כבר אמרנו אתמול שביחס לעלונים התורניים אשר מודפסים בכמויות אדירות ומחולקים בבתי כנסיות ובתי מדרשות והרבה פעמים המושלחים בראש כל חוצות ויש שם נזרקים להשפטות והשאלה היא כפי שהיום אנחנו אמורים לברר אותה האם אפשר להשמידם כדי למנעם מבזוי או דווקא בגניזה שחייבים לציין שהגניזה פשוט מתפוצצת. כבר קשה לעקוב אחר הכמויות ולהבטיח שאכן יגיעו לגניזה. המציאות היא שיש הרבה בתי כנסיות בכלל בכלל לא אוספים אותם אלא נותנים להם להתגולל והטובים שבגבאים אוספים אותם ובאים שמים אותם ליד מועצה דתית ליד מקומות כאלה למרות שאין בכלל ביטחון שמפנים אותם לגניזה אלא לא ראיתי לא שמעתי אלא בהנחה ש הם יגנזו אותם. וכן יש כאלה ששמים אותם ליד בתי קברות מתוך הנחה שה גמילות חסדים החברה קדישה תגן ולא תיתן להם להיות מתגוללים אלא תגנוז אותם. כל אחד משליך על השני והרבה פעמים כאמור לא יודעים כיצד לנהוג. לפי כך קודם כל עלינו לברר את עיקר הדין ומשם לראות אם יש איזשהו מוצא, אם יש איזשהי דרך כיצד לנהוג במקרה הזה בתופעה המיוחדת הזו של דורנו. ובכן רבנו בספר המצוות לא תעשה סה כתב האזהרה שהוזהרנו מלהשמיד בנייני בתי עבודת השם תעלה. כלומר, כתוב בתורה שמצווה עלינו להשמיד את מקום עבודה זרה. הבתאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם את אלוהיהם. לא תעשו כן לשם אלוהיכם. כלומר יש לנו לו אזהרה שאסור לנו להשמיד בתי עבודת השם מתעלה. אבל הרמבם מוסיף ומלהשחיט ספרי הנבואה ומלמחוק שהשמות הקדושים וכך יוצא בזה. כלומר הרמב"ם לא הסתפק רק באיסור של השמדת בתי עבודת השם שזה מקביל להבדיל אלף עבדי הבות לבתי עבודה זרה שאותם אנחנו מצויים להשמיד אבל לא תעשו כן לשם אלוהיכם אלא רבנו הוסיף גם ספרי הנבואה כלומר, אסור לנו להשמיד את ספרי הנבואה ורבנו הוסיף גם כן ועשו לנו מלמחוק השמות הקדושים וכי יוצא בזה ולשון עליו וכולי כלומר רבנו לכאורה עוסר בלא מן התורה להשמיד ספרי נבואה למחוק את שם השם אבל רבנו בהלכות יסודי התורה כשהוא כתב בפרק שישי את איסור מחיקת שם השם. בהלכה הראשונה כתב כל המעבד שמן השמות הקדושים הטהורים שנקרא בהם הקדוש ברוך הוא לוקם מן התורה שהרי הוא אומר בעבודה זרה ויבתם את שמם מן המקום ההוא לא תעשו מכן לשם אלוהיכם כלומר רבנו דיבר על מחיקת שמות השם שעל זה יש איסור דאורייתא ועל זה יש עונש מלכות. לעומת זאת, באותו פרק בהלכה ח נאמר: "כתבי הקודש כולן ופרירושיהן ובאוריהן אסור לשרוף אותן או לעבדן ביד. והמעבד ביד מכין אותו. תור מכת מרדות במי דברים אמורים בכתבי הקודש שכתבו אותן ישראל בקדושה אבל מן ישראל שכתב ספר תורה שורפין אותו עם ההזכרות שבו מפני שאינו מאמין בקדושת השם ולא כתבו אלא והוא מעלה בדעתו שזה הוא כשאר הדברים וכולי וכולי אבל מה שחשוב בהלכה הזו שנאמר כאן כתבי הקודש כולן ופרירוש שהן ובאוריהן אסור לשרוף אותן או לעבדן ביד והמעבד ביד מכין אותו מכת מרדות זה שונה מאשר כתוב בספר המצוות כי בספר המצוות ניתן להבין שלא רק איסור תורה הם מלכות יש בהשמדת בתי עבודת השם או במחיקת שם השם כפי שראינו פרק ו' מסודת תורה הלכה א' אלא גם כתבי הקודש דברי הנבואה שגם הם לכאורה איסור תורה להשמיד אותם אבל מדברי רבנו כאן ביאור שכתבי הקודש כולנו פירושה ואוריהן אסור לשרוף אותם לעבדן ביד והמעבד ביד מכין אותו מכת מרדוד ובכן כבר אנו רואים שלאבד א את הכתבי קודש האיסור הוא מדרבנן ורק למחוק את שם השם העסו תורה הם מלכות יש לציין שגם מחיקת שם השם רבנו מחמיר יותר מרשי כי מרשי משמע שדווקא אם הוא מוחק את שם השם הכתוב על שבה