיתבאר להלן לפני כן נסביר ונאמר שטו שבט מבחינה תלמודית הוא איננו מועד במובן של איזשהו הגזותה אלא רק זמן שעל פיו נקבעים דיני עורלה ודיני תרומות מעשרות של האילן אבל אחרי התלמוד התנהגו לטו בשבט כאין מועד זותה וזאת בהשפעת המקובלים אשר אמרו מה נאב יאה לנצל את הזמן הזה שהוא זמן לדיני עורלה ולדיני תרומות מעשרות לאילנות כדי לשבח לשם על בריאת עולם הצומח ועל פירות האילן וגם לשבח להודות לשם על ארץ זבת חלב וד לאכול מפריה ולברך ברכות ולומר פסוקים ואז טו בשבט הפך להיות מעין מועד קטן ונהגו שלא לומר לא לפול את החנון ביום טו בשבט ולא לטענות בו כך התפתח מנהג אחרי התלמוד וכאמור ונהגו שיומתו בשבט לאכול מפירות האילנות ולברך עליהם ולומר פסוקים שיש בהם שבח לשם על בריאת עולם הצומח ואת פירות האילן וכולי לתימן המנהג הזה לא נקלט היו בבית כניסלוסדה מיעוט אשר נהגו בטו בשבט א לומר סוקים מעין שבח השם בענייני הפירות והאילנות אבל לא היה מנהג של אכירת הירות וכיוצא בזה היום עםותנו ארצה מטבע דברים ה הטו בשבט באופ המועדי החדש הזה נתחבב ואפילו על החינו הלא דתיים כי בסך הכל זה דבר נחמד שמגישים פירות ואוכלים בפירות ויתרם מזו אפילו החנו הלא דתיים הוסיפו מצווה במרח ות על המצוות של היום הזה שהרי כתוב כי תבואו אל הארץ אונטעתם כל עץ מאכל וכדי להוביל עניין של אישוב הארץ הם נוהגים בנתיעות ביום זה למרות שכתבואו אל הארץ תעתם כל עץ מאכל זה לא מצוות עשה אבל זה דבר יפה ליישב את הארץ זה דבר יפה ואם יש סיבה למסיבה למה לא ובלבד שיכוון את ליבו להביא שוים בין כך ובין כך ילדנו, נחדנו, ניננו באים אלינו לביתנו עם הנהגות של הגנים שבמ בימים כאלה אוכלים מן הפירות, מברכים עליהם ומאחר יש בזה מנהג טוב. אין לדחות מנהג כזה אלא אדרבה לקלוט אותו אלא שכשקולטים אותו מן הראוי לדעת את הבסיס ההלכתי היותר מתאים. ובאמת, כשאנחנו מדברים על אכילת פירות ולברך עליהם. כשמדובר ביום חול אין שום בעיה ישב, יאכל פירות יברך עליהם עובר לעשייתן ואחרי עשייתן אדרבה ואדרבה יהנה מעולמו של הקדוש ברוך הוא וישבח אותו וטע בליבו את אהבת ארץ הקודש וחולה. אין בכך דבר רע. אדרבה זה כולו דבר טוב אבל כאמור טוב בשבט שהוא חל בשבת שאז מתעוררת השאלה מתפכול את הפירות הללו ולברך עליהם. אז היו כאלה שאמרו בין קידוש ובין הסעודה לא יאכל פירות כי אסור להפסיק בין הקידוש ובין הסעודה כי אין קידוש אלא במקום סעודה והרמה בעקבות הרמבם אומר להלטר מיד והיו באמת בתימן שכבר רצו לערער אחר אכילת פירות ומגדנות שזה מנהג הדג'עלה בין קידוש ובין סעודה בן בין קידוש ובין סעודה ואמרו הנה הרמה אומר שאסור להפסיק בין הקידוש ובין הסעודה ומהריץ דחה את דבריהם ואמר זה לא גד של הסק מילא אם הם מפסיקים ומדברים יושבים ככה לכמה דקות של דיבורים וברבורים בין קידוש הסעודה זה לא טוב אבל מן הרגע שמגישים פירות ובר עליהם וכל אחד מברך ועונים אמן ודברי תורה ושירה אין לך דבר יותר עונג שבת יותר מכך אין לך חלק מהסעודה יותר מכך זה הקדמה לסעודה זה הכנה לסעודה וזה לא כדי שלפסק ואדרבה הפוך מכך אם אדם אוכל מיידית אחרי הקידוש עוד לפני שנהג במנהג אכילת הג'עלה הוא כאילו חס וחלילה מורעב אדם שהוא מורעב וישר כבר אוכל אומר רגע בעצמך אם יבואו רב עמה ורב אסה להיות אורחיך והם אורחים מכובדים למדאי אם ישר אתה תבוא