מדוע כינו חכמי ישראל את מי שאינו מלוה כשופך דמים ואף הרמב"ם יצא מגדרו בתיאור חובת מצוה זו?

האם כיום די בליווי ארבע אמות ע"מ לצאת ידי חובת המצוה?

מהם הצרכים שיש לצייד האורח וההנחיות שיש לתת לו ע"מ שיגיע ליעדו בלי להסתכן?

האם דין הצדקה הנמסרת לעניים נחשבת כדין ההקדש לבדק הבית או יש לה משמעות אחרת של הקדש?
קנה קרקע בכוונה להקדישה לצדקה ואח"כ התחרט, האם יש לו כבר מחוייבות להקדיש למרות שלא פירש בפיו?
עודפים הנובעים מסכומי כסף שנאספו למעשי צדקה (לפדיון שבוי, לצרכי המת וכד'), האם נמסרים ליורשים או חוזרים לנותנים?

מדוע קידשה תורת ישראל מלחמת חורמה בעובדי עבודה זרה והאם יש לכאורה ריח של גזענות בהתייחסות זו?

האם ישנם גבולות להיתרים של הקשרים עם עובדי ע"ז "משום דרכי שלום" או שזוהי לפעמים סיבה להיתר גורף?

האם מורה ההוראה צריך לשקול במקרים אלו גם את ההסתה של יהודים פורקי עול העלולה להגביר האיבה של הגויים לעם ישראל?

מהי הגדרת מתנה לעניים דווקא ביום פורים ומה נשתנתה מתמיכה וצדקה לעניים שחובתם במשך כל השנה?

הניתן להמיר יעוד של מתנות לאביונים למצוות חשובות כגון פדיון שבויים? האם חל גם על העניים שקבלו המתנות?

מי שפושט ידו בפורים, האם יש לחקור ולדרוש ע"מ לתת לו מתנות לאביונים או ניתן להסתפק במתן פרוטה?

היש הבדל בדין כשמדובר בשימוש עצמי או בהלוואת כספים אלו לאחרים?

האם כסף שהגיע לאנשים אלו דינו ככסף שהגיע לגבאי הצדקה אשר זוכה לעניים ואינו רשאי לעשות בו שימוש אחר?

כיצד ינהג הגבאי ע"מ להתרחק מהחשד ומה ניתן לעשות נגד גבאי החשוד על שימוש בכספים אלו למטרות אחרות?