האם ניתן לשמר במוזיאון ס"ת שבלה כתחליף לגניזתו?

תמצית עיקרי הדברים והרעיונות המרכזיים מהקלטת "081102hy.mp3"

הקלטת עוסקת בשאלה ההלכתית של גניזת ספרי תורה בלויים ומציעה גישה חדשנית המבוססת על פסיקתו של הרב משה פיינשטיין זצ"ל, תוך הרחבה ויישום לימינו אנו. הנושאים המרכזיים והרעיונות החשובים שעולים מהדברים הם:

1. הדין המסורתי של גניזת ספרי תורה בלויים:

• ההלכה המקובלת, המובאת בשולחן ערוך (יורה דעה, סימן י'), קובעת כי ספר תורה שבלה או נפסל, יש לגונזו בכלי חרס ולקברו אצל תלמיד חכם.
• "ההלכה קובעת בפרק עשירי מהלכות ספר תורה הלכה ג' ספר תורה שבלה או שנפסל נותנים אותו בכלי חרס וקוברין אותו אצל תלמיד חכמים וזוהי גניזתו."

2. חידושו של הרב משה פיינשטיין:

• הרב משה פיינשטיין, באגרות משה (אור החיים חלק ד', סימן לח), חידש שמותר ואף עדיף לשים ספר תורה בלוי במקום מכובד בבית הכנסת במקום לקברו.
• "אבל הרב משה פינשטיין זכר צדיק לברכה באגרות משה אור החיים חלק ד' סימן לח חידש שמותר ואולי עדיף ששמים את הספר תורה שבלה במקום מכובד בבית הכנסת, במקום גניזה בקבורה."
• בסיס הדיוק של הרב פיינשטיין נובע מהגמרא (מגילה דף כו עמוד ב'), שמסבירה את הצורך בכלי חרס כדי שהספר יישמר לימים רבים, גם אם יתגלה בקבר.
• "והוא דייק את הדיוק שהוא משמש בסיס להוראה שלו מן העובדה שכתוב בכל חרס ואמרו בגמרא מגילה דף כו עמוד ב מה הסיבה ששמים את הספר תורה שבלה בכל חרס למען יעמדו ימים רבים."
• הדובר מסביר כי הרב פיינשטיין הבין שהקבורה היא אמצעי לשימור, ולכן אם יש אמצעי שימור טוב יותר כמו הצגה מכובדת בבית הכנסת, זה עדיף.

3. יישום החידוש על ספרי תורה שניצלו מהשואה:

• הרב פיינשטיין דן גם בספרי תורה שניצלו מהנאצים, תוהה האם יש כבוד בשמירתם במוזיאונים לאור העובדה שהם ספוגים בדם ובביזוי.
• "והוא מתמודד עם השאלה אם זה נכון כך לשמר את הספרי תורה האלה שהרי לכאורה אותם ספרים או עם דם או עם כל מיני דברים שהם לכאורה בזוי ומאוז ואז עלדה הצגתם מוזאון אולי אין זה דרך של כבוד אלא דרך של מיאוס וביזוי."
• הרב פיינשטיין מתיר לשמר ספרים אלה כזיכרון לרשעות הנאצים, ומביא ראיה מהמשנה (מסכת מידות, פרק ראשון) על לשכת בני חשמונאי שבה גנזו את אבני המזבח שטימאו מלכי יוון.
• "והוא מביא ראיה מהמשנה מסכת מידות פרק ראשון הלכה הלכה ה' ... ושם כתוב ... ובשקה המזרחית צפונית, שבה גנזו בני חשמוניא את אבני המזבח שקיצום מלכי יוון. כלומר לא קברו אותם למרות שהבנים אפשר היה לקבור אותם כי אינם מתקלות וזוהי גניזתם כי הם קדושות ואנזו אותם באותה הלשקה ולא חששו מפני השיקוץ שהגויים שקצו אותם משום שיש בזה לימוד גדול זכרון גדול."
• המטרה היא לימוד וזיכרון, והצגת שרידים אלה מעמיקה את האמונה. אין צורך לקרוע בכל פעם מחדש כשרואים את הספרים הפגומים, אלא הקריעה היא בשעת מעשה הביזוי.

