האם יש זמנים מועדפים לאמירת הסליחות?

מסמך תדרוך: סליחות - עיקרי רעיונות ונקודות מרכזיות מתוך הטקסט "הטקסט שהודבק"

תאריך: כ"ו באב תשפ"ד מאת: [שם המשיב] נושא: ניתוח עיקרי רעיונות ונקודות מרכזיות מתוך הטקסט בנושא אמירת סליחות.

מבוא:

מסמך זה מסכם את הרעיונות והנקודות המרכזיות העולות מתוך הטקסט "הטקסט שהודבק" העוסק בזמן אמירת הסליחות, אופן אמירתן, כמותן ואיכותן. הדובר בטקסט משלב בין הבאת דברי רבותינו, בעיקר הרמב"ם, לבין מנהגי אבותינו, בדגש על מנהגי יהדות תימן, ומנסה לגשר בין האידיאל (הרצוי) לבין המציאות (המצוי) בהקשר לאמירת הסליחות בדורנו.

נקודות מרכזיות:

1. זמן אמירת הסליחות באופן כללי:

• עקרונית, זמן אמירת הסליחות הוא במשך כל השנה כולה. הדובר מצטט את רבנו (הרמב"ם) בהלכות תשובה: "אף על פי שהתשובה והצעקה יפה לעולם".
• התשובה האמיתית מתרחשת כאשר בני אדם שבים בתשובה באופן מיידי על רקע של משהו. "כשבני אדם שווים בתשובה על רקע של משהו הוא מיידית, הוא אופן מקורי ואמיתי. זוהי תשובה אמיתית."
• יחד עם זאת, בשל טבע האדם ושגרת החיים, ישנם זמנים מיוחדים המועדים לכך יותר.

1. הזמן המועדף לאמירת הסליחות:

• עשרת ימי תשובה (בין ראש השנה ליום הכיפורים): זמן זה נחשב "יפה ביותר" לקבלת התשובה, כפי שנאמר "דרשו השם במצאו קראו בהיותו קרוב".
• אמירה בציבור בעשרת ימי תשובה, מתוך לב שלם, היא רצויה ביותר בכל עת ושעה, במיוחד בעוצמת הציבור. "בציבור כל זמן שעושים תשובה וצועקין בלב שלם הן ענים שנאמר כהשם אלוהינו בכל קוראנו אליו."
• הרמב"ם מתייחס למנהג שהיה נהוג בזמנו, בו הסליחות נאמרו מראש השנה עד יום הכיפורים.

1. חשיבות ההכנה בתקופה שלפני ראש השנה:

• למרות שהתשובה טובה בכל עת, ישנה חשיבות לעצור ולעשות חשבון נפש לפחות בימים מסוימים, כהמלצת התורה ואבותינו.
• הרמב"ם מציין שבגלל שראש השנה הוא יום דין, נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים ולעסוק במצוות מראש השנה ועד יום הכיפורים יותר מבשאר ימות השנה.
• נהגו לקום בלילה בעשרת הימים הללו ולהתפלל בבתי כנסיות בדברי תחנונים וכיבושין עד אור היום.

1. מנהג אבותינו (בדגש על יהדות תימן) להשכים קום לאמירת סליחות:

• מנהג אבותינו הוא להשכים קום כבר מראש חודש אלול לאמירת סליחות, תחנונים ודברי כיבושין עד אור היום (למעט ימי ראש חודש ושבתות).
• בתימן, מורי הדובר מתאר זאת כ"צורה של חיים אידיאלים מבחינה רוחנית", בה היו קמים כבר בחצות הלילה לשמורות (תפילות מיוחדות) שלוש שעות לפני עלות השחר. "מורי מתאר בספרו חריכות תימן כבר בחצות הלילה היו קמים חצות לילה אקום לך כי הכינו את העניין הזה של השמורות שלוש שעות לפני עמוד השחר."
• ההשכמה לא נועדה רק לאמירת הסליחות, אלא הייתה חלק ממבנה חיים בו הכל (אכילה, שתייה, לימוד תורה) נעשה לשם עבודת שמיים.

