ישנן הלכות שהמון העם יודע יותר טוב מהרבנים וזה בדרך כלל הלכות לחומרה אף על פי שהחומרות כמעט אין להם בסיס אבל מעניין מאוד שיש הלכות לכולה שהמון העם יודע עליהן והרבנים לא תמיד מאשרים אותם כך למשל ה הרבה פעמים אני נשאל מה עם כלי ישן, כלי שבלוע איסור שעבר עליו 12 חודש, האם הוא טעון הכשרה או העובדה שהוא התיישן וחלפו 12 חודש כבר לא טעון הכשרה כשהשואלים שואלים משום שהגיע על אוזניהם השמואה שכלי שבלוע מאכל אסור. אם חלפו עליו 12 חודש, הרי כבר איננו זקוק לאכשר. ובכן, הדבר הזה איננו נכון. בוודאי וודאי שאינו נכון ברמת מאכלות אסורות, אלא שאפילו ברמת החמץ אין הלכה כך. ונסביר באמת דברים אמורים. באמת ה אחד מאחרונים, מגדולי אחרונים דן בשאלה מה עם כלי שבשלו בו חמץ בפסח? האם יש לשבר את הכלי או לא? כי היה מי שרצה לומר כיוון שחמץ במה שהוא אסור באכילה וכיוון שיש איסור בא להיראה ובא להימצא וצריך לבער את החמץ מבחינה פיזית אז כמו שצריך לבאר גופו של החמץ ככה צריך לבאר לדעתו טעמו של החמץ אמר רבי עקיבא איגרד דחה דבריו שכלי אשר בשלו בו חמץ לפסח מאחר והוא רק בלוע טעם חמץ יגנוז את הכלי ואין שום בעיה אף על פי שהרמע החמיר ואמר נותן טעם לפגם אסור בפסח אני מילה לעניין אכילה אבל לא לעניין קיום ובודאי ודאי לא לעניין הטעם אבל מה החכם צביא נשאל עודן בכלי שבל חמץ בפסח וגנזו אותו אבל גילו את הכלי הזה בפסח הבא לאחר מכן האם מותר להם להשתמש בכלי הזה או לא שהרי זה כלי שבלוע איסור שעברו עליו 12 חודשים והוא ג אבל נשים לב מדובר שהוא בלוע טעם חמץ יש הבדל בין הכלי עם הכלי בלוע טעם איסור שאיסורו כל השנה כגון נבלות רפות בשר וחלב חזיר כאלה דברים ובין אם הוא בלוע טעם חמץ מה ההבדל ביניהם שהוא בלוע איסור כל ה שנה אז ברור מעל כל ספק שבשביל להשתמש בכלי הזה יש צורך להכשירו לפני שמשתמשים בו. אם שימושו בכלי ראשון אז הכשרו בהגעלה. אם שימושו בכלי שני הכשרו בכלי שני. אם שימושו באש יבש אזון ליבון לפי הכללים. אבל אם הוא בלוע טעם חמץ אזי אחרי פסח זה כבר נקרא דבר המותר והרי לפי מרן השולחן ערוך אם גופו של החמץ לא טועמו של החמץ גופו של החמץ התערבב בדבר מותר והתבטל ב60 אז הוא כבר בטל ואם כן אם הוא כבר בטל אפילו מותר לאכול את התערובת הזו בפסח אז כיוון שעבר זמן מותר אחרי פסח, בין פסח לפסח וזה טעם חמץ אז וזה רק טעם חמץ והואיל אומר החכם צביא ויש לנו הלכה בהלכות י נסך שכלי חרס שהיה בתוכו י נסך גם אם שפכו את הכלי את היין הכלי הזה אסור בשימוש כי הוא ספוג הוא בלוע בי נסך אלא אם כן הכשיר את אותו כלי או אלא אם כן חולפים על הכלי 12 חודש בלי שימוש אז אפשר להשתמש באותו קרי שפעם היה בו י נסך אומר החכם צביעית אם נצרף את ההלכות האלה נוכל לומר שהחמץ הבלוע בכלי וחלפו עליו 12 חודש מלבד שכבר בין פסח לפסח היה זמן מותר, אז נוכל להגדיר את טעם החמץ הבלוע בכלי כעפרה בעלמה, כעפר בלבד. ולכן מותר לקחת את הכלי הזה, להשתמש בו בפסח, אלא שחכם צבי