לאור "התפוצצות" הגניזה של עלוני השבת, האם מותר לכלותם בדרכים עקיפות ע"מ שלא יתגוללו בדרך בזיון?

תמצית מקור "081031hy.mp3" בנושא גניזת עלונים תורניים

מסמך זה מסכם את הנושאים והרעיונות המרכזיים העולים מהקלטת "081031hy.mp3", הדן בסוגיית גניזת עלונים תורניים לנוכח כמותם האדירה והחשש מביזויים.

הבעיה המרכזית:

הדובר פותח בתיאור המציאות העכשווית בה עלונים תורניים מודפסים בכמויות עצומות, מחולקים בבתי כנסת ובתי מדרש, ולעיתים מושלכים לרחובות, מה שמוביל לביזויים. הגניזות הקיימות מתמלאות בקצב מהיר, וקשה לעקוב אחר הכמויות ולהבטיח שהעלונים אכן יגיעו לגניזה. בבתי כנסת רבים כלל לא אוספים אותם, או שאוספים אותם ומניחים ליד מועצות דתיות או בתי קברות, ללא ביטחון שהם אכן יגנזו. נוצר מצב של "כל אחד משליך על השני" וחוסר ידיעה כיצד לנהוג.

בירור הדין העיקרי:

הדובר פונה לבירור ההלכה בנושא השמדת כתבי קודש ושמות ה'. הוא מצטט את דברי הרמב"ם בספר המצוות (לא תעשה סה) האוסר להשמיד בנייני בתי עבודת ה', ספרי נבואה ולמחוק שמות קדושים.

• הרמב"ם מרחיב את האיסור מעבר לאיסור התורה להשמיד מקומות עבודה זרה ("לא תעשון כן לשם אלוהיכם"), וכולל בו גם ספרי נבואה ומחיקת שמות קדושים.
• בהלכות יסודי התורה (פרק ו', הלכה א'), הרמב"ם קובע כי המאבד שמות קדושים הטהורים נענש מן התורה ("לוקה מן התורה"), בהסתמך על הפסוק "ואבדתם את שמם מן המקום ההוא לא תעשון כן לשם אלוהיכם". כאן מדובר על איסור דאורייתא ועונש מלקות.
• לעומת זאת, באותו פרק (הלכה ח'), הרמב"ם קובע כי "כתבי הקודש כולן ופירושיהן ובאוריהן אסור לשרוף אותן או לעבדן ביד. והמעבד ביד מכין אותו מכת מרדות." מכאן עולה שהאיסור לאבד כתבי קודש (שאינם כוללים בהכרח שמות ה' מפורשים) הוא מדרבנן והעונש הוא מכת מרדות רק אם נעשה בידיים.
• הדובר מציין שהרמב"ם מחמיר מרש"י בנוגע למחיקת שמות ה', בכך שהוא אוסר כל איבוד של שם קדוש, ללא הבחנה אם הוא כתוב על קלף כדין או על נייר מודפס.
• מהלכה ח' ביסודי התורה עולה שאם האיבוד של כתבי הקודש נעשה בדרך של "גרמא" (פעולה עקיפה), קיים איסור, אך לא מגיע לכדי מכת מרדות. מכת מרדות ניתנת כאשר חכמים רצו להרתיע מפני השמדה ישירה של כתבי קודש.

התמודדות עם בעיית העלונים התורניים:

הדובר מציין כי גדולי הפוסקים כגון הרב משה פיינשטיין והרב אליעזר ולדנברג זכרם לברכה זעקו על הכמויות האדירות של העלונים, אך הבינו שקשה לשלוט בתופעה בשל היקף ההדפסה הזולה.

