להבדיל מחליטת בצק האסורה לכולם שכן קרוב הוא לבוא לידי חימוץ. התשובה לכך נגזרת מבירור דין החליטה בבשר, האם חליטת הבשר היא לחומרא היות ואיננו בקיאין, או מפאת שאנו בקיאין ניתן לסמוך עליה לקולא?

מה דינו של בשר שנחלט ובטעות לא נמלח לפני כן?

האם ניתן להרחיב ההיתר בהנאה גם לצרכי פרנסה?

האם יחול גם על איסורים אחרים שאינם מאכלות?

מה מעמדו של הגוי המפעיל את העסק בשליחות הבעלים היהודי?

באילו נסיבות ניתן להתיר הדבר?

כיצד משתלב עם כללי הביטול המקובלים בתערובות: * מין במינו - אם יש פי שישים כנגד האיסור * מין בשאינו מינו - בנותן טעם כשיש אפשרות לטעום מהו שיעור איסור בתערובת מדאורייתא?

האם בגלל מורכבות המקרה כאשר מנוטרל גורם הטעם, ניתן להקל בשיעורים ע"מ להתיר התערובת?

האם דווקא ביצה גמורה כנמכרת בשוק כפי שנקבע לגבי עוף שנתנבל?

האם עפ"י ההבחנה בין "שלל הביצים" לבין "אשכול הביצים" כפי שנקבע בדיני טומאת נבלת העוף?

מהו הפרוש המתאים יותר של המושגים: שלל ביצים / אשכול ביצים?

האם מחייב הכשר במליחה? מה דינן אם נתערבו בחלב, האם כדין בשר בחלב?

עד איזה שלב בתהליך התפתחות הביצה נחשבת לביצה גמורה?

האם דווקא בקליפתה הקשיחה כנמכרת בשוק או אפילו בשלב שהחלמון הגיע לגודל האופטימלי שלו במעי התרנגולת?

האם מותר לאכול חלמון שנמלח למרות שנשארו עליו מזרקי דם?

ומה דין הכלי שמכיל את החמין? כנ"ל לגבי ביצים שלוקות שנמצא דם באחת מהן, האם אוסר את שאר הביצים?

האם יש הבדל בדין בין מציאת דם בביצה או ביצה שנתרקם בה אפרוח (שרץ)?

ומה יהיה דין חביתה מכמה ביצים שנמצא בה דם?