מתפלפל ואומר, תלוי מתי הכלי חמץ בלע את החמץ בפסח אשתקד. אם הוא בלהע את החמץ בסוף הפסח אסור לך להשתמש בו בתחילת הפסח הבא עלינו טובה כי עדיין לא מלאו 12 חודשים בדקדוק אלא רק בסוף הפסח ואם הוא בלח בתחילת הפסח בוודאי שמותר לך להשתמש בו בפסח הבא אבל הפנים מהירות חלק על החכם צביאי בדבר הזה ואמר זה לא נכון רק ביין נסך אנחנו אומרים שאם נתיישב בין 12 חודש מותר להשתמש בכלי בלא הכשר. אבל בשאר מאכלות אסורות לרבות חמץ בפסח אין ולא יועיל שום ישון של 12 חודש אלא יש צורך בהכשרה. ובאמת צריכים אנחנו לתבנו לא הביא הלכה כמו בי נסך. שכליש בלוע מאכל אסור שחלפו עליו 12 חודש הכלי הזה מותר לא אמר דבר כזה גם הרשבא בשוט חלק א' סימן תקעה גם כן אצלו זה פשוט שזה דין מיוחד להין נסך לא לשאר כלים שבלועים מאכלות אסורות נשאלת השאלה למה נראים הדברים שהכלים נסך ששימושו בצונן הוא ספוג גופו של היין, טיפות יין, אבל לא מעבר לזה. ואז לוקח 12 חודשים עד שהוא מתייבש וממש כבר לא נשאר ממנו שריר ופלית בתוך הדפנות. אבל כלי שבלוע ממאכל אסור הוא כל שעבר תהליך של בישול, הרחה. בהרטחה יש כאילו פירוק בין גופו של האיסור ובין טעמו של האיסור. ומה שנתקע בדפנות הוא לא רק גופו של האיסור, אלא טעמו של האיסור. וטעמו של האיסור לא יצא אפילו אחרי 12 חודש והוא יצא גם אחרי הוא יצא רק אחרי הכשרה מתאימה. אם זה הגעלה, אם זה ליבון, הכל כפי דינו. ולכן אין להשוות יהיה נסח לשאר מאכלות אסורות וכל כלי שבלו המאכל אסור לרבות חמץ כי לפי רבנו מה אכפת לי מה עבר על הזמן היתר בפסח זה אסור אסור יהיה להשתמש בו ולא הכשרה מוקדמת ואין בשום פנים ואופן לסמוך על ההוראה הזו של אישון 12 חודש ובאמת אנחנו צריכים לעוד יותר להבין כמה כבר זה הטעם הזה כמה? למה כל כך מקפידים על הטעם הזה במיוחד שעברו כבר 12 חודש? וגם היו כאלה וכל הדינים האלה מתבערים בשדה חמד ב במערכת חמץ ומצא זה קר ח סימן ז' בא וא בא ואריכות על הכלים לעניין פסח ולעניין זה של אישון מבואר בשולחן ערוך אורח חיים אור החיים סימן תנא בשערי תשובה סעיף קטן א' שם הוא מביא את הדעות השונות הוא מביא דעה ש אפשרה אפשר לקחת כלי כזה שיתיישן 30 יום ואז אה איך קוראים אם מגעילים אותו רק דעה אה הכל פנים מיד אנחנו נראה הוא אומר ככה אה להגעילן ברותחין שלוש פעמים. זאת אומרת, למרות שכלי חרס שבלע, אין לו שום תקנה אם הוא בלע איסור, אבל אם הוא התיישן שלוש פעמים והוא באלו החמץ, שיגעיל אותו שלוש פעמים ואז השלוש פעמים תתקנה לו בגלל התחשבות בדעה של החכם צבי, שמה שבלוע וחלף עליו 12 חודשים זה כבר עפר בעלמה. אז עשו זה מן פשרה ב חרס בכלי מתכת אין צורך בפשרה הזו מה מה נמשך לא צריך שלוש פעמים מקסימום הגעלה אחת זה כולם מסכימים אבל בכיחס שאין לו הכשר המציאו פטנט לעשות הגעלה שלוש פעמים רבנו והרשב קנאה לא יסכימו לדבר להוראות האלה כלל ועיקר למה הנה אומר הרשבא באותה תשובה שהזכרתי מה יהיה אם יש לי כלי ובשלתי בוא תבשיל מותר נניח