תכבד אותם בפת לאכול את הפת אתה כאילו חס וחלילה מתייחס אליהם כאל מורעבים שאתה כבר מיד נותן להם לאכול כמו האדם שתקפו בולמוס זה לא יפה זה לא נמוסי ולכן קודם כל בחן אנחנו נוהגים לל חול א פירות בגדול לחל לברך ובקטון קילה בנמוסים כל אחד מסתכל מי כבר ברך וכל אחד מדרך בקל וכולם עונים אמן אשרנו איזה מנהג נפלא הוא זה יש בזה כבוד שבת יש בזה עונג שבת יש בזה נמוסין יש בזה שבח לשם אין לך דבר יותר מעלה מכך אלא שמה שקרה הוא שאנשים הבינו לא נכון את דברי הרמה וחשו שזה אסור אז מחריץ ח דבריהם בכל החול אז איפה? אין איסור לאכול פירות ופיצוחים ולשתות משקאות בין קידוש לסעודה. ואדרבה, יש בזה מעלה גדולה מאוד. אלא מה? כאן באנו לבעיה שהרבו יוסף מגדיר אותה בכך שלא נכניס ראשנו בין הרים גדולים. מה הפירוש? רבנו זרחי הלוי אומר שאם אוכלים פירות בין קידוש לסעודה ו אין צורך לברך לאחריהם כי ברכת המזון פותרתם כי הם חלק בלתי נפרד מהאוכל והכנה לאוכל והריף אומר לא צריך לברך ברכה לאחריהם ונחלקו ביחס ליל הסדר שהרי בליל הסדר אנו שותים כ** בשיעור כ** יין ראשון ושני ואין אנו ברחים עליהם ברכה אחרונה אלא ברכת המזון פותרתם ואחר כך עוד שני כוסות ואז אנחנו ברכים ברכה אחר מעין שלוש עב שני הכוסות הנותרים והריף אומר הנחנ צריך לברך אחריהם אנו אוכלים כזית קרפס בליל הסדר ואין לנו מברכים ברכה אחריו אומר השולחן ערוך אין אחינמי צריך לאכול פחות מכזית כדי שלא יתחייב בברכה האחרונה אומר הרבודה יוסף כדי שלא נכניס את ראשנו למחלוקת בין גדולים לכן אנחנו ממליצים שיאכל את הפירות אחרי הסעודה לפני ברכת המזון שאז ברכת המזון פותרת את ברכה שאחריה או יותר טוב מזה שיגישו את הפירות אחרי ברכת המזון ויברכו לפניה לפניהם ואחריהם ועדרבה ישלימו 100 ברכות זוהי ההמלצה שלו אבל הרב עודר יוסף בגלל שלא נעלם ממנו ספרים העוסקים בכל דבר ודבר שהוא מברר הביא את הפוסקים של חכמי תימן מורי דוד משרגי מריץ מורי נדף ו עוד כולם כולם שדנו בעניין של הג'עלה ואמרו שמנהגנו שאין אנו מברכים אחריהם ולכן הוא אפילו דחה אחד הרבנים התימנים הצעירים שהורה לא לברך שהורה שלא לא לברך על הפירות בין קידוש הסעודה בגלל החשש של הברכה כי אומר לא מנהג יהודי תימן שלא מברכים לאחר מכן כלומר אדרבה לא נעלם אותו גדול מנהגנו שהוא המנהג היותר מקורי. מה הראיה? בסימן קעד באור החיים, בשולחן ערוך הוא אומר שעין של הקידוש שאדם שותה כשיעור, המקדש שותה כשיעור אינו הוא מברך אחריו ברכה אחרונה, אלא ברכת המזון פוטרטו. ולעוד פוסק מרן שהיין שברכנו עליו בקידוש ושתינו ממנו, אם יברך, אם יקח יין בסעודה, לא יברך עליו, כי הוא עדיין מכוח היין הקודם. כלומר, היין קודם זה התחלת הסעודה אף שזה היה לפני הנתינת ידיים כך שבאמת ליל הסדר וכל ליל שבת אין הראיה חזקה מאוד למנהג יהודי תימן הוא גם מביא ראיה שמורי הביא אותה מהירושלמי שבזמן שהיו עושים קידוש החודש על ידי בית דין היו עושים מסיבה והיו אוכלים ענבים געלה לפני לפני הסעודה שאלו האם למה אנחנו לא מברכים ברכה אחרי אחרת ענבים הריים כשיעור והשיבו פשטות בגלל שאוכלים פת לאחר מכן כן סעודה הרי שהיסוד של הג'על מוצק מאוד עוד מתקופת התלמודים התנאים והמוראים וזה וזה המתכון של ליל הסדר וזה המתכון של כלל שבת ולכן זה המנהג הנפלא ביותר והאמיתי ביותר ומשום כך לנו