היו כפפות לידיו, האם רשאי ליטול הלולב? האם כסופר סת"ם רשאי לכתוב?

ושא מרכזי 1: נטילת ארבעת המינים עם כפפות

• השאלה: האם מותר ליטול את ארבעת המינים כשיש על הידיים כפפות?
• תשובה ראשונית: "התשובה אין זה נאה לנהוג כן אבל לא בכל מקרה זה יעקב, ברוב המקרים זה לא יעקב." - כלומר, אין זה ראוי, אך ברוב המקרים זה לא מעכב את קיום המצווה.
• הסבר מפורט:אם הכפפות נובעות מגועל: "אם אדם לובש כפפות בגלל שהוא כאילו נגעל מלגוע בלולב זה פסול מה פירוש זה כמו שנותן על ידי כלי מה לא מכובד שאתה תיגע בלולב לא מכובד זה." - נטילה עם כפפות מתוך גועל נחשבת כביזוי המצווה ופסולה.
• אם הכפפות נובעות מקור או צורך רפואי: "אבל אם אדם נותל את הכפפות בגלל הקור רבותיי בסיביר הידיים קופאות יש מקומות רבותיי זה קר מאוד מותר ואין זה מעקב אין זה מעכב רבותיי." וכן: "אבל מי שנותן כפפות מחמת הקור או תחבושות ו יוצא בהן מחמת הבריאות והתרופה אין זה חוצץ ויכול לטול באמצעותם." - אם השימוש בכפפות נובע מצורך (קור, תחבושת), זה לא נחשב חוצץ ומותר ליטול כך.
• הבדל מבית המקדש: "רבותיי יש רק מקום אחד שזה מעכב זה בית המקדש בבית המקדש אסור לכהן ללבוש כופות בזמן העבודה אסור לכהן ללבוש גרביים רגליו צריכות לגוע ברצפת המקדש וידיו צריכים לגוע בצורה בלתי אמצעית בכלי המקדש הקדושים..." - בבית המקדש יש דרישה למגע ישיר ללא חוצץ.
• דין סופר סת"ם: "אבל סופר סתם או אדם שנותן לו לו וכ יוצא בדברים האלה יכול עם כפפה אפילו עם גבס ואפילו עם תחבושת מאחר והוא בוא אונס זה הפך להיות חלק בלתי נפרד מהיד שלו עד שיהיה בריא וסתר היוסר כבר הגבס מיוסר הכפפה." - סופר סת"ם יכול לכתוב עם כפפה, גבס או תחבושת במקרה של אונס (צורך רפואי).