4. חשיבות שימור מנהגים ונוסחאות בתקופת קיבוץ גלויות:

• הדובר מצביע על משבר בשימור מנהגים ונוסחאות עקב קיבוץ הגלויות והתפילה המשותפת של בני עדות שונות.
• "הרי אנחנו נמצאים היום בעדן שבו יש משבר גדול מאוד מאוד בשמור המנהגים והנוסחאות מאחר ויש ברוך השם קיבוץ גלויות ובני ערבות שונות אלו מתפללים אצל אלו ואלו מתפללים אצל אלו יישובים חדשים קמים מפורחים כן ירבו ולא תמיד יש א מניינים על טהרת עדה זו אחרת וגם לא תמיד יש ספרי תורה והם לוקחים ספרי תורה מכל הבעל היד ספרי תורה של עד של עדעזו לעד זו מכל הבעל היד והרבה מנהגים והרבה נוסחאות נשחקים כתוצאה מהמפגשים הרבעה דתיים האלה."
• בנוסף, תהליך החילון גורם לכך שרבים אינם מכירים את מורשתם.

5. הצעה ליצירת "פינות יידיקה" בבתי הכנסת:

• בהשראת בתי כנסת בחוץ לארץ, שם קיימות פינות תצוגה של תשמישי קדושה עתיקים, מציע הדובר ליצור פינות דומות בבתי כנסת מרכזיים.
• "אני אומר בימינו שלנו צריכים היום בבתי כנסת אם אם אין כל בית כנסת יכול לעשות זאת לפחות בתי כנסת מרכזיים מכל עדה ועד שיהיה להם פינ ה של ודיקה כדי שהספרים האלה לא רק יחספו את הבאים בית כנסת למושגים יהודיים לאביזרים קדושים יהודיים שגרמו להם אולי לשאול להתגרות להתקרב."
• מטרת פינות אלה היא לחשוף מתפללים, דתיים וחילוניים כאחד, למורשת היהודית באמצעות הצגת ספרי תורה בלויים, תפילין, טליתות ועוד.
• חשוב שהתצוגה לא תהיה רק דוממת, אלא תכלול הסברים חכמים ומושכלים על ייחודם של הפריטים (למשל, מבנה הספר תורה הקדום, דרך הכתיבה).
• "במיוחד אם נסכיל להפוך את זה לא רק למוצגים דוממים על ידי שכותבים רק את התאריך, אלא אם יהיו שמה הסברים חכמים מושכלים שבהם אומרים שימו לב כאן עוד לא היה עמוד כאן הספר תורה היה בשכיבה כאן ככה כאן שימו לב לדרך הכתיבה הכתיבה היא כזו כך וכך לא צריך להיות איזה מין מאמר גדול נקודות נקודות שבהם יחסו בני אדם לדברים הייחודים וכך לא נגיע לרמה של דור מקלל אבותיו."
• הצגת פריטים עתיקים ומקוריים תרגיע את אלה המערערים על מסורות ותראה להם את עומק השורשים.
• הדובר קורא לרבנים ולוועדי בתי הכנסת לתכנן פינות אלה בכבוד, כפי שיש ארון לספרי קודש, ולצרף הערות מנחות ללימוד.
• זוהי גניזה במובן של שימור לדורות הבאים ("למען יעמדו ימים רבים וימדו מאות העמידה ומאות השמור לצורך דורות שיבואו").

6. הבחנה בין "דור מקלל אבותיו" לחילוני שאינו מחובר למורשת:

• הדובר מדגיש כי "דור מקלל אבותיו" אינו בהכרח החילוני שאינו יודע את מורשתו, אלא דווקא מי שמגיע מתוך עולם שמירת המצוות ויוצא כנגד המסורות והמנהגים.
• "ואני מדבר על דור מקלל אבותיו לא ברמה החילונית כי החילוני הוא לא מקלל אבותיו. הוא בכלל לא שייך לאבותיו. הוא לא יודע מי הם אבותיו. הוא לא יודע מה זה אבותיו. ואנחנו חוסמים אותה לאיזה שהם מושגים בסיסיים. אני מדבר כאן על שומא ישראל שהוא בא ואומר מה אתם עושים? מי אמר ככה? למה אתם מחשירים ככה? ולמה זה ככה?"
• הצגת פריטים עתיקים יכולה לסייע בהבנת עומק המסורת ולמנוע ביקורת הנובעת מחוסר ידע.

בסופו של דבר, הקלטת מציעה פרשנות חדשנית ומעשית להלכות גניזה, תוך התאמתן לצורכי הדור ולמגמות העכשוויות של שימור מורשת וחיזוק הזהות היהודית. הרעיון של "פינות יידיקה" בבתי הכנסת מוצג ככלי חשוב להשגת מטרות אלה