1. הפער בין הרצוי למצוי בדורנו:

• הדובר מציין שהמבנה החיים שלנו היום שונה מאוד מהאידיאל, עם בילויים ושינה מאוחרת, מה שמקשה על השכמה מוקדמת. "אבל אצלנו המבנה הוא אחר אנחנו קודם כל מקייפים מבלים יש לנו יציאות יש לנו כך וכך ורק הולכים לישון יותר מאוחר ורק לאחר מכן קמים מאוחר הכל משתבש אצלנו."
• למרות הריחוק מהאידיאל, אסור להתייאש, וכל אדם צריך לבנות לעצמו את המתכונת הקרובה ביותר לדרך הרצויה. "אלא לעולם לעולם אדם צריך להיות ערום ויראה ומכל נקודה של זמן ובכל אופן של חיים. צריך האדם לבנות לו את המתכונת כמה שאפשר. תהיה קרובה ברוחה במגמות שלה. באפיונים שלה לדרך הרצויה."

1. שאלות הנובעות מהפער בין הרצוי למצוי והתשובות להן:

• עולות שאלות רבות לגבי האפשרות לומר סליחות במנחה או בערבית, או אם תלמידי חכמים העמלים בתורה עד חצות הלילה חייבים להשכים קום.
• הרב הודה יוסף אומר שאפשר להגיד סליחות במשך היום.
• עם זאת, ישנה הוראה של הארי (האר"י ז"ל) שלא לומר סליחות בלילה, מתוך הבנה של העוצמה הגדולה של הסליחות הנאמרות בהשכמה. "הארי ידע גם ידע את העוצמה אדירה שיש לסליחות שקמים מוקדם בלילה וחצות לילה קום לך ושופכים תחינה. לכן הוא אמר שאסור לומר בלילה."
• האיסור של הארי מכוון לעודד אנשים להשכים קום, כי זהו הזמן בו האדם רענן וכולו קודש לעבודת קודש.
• כפתרון למתקשים להשכים קום שלוש שעות לפני עלות השחר, המנהג הנוכחי הוא להשכים קודם עלות השחר, להתחיל בחצי שעה של לימוד משנה (כדי לא לשכוח את חשיבות לימוד התורה), ולאחר מכן להתחיל את הסליחות למשך כשעה.

1. מרכיבים נוספים באמירת הסליחות:

• תפילה בציבור: כוח תפילת הציבור גדול יותר ומשפיע על היחידים. הדובר מברך את הציבור על השתתפותם המרובה. "בציבור כוח של תפילת הציבור גדול יותר לכן אשרכם שאתם באתם בהמונכם היום היום הראשון לסליחות באתם בהמונכם."
• התעטפות בטלית: מנהג אבותינו בתימן היה לצאת בטלית לבתי הכנסיות בכל ימות השנה. לכן, גם בזמן אמירת הסליחות, למרות שעדיין לא הגיע זמן ציצית, מתעטפים בטליתות כחיקוי למנהג אבותינו. "לפחות לפחות אנחנו בני הסליחות הללו גם למרות שזה עדיין לא הגיע זמן ציצית לפחות נלך בעקבי הצון בעקבות טובותנו ונתעטף ברוך השם כולנו עטופים את הליטות בזמן השמורות." ההתעטפות בטלית מסמלת את מעמד שליח הציבור ואת העוצמה של התפילה.
• תקיעת שופר: למרות שלא כל הקהילות נהגו לתקוע בשופר בתקופה זו, הנוהג שלהם הוא לתקוע בשופר בזמן אמירת "שמע ישראל" ו"קבלת עול מלכות שמיים". הדובר מציין את הרצון להחזיר את עטרת התקיעות לימי קדם ולעודד את הילדים להתחרות בתקיעות שופר בחודש אלול.
• עירנות בתפילה: חשוב שהתפילה תהיה בעירנות, כאשר כל אחד שומע ומשיב לחברו, כמנהג אבותינו.

1. סיכום:

• הדובר מסכם שהדרך והזמן לאמירת הסליחות, הן בכמות והן באיכות, נגזרים מתוך המאבק המתמיד בין הרצוי למצוי. הוא מבקש את עזרת הקדוש ברוך הוא להגשים את רצונו.

מסקנות והמלצות (אם נדרש):

הטקסט מעודד גישה גמישה ומודעת לאמירת הסליחות, תוך ניסיון לשמור על מסורת אבותינו ככל הניתן, גם בתוך מציאות חיים משתנה. הדגש הוא על כוונה, השתתפות הציבור והמאמץ האישי להתקרב לאידיאל הרוחני.

[סוף המסמך