בעידן ההצפה התקשורתית, היש חובה לברך על שמועות רעות או על בשורות טובות?

השואל ואמר לצערנו הרב כך הוא אומר אדם הפותח עיתון או שומע את שידור החדשות ברדיו כמעט בכל יום שומע שמועות רעות על פטירתו של פלוני או אפילו סתם חדשות רעות שאינן טובות ולהפך ברוך השם מתבשר הוא גם על חדשות טובות חקיקות טובות למדינה או אולי כנסים תיקון האומה האם התחייבו בברכה על כל ידיעה וידיעה והם כן כצד ינהג ראשית צריך לומר שהשואל שאל שאלה מושכלת מאוד באמת בעדן התקשורתי הזה שאנחנו נשתפים בידיעות חדשות לכרים רובן רעות מעותן טובות ואז השאלה היא מאחר וההלכה היא שמברכים על ה על הבשורות הטובות הטוב האמתי הם לא ולאחרים הטוב והמתים ועל השמועות הרעות מברכים דיין האמת שכן זה משנה מפורשת במסכת ברכות פרק תשיעי הלכה ראשונה הוא אומר א על הבשורות הטובות הוא אומר ברוך הטוב המתיב ועל שמועות הרעות על רעות לא אומרים בשורות כי לא מבשרים דברים רעים ועל שמועות רעות הוא אומר ברוך דין אמת אז אם כן יש פורך אורה היינו צריכים כל הזמן חדשים לבקרים לברך ברוך אתה השם אלוק מלך העולם דיין האמת ובאמת המרן השולחן ערוך באור החיים סימן רכב אה כותב בסעיף א' על שמועות שאין טובות לו לבדו מברך שחיינו ואם אין טובות לו ולאחרים מברך הטוב המתיב ובסעיף ב על שמועות רעות נברך ברוך אתה השם אלוקינו מלך העולם דיין האמת והנה רבותיי המשנה ברורה בבאור הלכה כותב על שמועות רעות בין שהן רעות לו לבדו או גם לאחרים ואז יוצא לכאורה לפי הפשט של ההלכה בשולחן ערוך שלא חילק בלפי ההערה שהאיר הבהיאור הלכה לכאורה לפי מרן אכן צריך לברך על כל שמועה רעה בין לא ולאחרים לברך ברוך בין אמת בשם ומלכות אבל רבנו דרך אחרת אמו כיוון שרבנו חילק בין הלכות ברכות ובין הלכות אבל בהלכות ברכות אז הוא כתב בפרק עשירי הלכה הגיעה אליו טובה או שמע שמועה טובה אף על פי שהדברים מראים שטובה זו תגרום לו רעה מברך טובה מתיב וכן אם הגיעה אליו רעה או ששמע שמועה רעה אף על פי שהדברים מראין שרעה זו גורמת לו טובה מברך דהין האמת שאין מברכים על עתיד להיות אלא על מה שארע אתה כלומר רבנו שילב את העניין של שמועה רעה אם נגעה אליו רעה ולא אמר שמואה רעה כללית לא ולאחרים אלא כאמור הבליע את זה בתוך ההלכה המתייחסת אליו באופן בין אישי. לעומת זאת, רבנו בפרק א תשעי מהלכות אבל אה כתב בהלכה הראשונה, כל הקראים שקורא האדם על שאר כוב, שולל וכולה. בהלכה ב' כדרך שקורע אדם על אביו ועל אמו, כך הוא חייב לקרוע על ריבו שלמדו תורה ועל הנשיא ועל אף בית דין ועל רוב ציבור. שנהרג ועל ברכת השם ועל ספר תורה שנשרף ועל ערי יהודה ועל ירושלים ועל המקדש באמת המקור לכך הוא במסכת מועד קטן דף כו עמוד א' ושם הניסוח הוא כזה שבו נאמר אה ואלו קרעים שאין מתאחין הקורא על אבי ועל אמו ועל רבו שלמדו תורה ועל נשיא ועל אב דין ועל שמועות הרעות ועל ברכת השם ועל ספר תורה שנשרף ועל ערי יהודה ועל המקדש ועל ירושלים וקורע על מקדש הוא מוסיף על ירושלים וכולי כלומר הבליעו את השמועות הרעות בתוך דברים קשים ביותר קשים ביותר לא סתם דברים א איזשהיא עוד שמועה אלא דברים קשים ביותר וכן אך קוראים במסכת שמחות פרק ט הלכה יט פטו שם על מלחמות על רוב ציבור שנהרג וכולי המעיין בחלוקה של רבנו בין הלכות ברכות ובין הלכות אבל מקבל כיוון חולם ומתאים להבחנה חשובה למדאי יש מה שנקרא מברך על השמואה הרעה לא שיש לו זיקה אישית לאותה שמואה על זה מברך ברוך דין האמת. אבל אם הוא איננו שייך באופן אישי לשמועה הרעה אלא באופן כללי, ציבורי, לאומי, אזי, אם מדובר בשמועה מאוד רעה חס ושלום, רוב רוב צבא נהרק חס ושלום או חורבן מקדש או דברים קשים למדאי, אז חייב בקריאה ובברכה ברוך