עדשים באתי לשים בו חתיכת שומן וחשבתי שחתיכת שומן מותר התברר לי לאחר מעשה שזה חלב ולא היה בעדשים פי 60 כנגד הכמות של החלב ששמתי כל העדשים אסורים וכל הקדרה אסורה כי בלואה בא ביסור היה ב אני רוצה עכשיו להכשיר את הכלי, אני צריך להשתמש בכלי, אני צריך להכשיר אותו, נשאל את השאלה. הרי מה ביי? הרי הכלי עצמו יש לנו את הדפנות בנוסף לעדשים, אז הוא בלע בפחות מ-60. זה לא כמו החדשים עצמם. אז למה באמת צריך הכלי הכשר? במיוחד? מה יהיה אם אדם בא לקח את הכלי שבלוע חלב ובישל בו תבשיל. אז אנחנו אומרים במיוחד לשיטתם שהם אומרים אני לא יודע כמה הכלי בולע, כמה הוא פולט ומשערים כנגד כל הגדרה שזה חומרה גדולה שהיא קטן מחמרה גדולה. אז אני אומר א איך קוראים? יפה. כיוון שבישלנו אותו והכשרנו את התבשיל כי הרי אנחנו יודעים שהוא ברא רק כזית חלב כי עדשים מותרים. ויש בכל התבשיל כנגד הכזית חלב הזה שבלוע בדפנות כי סוף סוף הדפנות לא בלעו את כל הכזית העדשים בלעו אבל אוקיי יש פי כמה אז למה התבשיל מותר כי יש פי 60 נגדו נגד הכזיית ולמה אסור מכאן ואל החורש בכלי הרי הכלי גמרנו אבל עכשיו לא על די הגעלה על ידי בישול אומר הרשבא לא אסור למה אסור שהוא רבותיי הרשבא לא אומר אבל אנחנו אומרים יש כלל גדול גזרה של חכמים אין מבטלים איסור לכתחילה יסוד האיסור הזה הוא דאורייתא אם יש לי פירור קטן של איסור חתיכת נבלה אם האיסור הזה נפל לתבשיל ויש פישים נגדו הכל מותר אסור לי לקחת את החתיכה הזו לזרוק אותה לכתחילה לתוך אלף לתוך מיליון כי אין בתין איסור לכתחילה זה גזירה זה יסודה איסור תורה יסודה יסוד תורה הגזירה הגזירה מקיפה גם את השימוש בכליש בלוע באיסור מדין אין לי איסור לכתחילה התבשיל מותר כי אין כי יש 60 נגדו אבל הכלי טעון נכשר כלי כזה טעו נכשר כך אנו אומרים כלפי כלי שבלוח חמץ אפילו שזה רק טעם ואפילו שעבר 12 חודש מאחר ואין מבטלים איסור לכתחילה לא יועיל ולא יציל אל על די ככשר זה קרל ולא יעיל רב רבותיי בכלי חרס אם אמרו אין להם הכשר גמרנו אבל הוא שלוש פעמים מגעיל לא יועיל זוהי שיטת הרמבם ולסיכום יוצא איפה צריכים להיזהר מאותן הוראות אשר מאפשרות א' להשתמש בכלים שבלועים מאכלות אסורות שעברו עליהם 12 חודש להשתמש בהם בלא הגעלה לא צריכים הגעלה אין לפי רבנו אין לקבל את ההוראות שכלי שבלוע חמץ אפילו בלח ביום חול, לא רק בפסח, בשום פענים ואופן אין להשתמש בו בפסח, אלא אם כן עבר הגעלה. אפילו שעברו עליו כמה שנים ולא רק שנה אחת, זה גזירה. גזירה לא ניתנת לחלוקה ולעוד אלא כלי חרס אשר בלועים חמץ ואין להם מכשר גם אם חלפו 12 חודש אין להם הכשר גם אם יגעיר אותם שלוש פעמים בכל הדין של 12 חודש הוא רק ביין נסך ששם אין פירוק בין הטעם לבין גופו של הינסך אלא לין עצמו ואחרי 12 חודש לא נשאר סרפוליד מה שאין כן בתהליך של בישול הטעם תקוע בדפנות וזה נשאר עדעד ולא הופך כעברדע עלמה אפילו שהוא פגום בטעמו אבל אינו אין לו גד של עבר עלמה רבי חנו בן הגשמ