מה מותר ומה אסור לאכול ערב פסח?

תזכיר בנושא איסור אכילת מצה בערב פסח - ניתוח מקורות

מסמך זה מציג תמצית וניתוח של הנושא העולה מתוך הטקסט המצורף, העוסק באיסור אכילת מצה בערב פסח. הדיון מתמקד בעיקר בהבדלים בין פסיקות הרמב"ם (כפי שמובן על ידי "מורי") לבין פסיקות מרן השולחן ערוך (כפי שמובא על ידי הרב עובדיה יוסף).

נושא מרכזי: איסור אכילת מצה בערב פסח והיקפו, בדגש על סוגי מצות שונות וההבדלים בין גישות פוסקים מרכזיים.

עיקרי הדברים והרעיונות:

1. טעם האיסור:

• הרמב"ם (כפי שמובן על ידי "מורי") סובר שהאיסור נועד כדי שתהיה הכרה לאכילת המצה בליל הסדר (מצת מצווה). האיסור חל מהנץ החמה עד הערב על מצה הכשרה לצאת בה ידי חובה בליל הסדר.
• מרן השולחן ערוך (כפי שמובא) מציין טעם נוסף - כדי שיהיה תיאבון לאכילת המצה בלילה. איסור זה מתחיל משעה עשירית (כשעתיים וחצי לפני השקיעה), והוא קשור להימנעות מאכילה מרובה לפני הסדר.

1. "שוע חכמים אסרו לאכול מצה בערב פסח ביום לא בלילה מהנצח חמה עד הערב כדי שיהיה הקר לאכילתה בערב וזה מה שרבנו אומר... אסרו חכמים לאכול מצה בערב הפסח כדי שיהיה היקר לאכילתה בערב..." (דברי הדובר המצטט את הרמב"ם) "...כדי שיאכל מצה לתיאבון." (ציטוט מרן השולחן ערוך)
2. מצה עשירה:

• דעת מרן: מצה עשירה מוגדרת כמצה שנילושה במי פירות נטו. לדעתו, במצה כזו לא יוצאים ידי חובה בליל הסדר, ולכן היא מותרת באכילה בערב פסח, כיוון שאינה בכלל הגזרה של איסור אכילת מצה הכשרה לליל הסדר.

1. "קודם שעשירית מותר לאכול מצה עשירה... בסימן תסב הוא מגדיר מצה עשירה כל מצה שנלושה במי פירות. כלומר כל מצה שלא ראויה להחמיץ... אין יוצאים בידי חובה לדעתו בליל הסדר. ולכן היא לא בכלל הגזירה של יום ערב פסח..." (דברי הדובר המסביר את דעת מרן)

• דעת הרמב"ם (כפי שמובן על ידי "מורי"): "מורי" מבחין בין מצה שנילושה במי פירות באופן כללי, לבין מצה "עשירה" שנילושה בארבעה משקים יקרים (יין, דבש, שמן, חלב) שרק עשירים משתמשים בהם. רק במצה האחרונה לא יוצאים ידי חובה בלילה, כי ליל הסדר צריך להיות "לחם עוני". לעומת זאת, מצה שנילושה במי פירות של עניים (כגון מיץ תפוזים, משמשים, אבטיח) כשרה לצאת בה ידי חובה בלילה, ולכן אסורה באכילה בערב פסח.

1. "יש הבדל בין מצה עשירה ובין מצה שנלושה בי פירות כל מצה שנלושה בי פירות היא לא ראויה להחמיץ אבל לא כל מצה שנלושה פירות לא יוצאים בידי חובה בלילה רק מצא שנילושה בסוג משקים, ארבעה משקים שעשירים משתמשים בהם, לא עניים בזה אין יוצאים מדי חובה... מצה שני לושה במי פירות של עניים לא של עש כגון במצפוזים, במצשקוליות במעבותיח וכדומה. זוהי מצה שיוצאים בידי חובה בלילה אף שאיננה ראויה להחמיץ. והיא אסורה באכילה כל 14..." (דברי הדובר המסביר את דעת "מורי")
2. מצה מקמח מצה אפויה:

• הרב עובדיה יוסף ו"מורי" מסכימים שאסור לאכול בערב פסח עוגה או תערובת שרובם מקמח מצה (מצה אפויה שטוחנה), אפילו אם נילושה בשמן, דבש, יין או חלב נטו. "מורי" מוסיף שאם הדבר נעשה בערב פסח, האיסור חל על הקמח עצמו, ושינוי הצורה לא יועיל.