אין שום בעיה כל הדיונים וכל ההמלצות הם לכל אלה שלא נהגו בג'עלה אבל אלה שנהגו בג'עלה לא הפסידו את האבן היקרה הזו בוודאי שבלילו בשבט שהוא בליל שבת ימשיך ברוב עוז ויתר סעד כמו כל שנה כמו כל כמו כל שבתות השנה לאכול את הפירות בליל ליל בליל שבת בין הקידוש ובין הסעודה ואל ישנה ממנהגו זה אלא אנו נמליץ ונאמר כשם שהמלצנו שבכל טוב בשבט אפילו בחול יאכל פירות כי אם הוא נהג טוב הם ברכות כך אנו ממליצים ומקדמים בברכת ההצעה של רבודה יוסף שיאכל פירות אחרי ברכת המזון כדי להשי מ ברכות ואנחנו נאמר באוזניו של מורנו הגדול הרב עודה יוסף שגם זה מנהג עתיק של ודי תימן שהרי בזמן שהיו בזמן שעושים סעודת מצווה לחתן היו עושים אוכלים ג'עלה עם פירות במשקאות בחן בלימוסים בשירה מופלאה בשירת קודש בהוד והדרה ובחירדת קודש אחר כך נוטלים אוכלים סעודה מברכים ברכת המזון ו שוב מרגישים תמרים, צימוקים, שומשום, שתייה כדי להרבות בברכות שיהיה 100 ברכות. ואם כן נאמר אנו מקדמים בברכה ונמליץ בשבת זו לאחנו אוכלי הג'עלה על מנת שגם תזכרו את הסעודת מצווה שהולכת נעלמת בעמותינו מרובים שהמנהג הנפלא הזה הולך ונעלם. השבת אנו ממליצים שגם אחרי הסעודה נאכל פירות כדי להשלים מהברכות זכר גם מנהג אבותינו בסעודת מצווה שהוא ממש בנוי לתפארת התלבטו הרבה מאוד אם יש בזה משום מרבה ברכות של צורך אבל מורי בפרק שביעי מהלכות תפילה הלכת טו ותטז הוכיח בעליל שאין אצל רבנו א הגדר הזה להרבות ברכות שלא לצורך אלא יכול האדם לאכול פרי לברך לפניו לאחריו ועוד פעם לאכול מאותו פרי ולברך לפניו אחר רב ביום שבת כדי שיהיה לו 100 ברכות וזה לא נקרא גורם ברכה שאינה צריכה כך מורכיח בעליל כשם שאמרו בתוספתא במגילה שאם כל המתפלים בית הכנסת עמיות לא יודעים לקרוא בספר תורה לא נהגו כמו שהיום אשכנזים והספרדים שהחזן קורא ומזמינים אותם רק לברך אלא מה אמרו בתוספתה במגילה מזמינים את זה שיודע הוא עולה ראשון מברך לפניה ואחריה גומר ראשון עוד פעם מברך לפניה לאחריה בקורא מברך לפניה וקורא שני הוא מברך לאחר שני ואותו אחד שבע פעמים הוא שקורא ראשון שני שלישי רביעי חמישי שישי שביעי וברכות לפניה ולאחריה ולא ראו בזה עניין של רבי ברכות שלו לצורך זו ראיה מכרעת וחזקה מאוד וכן גם כן ה איך קוראים ה מרן השולחן ערוך ברך צדי א מביא את זה רב עודה יוסף אה בי אור החיים סעיף ג אם נמשכה סעודת הבוקר בשבת עד שהיגיע זמן המנחה יפסיק הסעודה ויברך ברכת המזון ויתול ידיו וברך ברכת המוציא ויסעוד הרי שלא ראו בזה ברכות של צורך למרות שהוא נמצא באותה סעודה והוא רוצה לצאת ידי חובת סעודת שחרית לסעודה שלישית אז אם כן איפה לסיכום אנו ממליצים בכל ביתר שעת להחיות את מנהג אבותינו אכילת שעלב בין קידוש הסעודה בהוד בתפארת בהדרת קודש ליל שבת זה של טו בשבט בוודאי אלא אפילו כל ליל שבת ולא עוד אלא שבליל טוב בשבט זה שחל בשבת אנו ממליצים שגם יאכלו פירות אחרי הסעודה בשביל לשמר את המנהג של סעודת מצווה שהיו נוהגים אחרי הסעודה לאכול פירות ו ממתקים מיוחדים זה הפיקומן גם זה יסודו יסודו בגמרא ובמשנה הפיקומן מוציאים תמן מיני מתיקה ומברכים אחריהם כדי שיהיה 100 ברכות ואדר בזכות בשבט המתחדש הזה נחדש נחזור נחזיר עטרה ליושנה להחזיר את מנהג אבותינו שכולם נקורות תנאים ואמוראים וכאמור ערכם לא יסולה בפז רבי חני בן עדש