• הרב אליעזר ולדנברג (חלק ג', סימן א') מביא דיונים מהדור הקודם בנוגע לטיפול בעודפי הדפוס, ומציין שלוש דעות: יש האוסרים השמדה ויש לגנוז, יש המתירים השמדה על ידי גרמא או על ידי גוי, ואף יש המתירים שריפה במידה מסוימת.
• הדובר מציין כי שריפה נתפסת כמעשה קשה מבחינה תודעתית.
• המלצתו היא שבמקרה שאין אפשרות לגניזה אמיתית, יש להשתדל לפחות לשים את העלונים במכולות ייעודיות, ולאחר מכן למסור את פינוי המכולות לקבלנים לא יהודים.
• ההצדקה לכך היא:
• האיסור לאבד עלונים תורניים שאין בהם שם ה' מפורש (רוב העלונים מקפידים לכתוב כינויים) הוא מדרבנן.
• היהודי אינו מבצע את ההשמדה בידיים ("גרמא" או באמצעות גוי).
• המטרה היא למנוע ביזוי חמור יותר של העלונים המתגוללים על הארץ ונרמסים, או שמשתמשים בהם לדברים בזויים.
• הפוסקים מסכימים כי מראה עלונים מתגוללים ומבוזים חמור יותר מאשר השמדתם באופן מכובד (במקרה שאין ברירה).
• לכן, במקומות שאין אפשרות לגניזה מסודרת, יש להתארגן למציאות בה קבלנים גויים יטפלו בפסולת העלונים.

ציטוטים מרכזיים:

• "כבר אמרנו אתמול שביחס לעלונים התורניים אשר מודפסים בכמויות אדירות ומחולקים בבתי כנסיות ובתי מדרשות והרבה פעמים המושלחים בראש כל חוצות ויש שם נזרקים להשפטות והשאלה היא כפי שהיום אנחנו אמורים לברר אותה האם אפשר להשמידם כדי למנעם מבזוי או דווקא בגניזה שחייבים לציין שהגניזה פשוט מתפוצצת."
• "לא תעשו כן לשם אלוהיכם. כלומר יש לנו לו אזהרה שאסור לנו להשמיד בתי עבודת השם מתעלה. אבל הרמב"ם מוסיף ומלהשחיט ספרי הנבואה ומלמחוק שהשמות הקדושים וכך יוצא בזה."
• "כתבי הקודש כולן ופרירושיהן ובאוריהן אסור לשרוף אותן או לעבדן ביד. והמעבד ביד מכין אותו מכת מרדות."
• "נראים הדברים שבאמת לשרוף זה מעשה קשה מאוד מבחינת התודעה שלנו איך אנחנו מתייחסים לדברים שבקדושה אבל א כדאי להמליץ שכשאין אפשרות לגניזה אמיתית להשתדל לגניזה אמיתית אבל כשאין אפשרות לגניזה אמיתית לפחות לפחות לשים את זה במכולות שיש בהם דפים כל מיני דפים אבל ישכילו כבר נית הציבור על ידי כך שיתנו לקבנבים לא יהודים את פנוי המכולות הללו."
• "יותר חמור אומרים הפוסקים ובזה הם צודקים כשאנחנו רואים עלונים מתגוללים על הארץ ונדרכים ונדרסים ונרמסים זה יותר חמור כדי למנוע מציאות כזו שמתגוללים בהשפעה כי הרי בני אדם לוקחים את זה ושמים את זה בהשפעה כדי למנוע שהם יתגוללו על הארץ ונסו וידרסו או למנוע מצב שלוקחים את זה להשפעה שזה בזוי יותר גדול כבר יותר כדאי לשים את זה במכולות כאלה ולגרום לכך שרק קבלנים גויים יתעסקו בדברים האלה."

מסקנה:

הפתרון המוצע לבעיית העלונים התורניים, כאשר גניזה מסודרת אינה אפשרית, הוא איסוף העלונים במכולות ומסירת פינויין לקבלנים לא יהודים. פתרון זה מתבסס על ההבנה שהאיסור על השמדת עלונים ללא שם ה' מפורש הוא מדרבנן, ופעולה באמצעות גוי או בדרך של גרמא מקלה על האיסור, במיוחד כאשר המטרה היא למנוע ביזוי חמור יותר של כתבי הקודש