1. "עוגה שנעשת מקמח מצה אפויה וערבו בה דבש ויין וכי יוצא בזה וחזרו ועפו אותה אין לאוכלה בערב פסח... ובכן כאן מורי מסכים לדברי הרב לא יוסף שאם אנחנו לוקחים קמח מצה דהיינו לא קמח של חיטים שמורות שתחנו אותם ומהקמח הזה עושים מצה אלא קמח מצה שקונים בשוק שהוא בדרך כלל מצה אפויה מרוסקת שתחנו אותה והפכו אותה לקמח קמח כזה אפילו שתלוש אותו ותעשה ממנו עוגה תלוש אותו בשמן נטו בדבש נטו ביין נטו בחלב נטו אומר הרב יוסף היא כבר אסורה באכילה הואיל והיא מקמח מצה שכבר נאפתה ומורי אומר אם עשינו את הדבר הזה בערב פסח נכנס ערב פסח בשם של איסור רוץ על הקמח הזה..." (דברי הדובר המסביר את הסכמתם בנושא זה)
2. מצה מבושלת או מטוגנת:

• דעת הרב עובדיה יוסף: מותר לאכול מצה מבושלת או מטוגנת בערב פסח, ואף מצה מפוררת שבושלה. זאת משום שבליל הסדר אסור לאכול מצה מבושלת, כי הבישול מסלק את תואר "מצה" ממנה. לכן, בערב פסח, מותר לאכול מצה שאינה כשרה לליל הסדר.

1. "אומר רבות יוסף, מותר לאכול מצה מבושלת או מתוגנת בערב פסח. ומכל שכן, אם נתבשלה מלפני ערב פסח, וכן מצה מפוררת שנתבשלה, מותר לאוכלה בערב פסח... הואיל ואסור לאכול בליל הסדר מצה מבושלת כי הבשול מסלק את העמצה. ולכן מאחר בבל הסדר אסור לאכול מצה מב..." (דברי הדובר המסביר את דעת הרב יוסף)

• דעת הרמב"ם (כפי שמובן על ידי "מורי"): "מורי" חולק וסובר שאסור לאכול מצה מבושלת או מטוגנת בערב פסח, אפילו אם בושלה או טוגנה לפני ערב פסח. לדעתו, מרגע שהיא הייתה מצה אפויה הכשרה לליל הסדר, היא נכנסת תחת איסור ערב פסח, ובישול או טיגון לא משנים זאת.

1. "אומנס אומר מורי עם כל הכבוד קודם כל אם תגן אותה או בשל אותה בערב פסח העובדה שנכנס ערב פסח והיא הייתה מתה שם של איסור עליה עכשיו גם אם בישל אותה גם אם תיגן אותה לא יועיל ולא יציל הרי היא באיסורה עומדת זאת ועוד יאמר מורי אפילו שתגן אותה או בשלותה מערב פסח כן אפילו לפני ערב פסח למשל בליל בל ערב פסח אפילו בשל אותה ותגן אותה אז מאחר והיא כבר הייתה מצה אפויה במים כמו שרב יוסף אומר על כ מחמצות וכבר הייתה מצה אפויה במים זה שעכשיו הוא מבשל אותה לא מיל ולא מציל אף על פי שלא יוציאים תחבה בלילה זה שני דברים שונים וזה דבר אסור לדעתו של מורי..." (דברי הדובר המסביר את חומרת דעת "מורי")
2. ברכה על מצה מבושלת:

• הרב עובדיה יוסף מביא מחלוקת לגבי הברכה על מצה מבושלת. אם יש כזית בחתיכה, מברכים "המוציא" וברכת המזון, למרות שאין לה תואר מצה. אם אין כזית, מברכים "בורא מיני מזונות".
• "מורי" חולק וטוען שלפי הרמב"ם, אם עושים "פטות" (פתיתי מצה מבושלים) כל השנה, אין לכך קשר למצה. הוא מסכים שאם יש כזית לחם, מברכים "המוציא". אך לגבי ערב פסח, הוא מחמיר ואוסר אכילת "פטוץ" במצה אפילו פחות מכזית, אם יש לו צורת לחם.

1. "...אם אוכל חתיכה שיש בה כזית מברך המוציא וברכת המזון אף שאין בתואר מצה אבל אם אין בכל חתיכה כזית אף שיש בתואר מצה אינו מברך אלא בורא מיני מזונות אומר מורי קודם כל לפי רבנו אם אנו עושים פטות כל השנה זה לא כל קשר עם מצה אם יש כזית בלחם אפילו שאין בו תואר לחם בזה הוא מסכים מהרוד עסת מברך מוציא לחם לארץ אם אין כזית לחם אומר רב יוסף אמרנו מברך בורא מנזונות אומר מורי אם אין כזית בכל ולג' כן האם יש פה תואר לחם מברך המוציא לחם מהארץ אז הנה שוב התנגשות מסלול של התנגשות ואז בוודאי וודאי שאסור לאכול פטוץ כזה במצה בערב פסח אפילו פחות פחות מכזית כל שיש לו את הצורה שלו עדיין צורה של לחם..." (דברי הדובר המציג את המחלוקת בנושא הברכה והחמרה של "מורי")
2. מצה שנילושה בפירוש שלא לשם מצווה:

• דעת הרב עובדיה יוסף: יש מחלוקת האם מותר לאכול בערב פסח מצה שנילושה במחשבה שלא לשם מצוות מצה. יש מחמירים ואוסרים, אך הוא נוטה להקל, כיוון שבמצה כזו לא יוצאים ידי חובה בלילה. הוא מתיר זאת במיוחד לצבא, בתי חולים ובתי מלון שקשה לשמור בהם על כשרות ללא חמץ.

1. "מצה שנעסק בפירוש שלא לשם מצווה אומר הרב יוסף אם לשו מצא ואומרים אין אנו מתכוונים שזה לשם מצת מצווה במחשבה ולשו הרגיל במים רק מה השינוי במחשבה אין אנו מתכוונים בשם מצה יש אומרים אומר הרב יוסף שאף על פי שאין יוצאים בידי חובה בליל הפסח מכל מקום אין לאכול ממנה בערב פסח הואיל וטעמה דומה לטעם המצא שנעשת לשם מצה ורבים מהפוסקים חולקים על זה וכן עיקר שמן הדין מותר לאכול ממנה אך המחמיר תבוא עליו ברכה... שיש להתיר להם לאכול בערב פסח מצה שנאסת בפירוש שלא לשם מצווה ומטוב להחמיר אם אפשר לבשל המצה במרק בשר או ירקות או תגנה בשמן עד שישתנה את העמ וכולי אומר הרב יוסף מחלוקת יש בדבר אם לשם מצא ומתכוונים שלא לשם מצווה אז הוא אומר יש מחמירים ואומרים אסור ויש מתירים הוא אומר והעיקר כדעת המתירים שהרי לא יוצאים בידי חובה בלילה הוא משום כך הוא אומר בתי חולים צבא אתה לא יכול להשאיר חמץ בערב פסח..." (דברי הדובר המסביר את דעת הרב יוסף בנושא זה)

• דעת הרמב"ם (כפי שמובן על ידי "מורי"): "מורי" מתנגד בתוקף להיתר זה. לדעתו, מצווה שמורה אינה תלויה במחשבה אלא במעשה של שמירה יתירה על המצות. לכן, כוונה שלא לאכול את המצה לשם מצווה לא מתירה את אכילתה בערב פסח, וזהו איסור מוחלט לדעתו.