נושא מרכזי 2: נטילת לולב ואתרוג בתוך כלי או נרתיק

• ציטוט מרבנו (הרמב"ם): "קראנו בדברי רבנו בפרק שביעי מהלכות לולב. הלכה יא עשה לאגודה זו. כלומר ארבעת המיילים. גימון של כסף. ושל זהב או שקרח עליה סדין אונטלה יצא כלומר לא הסתפק בקשר שקשר את שלושת המינים כפי שרוב העולם נוהג הקשירה הזו היא איננה מחייבת אין הלכה כ רבי יהודה שסבור שהעגידה הזו מחייבת אלא זה מצווה מלמובחר ואפשר גם בלי קשירה אבל בין כך ובין כך, כאן מדובר לא רק בקשר אלא בליפוף ליפף את השלושת המינים בגימון של כסף או גימון של זהב או קרח עליה סדין אבל סדין נאה כפי שתכף נראה בהמשך ונטלה יצא למה כי יש לנו כלל לקיחה על ידי דבר אחר שמה לקיחה כלומר, גם כשהוא נוטל את המילים האלו בצורה אמצעית, לא בלתי אמצעית, אלא עם משהו שמקיף אותו, שמע לקיחה זה שמע נטילה." - הרמב"ם מתיר נטילה גם כאשר שלושת המינים עטופים בכיסוי נאה, מכיוון ש"לקיחה על ידי דבר אחר שמה לקיחה".
• הגבלה על ידי הרמב"ם: "אבל רבנו המשיך וכתב, והוא שיהיה דרך כבוד ודרך הידור שכל שהוא נעותו אינו חוצץ. אם למשל האדם יש לו מתלית מסביב לשלושת המינים, לא נעה. כל תכליתה היא שבזמן שהוא שם אותה במים תהיה רטובה והרטיבות הזו תגן על רעננות השלושת המינים הללו אזי אם הוא יטול את הלולב כשעדיין הוא מלופף במתלית הבלתי נאה הזו איננו יוצא ידי חובה כי היא חוצצת אבל אם יש במקום המטלית הזו מטלית רקומה נאה אזי הוא יוצא ידי חובה." - הכיסוי צריך להיות דרך כבוד והידור, כיסוי שאינו נאה חוצץ.
• איסור נטילה בתוך כלי: "אבל אם נתן את המיילן האלו בעצ בקדרה הונטלה לא יצא ידי חובתו כלומר אם למשל לקח את שלושת המינים בתוך עציץ ושם אותם בתוך עציץ והחזיק אותם בצורה כזו בעציץ לא החזיק את שלושת המינים אלא החזיק את העציץ ובתוך העציץ נמצאים שלושת המינים אומר רבנו לא יצא ידי חובתו... התשובה כי נטילת הלולב על ידי כלי כשאין האדם מחזיק את הלולב אלא את הכלי בדרך כלל זה נראה כביזוי כאילו הוא איננו נותלו באופן עצמי אלא על ידי דבר אחר שונה מאשר כשישו מוקף ומלופ והוא מחזיק את הלו וזה לבד נקרא ביזוי ולכן לא יצא ידי חובה אם הוא נוטל את הלול על ידי כלי. גם אותו דבר, האתרוג. אם אדם יקח את האתרוג בתוך כלי ויחזיק את הכלי, לא יצא ידי חובה." - נטילה על ידי החזקת כלי שבתוכו המינים נחשבת ביזוי, כיוון שהאדם לא מחזיק את המינים עצמם.
• הנהגת האשכנזים והוראת הרב יוסף: "ולכן החנו אשכנזים אשר הנהיגו להביא את הלולב לבית הכנסת בתוך נרתיק של נעילון עם ריצרץ ואתרוג בתוך קופסה. יש להם כאלה קופסאות יפפיות מכסף וכל מיני דברים כאלה... הרב יוסף בחזון עובדיה בעמוד תיט סעיף מ כותב את הדברים הבאים הבאים הם הלולב והאתרוג לבית הכנסת כשה נתון בנרתיק שלילון והארוג בקופסה של כסף מהודרת צריכים לכוון קודם לקיחתם שהם מתכוונים בפירוש שלא לצאת בהם ידי חובת המצווה אלא עד לאחר חזרת השחרית קודם ההלל כלומר הוא מסופק יכול להיות שאם הוא מתכוון לשם מצווה שיעלה לו שם מצווה ב באמת רבותיי נטילה על ידי דבר אחר בכך שהוא נוטל את הכלי ולא מחזיק את הלולב זה נחשב דרך ביזוי ולא יצא ידי חובה אבל הרב יוסף חושב שאם באמת זה לא נראה בזוי זה נראה כבוד יכול להיות שהוא יוצא ידי חובה לכן הוא אומר שהאדם מתכוון שלא לצאת ידי חובה בנטילה זוכ כדי שבזמן שהוא נוטל את הלולה בבית הכנסת עדיין רשאי הוא לברך או נוטל את הלולה בביתו עדיין רשאי לברך שאם לו כן הוא לא יצא ידי חובה." - האשכנזים נוהגים להביא את המינים בתוך כלים. הרב יוסף סובר שיש לכוון שלא לצאת ידי חובה בנטילה עם הכלי, אלא רק לאחר הוצאת המינים מהכלי. הוא מפקפק אם נטילה עם כלי יכולה להיחשב קיום מצווה.
• דעת המורה (הדובר): "רבנו בשונה ממרן סבור מצוות אינם צריכות כוונה מצוות מעשיות להבדיל ממצוות של שמע ודיבור שם צריךות כוונה אבל מצוות של עשייה כמו הנחת תפילין את בטלית נטילת לולב גם כשאדם לא מתכוון הוא יוצא ידי חובה כי למה הוא עושה את הדבר הזה רק בגלל ציבוי השם דבר נוסף אומר מורי לא יועיל שהאדם יתכוון שהוא לא שהוא לא יצא ידי חובה אתה נוטל את זה בדרך בתפילה אתה יוצא ידי חובה לכן נראים לנו הדברים שכיוון שרבנו אמר שנטילה על ידי דבר אחר אבל לא בדרך שאתה מחזיק אותו את הלולב או את האתרוג, אלא אתה מחזיק את הכלי. אתה מחזיק את הכלי, אתה מחזיק את הנרתיק. לא יצא ידי חובה כי זה ביזוי. זה ביזוי שאתה לא מחזיק את הלולב או את האתרוג, אלא רק מחזיק משהו אחר." - הדובר חולק על הרב יוסף ומדגיש שנטילה על ידי כלי שבו נמצאים המינים היא ביזוי ואין יוצאים ידי חובה, גם אם מתכוונים שלא לצאת ידי חובה. מצוות מעשיות אינן צריכות כוונה.
• משל הגיל גדומר (תינוק מלוכלך): "בתימנית יש ביטוי מאוד קולע, גיל גדומר אתה בא נוטל את הילד תינוק אתה מחבק אותו אתה מנשק אותו אבל אם הילד קצת מלוכלך באף או בכל אתה נוגע אותו ממרחק הוא היה רעום יוננועו מרוחות בגיל התגדר אין לך את החיבוק את האהבה צריך להיות כשאדם נוטל את הלולב צריך לקחת את הלולב ואת האתרוג להחזיק אותו אפילו שהוא מלופף בדבר שנוי ואז אתה מחזיק אותו לכן כשאתה לוקח אותו ב כלי בכלי זה דרך נוי וביזוי." - יש צורך במגע ישיר עם הלולב והאתרוג, כמו חיבוק לילד. נטילה באמצעות כלי היא ריחוק וביזוי.