דין האמת אבל כל עוד זה לא מגיע חס וחלילה לקטסטרופות כאלה אז די איננו מברך ברוך דין אמת אם אין לו זיקה אישית ישירה לעניין רק כשיש לו זיקה אישית ישירה לעניין למשל אחד מקרוביו שהוא חייב בהם באבל אז ברך ברוך דין האמת או אם למשל רבו או כזה דבר מברך ברוך דין אמת כמובן שם מלכות כי יש לו זיקה ישירה אבל מן הרגע שכאמור אין לו זיקה ישירה אלא הוא בכלל הקולקטיב בכלל הציבור בכלל הקהל רק עם זה ברמות שחייבים עליהם קריאה אז הוא מברך על זה ברוך דין האמת אם לא לא כך יוצא איפה לסיכום נראים הדברים שהחדשות השוטפות אותנו יום יום אם זה ידיעה שהיא קושרת אותו ברמה האישית בין לטוב בין לרע. מברך אם זו ידיעה אשר רק הוא מחובר אליה ברמת הכלל, רק אם זה משהו מאוד מאוד רציני, אז הוא חייב בברכה. אם לא, אין הוא חייב בברכה. ומאחר ומרן שולחן ערוך ולפי ביאור הבאור הלכה לכאורה משתמע ממנו שאפילו רעה על הכלל שלא ברמת קטסטרופה אלא לא בלחרים אז איי מברך דין אמת ושמלכות נראה לנו שיפה עשו אבותינו שהנהיגו שברגע ששומעים שמועה רעה אומרים בוא רוך דיון ה עמר בלי שום מלכות אבל דומה שמי ששמע את אבותינו אומרים בורך דיועמ בנימה הזו בנעימה הזו יש לה עוצמה יותר גדולה אפילו שם מלכות ואז נפטרו מכל הבעיות ההלכתיות ומצד שני מחוברים לקדוש ברוך הוא ומודים לו על הרעה כשהם שמרכים על הטובה זו נראת לנו הדרך העולה בתאל כאן המקום להעיר ולומר ההבחנה הזו בין חובת הקריא חובת הברכה על דבר שיש לו זיכה ישירה וחובת הברכה על דבר שאין לו זיכה ישירה שאמרנו שלפי רבי לא הביא את השמעות הרעות של הכלל בהלכות ברכות אלא בהלכות אבל בצמידות לקריאה לקריאה לחובת הקריאה שזה עמת המידה כשקורעים על הכלל אז מברכים ברוך דין האמת שזה מה שרבנו הבחן בין שמועה רעה לשמועה רעה אז מכאן אנחנו צריכים להעיר הערה מאוד מאוד חשובה והיא עלינו לדעת שהברכה דיין האמת כשמברכים אותה בזמן הקריאה זה לא ברכת מצוות אני לא צריך לומר למרן רבודה יוסף גאון עולם צודק רבודה יוסף בשאלות ותשובות יביע עומר חלק טבאור החיים סימן צד א אות יא שהוא דחה את דבר דבריו של רבנו יהודה בן עי שאדם אשר קרע מי יושב לא יצא ידי חובה בזה צודק וזה נכון ככה היה הלכה שדעתו של רבנו יהודה בן עי עומד וחוזר וקורע מעומד כי אין קריאה אלא מעומד וזה נכון אבל הוא אומר חוזר ומברך ועל זה אמר רד סב צדק מה מה פתאום חוזר ומברך הברכה היא על עצם השמואה רעה אלא שהצמדנו אותה לקריאה אבל אם כבר דרך אלא שלא עתה לו הקריאה חוזר וקורע אבל בלי ברכה אין לזה קשר בין זה לזה. זאת אומרת בנסיבות כאלה כבר אין קשר ניתק קשר וזה נכון זה הדרך העולה בית אל ומכאן הוא מביא ראיה על מישהו שלא לפי שיטתו ההלכתית אסור לקרוע בחול המועד אז הוא אומר יכול לברך בדיין האמת ולא ליצור קשר וצמידות בין הקריאה הקריאה היא קרה יותר מאוחר לפי הבנתו אבל הברכה היא מידית וכך מורים הובאים לפי רבנו שאם אדם נפטר לו מת ביום שבת מברך מיד ברוך אתה השם לוקח מפורם דין אמת כן זה לא ענינות זה לא אבלות זה הודעה על הרעה והקריאה היא קרבע מוצאי שבת כי אסור לקרוע אבל ביום חול הקריאה בשעת חימום אדם קרע בשעת חימום מלא מברך אז אבל כל שהוא לא יכול לקרוע מיד מברך על השמועה הרעה לסיכום יוצא איפה שבאמת יש להבחין בין חדשות רעות או טובות הקשורות אליו באופן אישי שעל זה הוא חייב לברך בשם ומלכות ובין שמועות טובות או רעות שהוא מחובר אליהן רק מכוח הכלל ולא ברמה האישית שרק אם הן מיוחדות במינן כמו שמעות של קטסטרופה על עם ישראל אז הוא מברך אם לא לא וטוב יעשה שעל כל שמועה רעה אם אין לו זיקה אישית ישירה ינהג כמנהג אבותינו שאומרים ברוך דיונו עמ זה דבר חשוב למדעי מנהג כזה רבי חני גשמ