כלי שעברו עליו שנים עשר חודש האם זקוק להכשר לשם שימוש בפסח?

תמצית מקורות - דיני כלי בלועים וחמץ בפסח

מסמך זה מסכם את הנושאים והרעיונות המרכזיים העולים מתוך הקטע "הטקסט שהודבק" בנוגע לדיני כלי בלועים, ובפרט בנוגע לחמץ בפסח והטענה כי התיישנות של 12 חודשים מתירה שימוש בכלי ללא הכשרה.

נושא מרכזי: דחיית הטענה להתרה על ידי התיישנות (12 חודש) בכלי בלועים, למעט יין נסך.

הכותב פותח בדיון בטעות נפוצה בקרב "המון העם" הסבורים שכלי שבלע איסור ועברו עליו 12 חודשים אינו טעון הכשרה. הוא מדגיש בתוקף כי טענה זו "איננה נכון. בוודאי וודאי שאינו נכון ברמת מאכלות אסורות, אלא שאפילו ברמת החמץ אין הלכה כך."

הכותב מביא דיון של אחרונים בנוגע לכלי שבשלו בו חמץ בפסח, האם יש לשברו. רבי עקיבא איגר דוחה את הדעה שיש לבאר את טעם החמץ כמו את גופו, וסובר שיש לגנוז את הכלי. החכם צבי מעלה שאלה נוספת: מה אם גילו כלי בלוע חמץ בפסח הבא, לאחר שעברו 12 חודשים מגניזתו? הוא מצביע על הבדל בין כלי בלוע איסור שנאסר כל השנה (נבילות, טרפות, בשר וחלב, חזיר) לבין כלי בלוע טעם חמץ (שהרי לאחר הפסח החמץ מותר).

החכם צבי מציע אנלוגיה מהלכות יין נסך: כלי חרס שבלע יין נסך אסור בשימוש אלא אם כן הוכשר או אם עברו עליו 12 חודשים ללא שימוש. הוא מסיק מכך שאולי טעם החמץ הבלוע בכלי לאחר 12 חודשים נחשב ל"עפרה בעלמה" ומותר להשתמש בכלי בפסח הבא, אך הוא מסייג זאת ותולה את הדבר בזמן בליעת החמץ בפסח הקודם.

לעומת זאת, דעת "הפנים מאירות" חולקת על החכם צבי וקובעת כי דין 12 חודשים ללא הכשרה תקף רק לגבי יין נסך, אך לא לגבי שאר מאכלות אסורות, לרבות חמץ בפסח: "אבל בשאר מאכלות אסורות לרבות חמץ בפסח אין ולא יועיל שום ישון של 12 חודש אלא יש צורך בהכשרה."

הכותב מדגיש כי לא נמצאה הלכה המתירה שימוש בכלי בלוע מאכל אסור לאחר 12 חודשים ללא הכשרה, וגם הרשב"א סובר שזהו דין מיוחד ליין נסך.

ההבדל בין יין נסך לשאר מאכלות אסורות:

הכותב מסביר את ההבדל: בכלי ששימש ליין נסך בצונן, היין נספג כטיפות בלבד, ו-12 חודשים מספיקים לייבושו המוחלט. לעומת זאת, בכלי שבלע מאכל אסור בתהליך בישול או הרחה, נספג בדפנות לא רק גוף האיסור אלא גם טעמו. טעם זה לא יוצא גם לאחר 12 חודשים ויש צורך בהכשרה מתאימה (הגעלה או ליבון). "מה שנתקע בדפנות הוא לא רק גופו של האיסור, אלא טעמו של האיסור. וטעמו של האיסור לא יצא אפילו אחרי 12 חודש והוא יצא גם אחרי הוא יצא רק אחרי הכשרה מתאימה."

דחיית פשרות והחמרות:

הכותב מזכיר דעה המובאת בשערי תשובה המתירה הגעלת כלי חרס שבלע חמץ שלוש פעמים לאחר 30 יום התיישנות, כפשרה בעקבות דעת החכם צבי. אולם, הכותב מציין כי רבנו והרשב"א לא יסכימו לכך כלל. בכלי מתכת אין צורך בפשרה כזו, ומספיקה הגעלה אחת.

עקרון "אין מבטלים איסור לכתחילה":

הכותב מביא את דברי הרשב"א כדי להסביר מדוע כלי בלוע איסור טעון הכשרה למרות שהתבשיל שבו בושל מאכל מותר לאחר שהתערבב עם האיסור התבטל בשישים. הסיבה היא הכלל של חכמים "אין מבטלים איסור לכתחילה". גם אם יש פי שישים כנגד פירור איסור שנפל לתבשיל והתבשיל מותר, אסור לקחת את פירור האיסור ולזורקו לכתחילה לתוך התבשיל. גזרה זו חלה גם על השימוש בכלי בלוע באיסור. "גזרה של חכמים אין מבטלים איסור לכתחילה יסוד האיסור הזה הוא דאורייתא... הגזרה הגזרה מקיפה גם את השימוש בכליש בלוע באיסור מדין אין לי איסור לכתחילה התבשיל מותר כי אין כי יש 60 נגדו אבל הכלי טעון נכשר."

מסקנה סופית ואזהרה:

הכותב מסיים באזהרה מפני הוראות המאפשרות שימוש בכלי בלועים לאחר 12 חודשים ללא הכשרה. לדעתו, אין לקבל הוראות המתירות שימוש בכלי בלוע חמץ בפסח ללא הגעלה, גם אם עברו עליו שנים רבות, מכיוון שזהו גזירה. בכלי חרס בלוע חמץ אין הכשרה גם לאחר 12 חודשים או שלוש הגעלות. דין 12 החודשים רלוונטי רק ליין נסך, שבו אין פירוק בין הטעם לגוף המשקה. לעומת זאת, בבישול, הטעם נתקע בדפנות ואינו הופך ל"עפר בעלמה" גם אם פגום בטעמו. "ולסיכום יוצא איפה צריכים להיזהר מאותן הוראות אשר מאפשרות א' להשתמש בכלים שבלועים מאכלות אסורות שעברו עליהם 12 חודש להשתמש בהם בלא הגעלה... אין לפי רבנו אין לקבל את ההוראות שכלי שבלוע חמץ אפילו בלח ביום חול, לא רק בפסח, בשום פענים ואופן אין להשתמש בו בפסח, אלא אם כן עבר הגעלה