נושא מרכזי 3: טבעות על היד כחוצץ

• דעת הרב יוסף: "לא יהה דבר חוצץ בין ידו לבין הלולב ומיניו ואין צורך לומר שאם היה לובש כפפות בידיו מפני הכל שעליו להסירן קודם נטילת הלולב והארוג. ואפילו אם דבר החוזץ הוא דבר מועט ולא בכל היד. כגון טבעת יש לה עסירה קודם צירת הלוריו ומיניו." - הרב יוסף מחמיר ודורש להסיר כל חוצץ, אפילו טבעת.
• מקור דבריו מדברי מרן (השו"ע) והרמ"א: "המקור לדבריו אלו של הרב יוסף הם דברי מרן ודברי ארמה בא שולחן ערוך אור חיים סימן תרנא סעיף ו' כתב מרן את מה שכתוב בגמרא בדברי רבנו על הנוי אם הוא חוצץ או אם הוא לוקח את זה עם כלי וכולי אבל הוסיף מרן תוספת שלא נזכרה בגמרא ולא נזכרה בהרמבם אלא שהראשונים התייחסו אליה. אומר מרן או שקרח סודר על ידו הונתלו. זה נקרא הכפפות או התחבושות או הגבס שנמצא על היד של האדם. מה עושים במקרה כזה? או שקרח סודר על ידו אונטלו. יש אומרים שימו לב זה לא יצא. לא אמר מרן שלא יצא. יש אומרים לא יצא. הגהה ונהגו להחמיר להסיר התפילין וטבעות מידם אבל מדינה אין לחוש הילן כל היד מחוסה בהן לא להתפלא אצל החינו אשכנזים מניחים תפילין בחול המועד ולכן כתוב כאן ונהגו להחמיר להסיר התפילין וטבעות מידם דהיינו הרי אם אני מניח תפילין בחול המועד ואני מחזיק את הללולה בית האתרוג יוצא שהקשר של התפילין על היד חוצץ לכאורה בין היד ובין ובין האתרוג אז על זה הוא אומר אומר הרמה נהגו להסיר את הקשר הזה של התפילין קורך את זה כאן שלא תהיה קשירתמה בזמן נטירת הלולב וכן מי שיש לו טבעות על היד אומר הרמה להסיר את הטבעות." - מרן (השו"ע) מביא דעה שיש אומרים שאם דבר חוצץ על ידו לא יצא. הרמ"א מוסיף שנהגו להחמיר להסיר תפילין וטבעות.
• דעת המורה (הדובר) החולק על הרמ"א: "ומוריד משרגי בעל שלי לא זאתי הביא את דברי מרן לרבות את העניין הזה של הכפפות. לדעת יש אומרים, יש אומרים לא יצא. מחק את דברי הרמה. למה? ו לכאורה הצדק אמו. מה הבעיה? יש לך מה שנקרא יש לך מה שנקרא טבעות וכי הטבעות חוצצות. קודם כל כמה כבר הטבעות א נמצאות? הטבעות נמצאות בחלק קטן של העץ של האצבע... בשנית כלשהו לנוי אין חפץ והתפילין התפילין הרי הוא קשור כאן בדין מצווה איזה חצי בדבר לכן לכאורה צודק מוריד משרגי שמחק את ההגעה הזו כלומר לשיטתנו אין צורך להסיר את הטבעות..." - הדובר חולק על הרמ"א וסובר שאין צורך להסיר טבעות, כיוון שהן נוי ואינן חוצצות באופן משמעותי. תפילין קשורות מדין מצווה וגם אינן נחשבות חוצץ. הוא אף מזכיר שמנהג ענידת טבעת לגברים הוא חיקוי לגויים.

סיכום:

השיעור עוסק בדיני נטילת לולב ואתרוג ובדיני כתיבת סת"ם במצבים שונים של חוצץ בין היד למושא המצווה. עולה בבירור ההבדל בין מצב של צורך (קור, רפואה) לבין מצב של ביזוי המצווה (גועל). כמו כן, ישנה הדגשה על הצורך באחיזה ישירה של הלולב והאתרוג ולא באמצעות כלי, וכן דיון במחלוקת בנוגע לטבעות על היד כחוצץ. הדובר מציג את דעת הרמב"ם, את דעת מרן והרמ"א, ואת דעתו האישית תוך נימוקים ושימוש במשלים