לק"י
כבוד הרב,
שמעתי שהרב קאפח לא אסר פאה נכרית ככיסוי ראש.
אם הרב יוכל בבקשה להביא את המקור של הרב קאפח.
תודה.

לכב' מורנו הגאון רבי רצון ערוסי שליט"א, שלום רב.

רצוני לשאול את הרב מדוע יש המתירים את הפיאה הנוכרית בטענה שזה אינו השיער של האישה החובשת אותה אלא של חברתה. זוהי טענה מגוחכת במחילה מכבודם, כיוון שהדבר דומה לאדם שיצא לרחוב ערום ויכסה ערוותו בבגד דמוי ערווה, וכשיגידו לו מדוע הוא לא מתבייש ללכת כשערוותו מגולה לעוברים ושבים אז הוא יענה להם "זה לא שלי"!

תודה רבה. אני מצטער שאני צריך להביא דוגמא מעין זו, אבל באמת אינני מבין את הנשים הללו שלובשות ערוות חברתן עליהן.

שלום לכבוד הרב שליט"א.
1. קשה לי לשמור על הברית. קראתי ספר בנושא ולמרות חומרת המעשה לצערי אני עדיין ממשיך. גם כשאני מזכיר לעצמי את יום המיתה אני עדיין ממשיך עם זה. לצערי הרב זה נעשה לי כהיתר למרות שאני מבין את החומרה של המעשה. זה תלוי רק בי, אבל בכל זאת אשמח אם הרב יתן לי עצה טובה להתגבר ולהפסיק עם זה.
2. הרמב"ם כותב: "שכבת זרע היא כח הגוף וחייו ומאור העיניים... כל השטוף בבעילה זיקנה קופצת עליו וכוחו תשש ועיניו כהות"... אדם שחטא ורוצה לעשות תשובה, האם הראיה שלו יכולה לשוב לקדמותה בעקבות התשובה שהוא עושה? או שהראיה נשארת באותו מצב למרות התשובה?
תודה רבה וכל טוב.

אני ב"ה נשואה בת 30, הולכת עם כיסוי ראש (חלקי), באה מבית המגדיר עצמו דתי, אם כי בטוחני כי יהיה מי שלא יסכים להגדרה. לצערי, אינני מתלבשת בדרך כלל עפ"י כללי ההלכה, אם כי במונחים שאינם הלכתיים (חילוניים?), אינני מתלבשת באופן חשוף או פרוץ חלילה, אלא פשוט לא באופן צנוע - עיקר הבעיה אצלי היא בלבישת מכנסיים ובשרוולים קצרים בקיץ. פעמים רבות עלו בי הרהורי תשובה, ואני משתדלת בכל זאת ללכת בחצאיות וכו', אבל קשה, קשה לחזור בתשובה. כל בוקר שוב עולה הדילמה - חצאית או מכנסיים. בעלי מאוד היה רוצה שאלבש חצאיות, ובחוכמתו הרבה תמיד מחמיא לי על החצאיות ("יפה לך!").

שמי לירון הילה ושם בעלי רועי בלטי. אנחנו בחודש תשיעי ומצפים להולדת בת בע"ה. אנחנו חושבים על מגוון שמות כמו : שלי, רתם, ליהיא וחשוב לנו שיהיה שם טוב. האם יש לשמות אלו קונוטציה טובה וחיובית או שכדאי להמשיך ולחפש שמות טובים יותר..

בשיעור בבית כנסת למדתי שמחשבה טובה הקב"ה מצרף למעשה ומחשבה רעה הקב"ה לא מצרפה למעשה חוץ מעבודה זרה וגילוי עריות ולפי מה שהבנתי שאם חשבתי לעשות מצווה ולא יצא לי לעשות הקב"ה מחשב לי שעשיתי ואם חשבתי לעשות עברה ולא עשיתי הקב"ה לא מחשב לי שעשיתי חוץ מעבודה זרה וגילוי עריות השאלה שלי היא אם יש לי מחשבות אסורות ואני לא מממש אותם (בגלל שזה אסור, לא בגלל שאני לא יכול) זה נחשב כאילו עשיתי או לא נחשב?