1) היוצא לטיול מאורגן. האוכל למהדרין, אלא שמגישים בשר בקר שלא עבר מליחה בחתיכות קטנות, ולא חליטה. האם יכול בשעת הדחק הזו לאכול מנות בשריות?
2) היוצא לטיול בשטח ורואה פרדסים נטועים, ופירות שנשרו מהעצים לארץ. האם מותר לאסוף פירות שנפלו ולאוכלם?

תלמיד שאל,   
שהוא סיים מסכת, והוא רוצה לקנות כיבוד במאה ש"ח.,
ופנה למנהל (שהוא באי כוחו של רה"י לדברים כספיים) שיקבל מהישיבה מאה ש"ח.
והמנהל סירב, בטענת שסיום מסכת של תלמיד זה אירוע פרטי. ועל זה הישיבה לא מממנת.

התלמיד שואל, וכן רה"י רוצה לברר
הרי אמר אביי, במסכת שבת: שהיה רה"י
רש"י מסכת שבת דף קיט עמוד א
עבידנא יומא טבא לרבנן - לתלמידים, ראש ישיבה היה.
שבת דף קיט עמוד א
עבידנא יומא טבא לרבנן, הייתי עושה סעודת יום טוב לתלמידים, לפי שהיה ראש ישיבה.
 

מתי יש לאדם רשות או חובה לנהוג לפחות לעצמו כמו שיצא לו
מהסוגיא בתלמוד ואפילו שזה נגד דעת והבנת שאר הפוסקים
האם אמרינן גבי כל אדם אין לדיין אלא מה שעיניו רואות
והרי הסברא נוטה לומר כך אחר שצוונו עשה לך רב והסתלק מהספק
כלומר המסופק בהוראה (כפירוש רבנו) יעשה לו רב , משמע הודאי לו
אינו הולך אחר רבו בזה וכל שכן להתבטל לדעת פוסקים אחרים?
יישר כח הרב .

ברשתות רץ סרטון וידאו כזה:
מלמד מספר סיפור שקרה עם אחד מתלמידיו:
האב אמר לבנו, שלא לעלות להר הבית, כי יש בעיה הלכתית.
האמא הציעה ללכת לשאול את הרב רצון ערוסי.
התקשרו לרב רצון ערוסי ושאלו אותו. אמרו, שהבן רוצה לעלות להר הבית עם המלמד שלו.
הרב אמר אמר להם: שיעלה.
האמא הוציאה את הבן מהלימודים, לקחה אותו למקווה ומשם להר הבית (הבן בכיתה ד', בן 10).
 שאלות:
1 האם זה נכון?
2 אם כן, למה הרב התיר להם?
הרי הרב מתנגד לעלייה להר הבית...

יש בימינו רבנים הי"ו (וגם הרמ"א הזכיר את זה) שדורשים לרבים שנתינת מעשר כספים 100% גורמת לאדם שיהיה עשיר לא משנה מה ושהפסוק בדברי הנביאים "ובחנוני נא בזאת וכו.." מדבר על העניין הזה. האם באמת אפשר להבטיח דברים כאלה?

מצאתי כסף באחד הרחובות בני ברק ביום ששי בצהריים שטר 50 + 2 שטרות 20 – כשהכל יחד מקופל.
לפני הרבה זמן.
מה לעשות עם הכסף?
 

1 על פי הרמב"ם.  בתפילת שמונה עשרה, בברכת סלח לנו. האם יש סיכוי שאכן הקב"ה יסלח לנו על העוונות, אם נכוון היטב?

2 בהלכות אבל פ"ט ה"ז.
(על ברכת השם). אחד השומע ואחד השומע מפי השומע, חייבין לקרוע.
אם השומע מפי השומע שמע בלשון סגי נהור בלשון ברכה, "פלוני ברך השם" ולא בלשון קללה.
האם גם אז חייב לקרוע, או רק אם שמע בלשון קללה ח"ו?

 

יש לנו כלל ״אחרי רבים להטות״ - למה כיום אנו לא משתמשים בכלל זה בנוגע למחלוקות בהלכה?

שלום כבוד הרב.
ברשות הרב אני רוצה לשאול שתי שאלות:
(א) כיצד יש להתיחס לבעלי התוספות בבאורם את צורת האותיות (מנחות כט:, שבת קג:) כאשר יש לנו שרידים מספרי תורה מבבל מתקופת גאונים–סבוראים שבם אין את הצורות האלה? למשל ההא כתובה דומה לחית כפי שכתוב בגמרא ועוד אותיות.
(ב) ישנם חוקרים רבים הסבורים שמבטא יהודי תימן, על כל גוניו כי הכונה היא יותר לתנועות מאשר לבטוי העצורים, הוא שמור של מורשת בבל בעוד שמסורת טבריה של בן -אשר משקפת את מסורת א"י שאמנם השתבשה אז בפי הספרדים והאשכנזים כאחד. האם לדעתך הדבר צריך להשפיע על יחסנו למבטאים התימניים?