גליו כדין כתיבה זה אסור למחקום לתורה אבל שמות השם הנדפסים או הכתובים על ניירות וכיוצא בזה לפי רש"י אסור רק מדרבנן ולא מן התורה רבנו הוא לא חילק. מבחינה זה הוא מחמיר על רש"י וכותב כל המאבד שמשמות הקדושים הטהורים וכולי לוקה ולא אמר מאבד ממה איזה שם כתוב על גלב או כתוב בכתב יד רגיל כל שם השם מהבחינה זו רבנו אכן מחמיר יותר מרשי אבל מעידך רבנו גילה דעתו שכתבי הקודש לא אני ברגע זה לא מדבר על שמות השם אלא כתבי כתבי הקודש בטור שכאלה איסור השמדתן הוא מדרבנן ונשים לב טוב טוב והמעבד ביד מכין אותו מכת מרדות משמע מדברי רבנו שדווקא המעבד ביד מכין אותו מכת מרדות אבל אם הוא לא מאבד ביד אלא אם זה רק בדרך של גרמה איסור יש בדבר אבל אין עדיין מה שנקרא אה מכת מרדות. כי כשחכמי ישראל רצו להעניש, להרטיע זהמלה, כשלקחו כתבי קודש וביד תשמידו אותם, שרפו אותם, שמידו אותם, אז כדי להרתיע יקו אותם מכת מרדות. אבל אם זה בדרך של גרמה לא יקום כת מרדות. איסור יש בדבר אבל לא יקום. ומכאן אנחנו מגיעים לשאלה הקשה שלנו שהיא עניין של אלונים תורניים שכאמור הם בכמויות אדירות מי לא צוח כקרויה הרב משה פיינשטיין הרב אליעזר ולדנברג כל אלה זכרן ברכה צועקים כקרוכיה על הכמויות האדירות אבל גם הם מבינים שאין שליטה על זה זה הפך להיות זה הפכה להיות תופעה הכלילות שיש בהדפסה היום בעובדה שדבר מסול לעמרצות אז היא עושה את התופעה הזו בלתי א בלתי מרוסנת אי אפשר לרסן אותה ולכן באמת הרב אליעזר ולדנברג בחלק ג' הוא מביא בסימן א' מביא שכבר בדור הקודם דנו לנוכח התופעה של רבי הדפוס וזה מדובר בדור הקודם לא כמונו שזה הוכפל בשולש או כשון האגרות משה זה אפילו פי 100 פי 100 הם לא יותר שהביא שלוש דעות לכיוון של העניין הזה של איך להתמודד עם העניין. הוא מביא שיש כאלה שאומרים שאסור באמת להשמיד אותם וצריך לגנוז אותם. ויש כאלה שהוא אומר שעל ידי גרמה מותר, על ידי גוי מותר וכולי. נראים הדברים והוא אפילו מתיר אפילו לשרוף במידה מסוימת. נראים הדברים שבאמת לשרוף זה מעשה קשה מאוד מבחינת התודעה שלנו איך אנחנו מתייחסים לדברים שבקדושה אבל א כדאי להמליץ שכשאין אפשרות לגניזה אמיתית להשתדל לגניזה אמיתית אבל כשאין אפשרות לגניזה אמיתית לפחות לפחות לשים את זה במכולות שיש בהם דפים כל מיני דפים אבל ישכילו כבר נית הציבור על ידי כך שיתנו לקבנבים לא יהודים את פנוי המכולות הללו. כי כיוון שאין היהודי עושה מעשה בידיים וכיוון שהאיסור הוא מדרבנן וכיוון שהמטרה היא למנוע ביזוי והביזוי הוא עניין יחסי כשאדם שורף והוא יודע שהוא שורף דבר שהוא קדושה זה דבר חמור אבל יותר חמור אומרים הפוסקים ובזה הם צודקים כשאנחנו רואים עלונים מתגוללים על הארץ ונדרכים ונדרסים ונרמסים זה יותר חמור כדי למנוע מציאות כזו שמתגוללים בהשפעה כי הרי בני אדם לוקחים את זה ושמים את זה בהשפעה כדי למנוע שהם יתגוללו על הארץ ונסו וידרסו או למנוע מצב שלוקחים את זה להשפעה שזה בזוי יותר גדול כבר יותר כדאי לשים את זה במכולות כאלה ולגרום לכך שרק קבלנים גויים יתעסקו בדברים האלה ואז כיוון שאיסור השמדתם של אלה שאין בהם את שם השם המפורש כי כל אל האלונים התורנים מקפידים לא לכתוב את שם השם הוויה ואלוהות אלא הכל בכינויים הכל בכינויים אז אם כן הואיל והאיסור הוא מדרבנן והואיל והיהודי לא עושה זאת בידיים נכון שיש אמירה לגוי אבל כאן יש אמירה לגוי באיסור מדרבנן ותכליתו למנוע בזו יותר חמור נראה לנו שבמקומות שאין אפשרות לארגן גניזה אמיתית לפחות לפחות שהתארגנו למציאות כזו רבי חיים ברגש אומר