1. "אומר מורי מה פתאום יש דעה שאומרת מה זה מצה שמורה שמתכוונים במחשבה ואומרים בפלא שם מצת מצווה אומר זאת לא השיטה של רבנו השיטה של רבנו מה זה מצה מצה שמורה זה שמשמר אותה בדקדקנות יותר מאשר מצה של בית המקדש... ומשום כך לא יועיל אומר מורי אם מתכוונים שלא לשם מצת מצווה אם מתכוונים בכוונה הזאת כדי להתיר את אכילת המצה בערב פסח לא יועיל וזה אסור ודעתו זה אסור ועל זה יצא קצפו ודעתו זה אסור אין שום סיבה להתיר בדבר הזה..." (דברי הדובר המציג את התנגדותו החריפה של "מורי")
2. מה מותר לאכול בערב פסח לפי "מורי": "מורי" מתיר אכילת אורז שנברר כהלכה, תפוחי אדמה ודברים אחרים שאינם קשורים למצה. כל דבר שמקורו בדגנים ונאפה או בושל כמו מצה אסור לדעתו בערב פסח.
3. "אם ככה לפי מורי מה נאכל ביום הזה? א' אורז שנברלר כהלכה שיבררו אורז כהלכה את היטב ויבשלו תפוח אדמה ויבשלו כל הדברים האלה בהחלט מותרים אבל כל דבר שהוא קשור למצא לדעת מורי אין אפשרות אפילו עסיד לדעת מורי כיוון שכבר נכנס האיסור באותו יום על הקמח מצות של מצה שנתחנה כבר אז אפילו עסיד לשיטתו אסור אלא כאמור אורז תפוח אדמה אם יש מה שנקרא דברים שמחיים שקשרים לפסח מהדרים גם זה מותר אבל לא דבר דגני כיוון שבדבר דגני כמעט ואין אפשרות למצוא דבר המותר רבי חנ ברגשומר הדבר" (דברי הדובר המסכמים את דעת "מורי" לגבי מה מותר באכילה)

מסקנות:

הטקסט מדגיש את המחלוקת המשמעותית בין פסיקות הרמב"ם (כפי שמובנות על ידי "מורי") לבין פסיקות מרן השולחן ערוך (כפי שמובאות על ידי הרב עובדיה יוסף) בנוגע לאיסור אכילת מצה בערב פסח.

• הרמב"ם (כפי שמובן על ידי "מורי") נוטה לחומרה רבה יותר, ורואה את איסור אכילת מצה כקשור ישירות לכך שאותה מצה כשרה לצאת בה ידי חובה בליל הסדר. הוא אוסר אכילת סוגים רבים של מצות בערב פסח, אפילו כאלו שלא כשרות ללילה לדעת פוסקים אחרים (כגון מצה מבושלת או מצה שנילושה במי פירות של עניים). כוונת האדם בשעת לישת המצה אינה משנה את דינה לדעתו.
• מרן השולחן ערוך (כפי שמובא) נוקט בגישה מקילה יותר, ומתחשב גם בטעם של תיאבון לסדר. הוא מתיר אכילת מצות שאינן כשרות ללילה (כגון מצה עשירה שנילושה במי פירות נטו) בערב פסח. הוא גם מקל במקרים של קושי (כגון בצבא ובבתי חולים) לגבי מצה שנילושה שלא לשם מצווה.

הדיון מציף את המורכבות ההלכתית ואת הצורך להתייחס לדעות פוסקים שונים בענייני הלכה, במיוחד בנושאים הקשורים לחג הפסח. כל אדם צריך להתייעץ עם רב המוסמך לפסוק על מנת לנהוג כהלכה