שרה שמרי יין (תמד) במים, האם היין שהופק כתוצאה מתהליך זה חייב בתרומות ומעשרות?

תמצית עיקרי הדברים והרעיונות המרכזיים מהמקור "הטקסט שהודבק"

מסמך זה מסכם את הדיון ההלכתי המרכזי העולה מהמקור שסופק, העוסק בשאלה האם יש חובה להפריש תרומות ומעשרות מיין שנוצר בשנית משמרים של יין שכבר הופרשו מהם תרומות ומעשרות. הדיון כולל התייחסות למקורות הלכתיים שונים ולדעות פוסקים.

השאלה המרכזית:

רבי חיים דריין שאל: האם יש לחזור ולהפריש תרומות ומעשרות מיין שנוצר על ידי השריית שמרים של יין שכבר הופרשו ממנו תרומות ומעשרות?

התשובה העיקרית:

אם כתוצאה מהשריית השמרים במים נוצר נוזל שבנפחו לפחות רבע יין ושלושה רבעים מים, יש חובה להפריש תרומות ומעשרות על אותו יין שניוני ("יין מזוג"). עם זאת, לא צריך להפריש תרומה גדולה, אלא רק תרומות ומעשרות (תרומת מעשר ומעשר ראשון).

הנימוקים וההסברים:

• שיעור היין: החיוב להפריש תלוי בכמות היין שנוצרה בשנית. אם כמות היין היא פחות מרבע מנפח המים, הנוזל נחשב "מים בטעם יין" ופטור מתרומות ומעשרות.
• מעמד השמרים: השמרים עצמם נחשבים פסולת ואין חובה להפריש מהם תרומות ומעשרות. זאת בניגוד ליין הבלוע בהם, עליו כבר הופרשו תרומות ומעשרות בהפרשה הראשונה.
• תרומה גדולה לעומת תרומות ומעשרות:תרומה גדולה: נפטרת בהפרשה הראשונה. כאשר מפרישים תרומה גדולה מהגורן או מהיקב, הכוונה היא על כל מה שיש בו, כולל מה שבלוע (כגון היין בשמרים). תקנת חכמים היא שאפילו אם לא התכוון במפורש, התרומה חלה על הכל. "התורם את היקב צריך שיכוון את ליבו לתרום על מה שבחרצנים ועל מה שבזגים התורם את הבור של יין צריך שיכוון את ליבו לתרום על מה שבגפת ואם לא נתכוון אלא תרם סתם נפטר הכל שתנאי בית דין הוא שהתרומה על הכל". מכיוון שהכוונה הראשונית חלה גם על היין הבלוע בשמרים, היין שיוצא מהם פטור מתרומה גדולה. "הואיל וכאמור הוא התכוון בהתחלה להפריש תרומה גדולה על כל מה שיש לפניו ומה שבלו בתוך מה שלפניו. ואפילו אם לא התכוון, חכמי ישראל כבר תיקנו תקנה תנאי בית דין שכוונתו של האדם גם על מה שבצדין ועל מה שבלוע."
• תרומות ומעשרות: אלו מצוות התלויות במדידה ("במידה"), ולכן ההפרשה הראשונה לא פוטרת את היין השניוני מחובה זו. "מעשר מעשר הוא במידה וגם תרומת מעשר היא במידה כיוון שזה עשירית מעשירית משום כך מעשר מפרישים על מה שלפנינו לא על מה שלא לפנינו." לכן, כאשר נוצר יין חדש מהשמרים, יש חובה להפריש ממנו מעשר ראשון ותרומת מעשר.
• אופן ההפרשה: מאחר והיין השניוני מעורב במים ("יין מזוג"), ישנן שתי אפשרויות להפרשה:
• ממקום אחר: להפריש מיין טבל אחר (יין שלא הופרשו ממנו תרומות ומעשרות) הן על היין הטבל והן על היין השניוני. "מוציא מעשר על זה היתר ממקום אחר כלומר הנה בבקשה יש לי יין טבל לחלוטים שעדיין לא הפרשתי ממנו תרומות מעש והנה יש לי כאן שמרי שמרי יין ששמתי בתוכם מים וקיבלתי יין מזוג רבע יין בשלושת חלקים מים אזיי אני מפריש מהין הטבל הזה על עצמו וגם על על זה וגם על זה ואז אני פותר את זה זה נקרא ממקום אחר".
• "מנה ובה": להפריש באופן יחסי מכל הנוזל (היין המעורב במים). למרות שהוא מעורב, "יש ברירה בבילה" ולכן ניתן להפריש מכל הכמות בשיעור המתאים של מעשרות. "אלא אם אני לוקח את כל הנוזל, דהיינו שלושה חלקים מים והיין, מכולו אני מפריש במידה של מעשרות, אדיי. אף על פי שמעורביוב בו מים, הרי הוא בלול. המים והיין בלולים ובילה יש ברירה. כל מה שבלול זה כאילו נברר בשביל התומות מעשרות."
• דעות חולקות: המקור מציין מחלוקת בין הש"ך והט"ז לבין ה"דרך אמונה" בנוגע לאופן ההפרשה מ"מנה ובה", כאשר ישנה אפשרות שהש"ך והט"ז סוברים שאין להפריש באופן יחסי בגלל המים המעורבים, אלא רק מיין טבל אחר. ה"דרך אמונה" מנסה ליישב את הדעות ומציע שאולי כולם מסכימים שאם מפרישים מכל הנוזל, יש ברירה וההפרשה מועילה.
• ברכה על שמרי יין: השמרים עצמם נחשבים פסולת, אך אם אוכלים אותם, מברכים עליהם "בורא פרי הגפן" בגלל היין הבלוע בהם. "שמרי יין מברך עליהם בורא פרי הגפן כי אם בכלל חייבים לברך זה רק בגלל היין הבלוע בהם ולא החלק הבשרי שבהם כי החלק הבשרי שבהם הוא כבר אין עליו שם של אוכל אלא שם של פסולת."

סיכום מעשי:

מי שלקח שמרי יין שכבר הופרשו מהם תרומות ומעשרות, השרה אותם במים ויצא ממנו יין בשיעור של לפחות רבע מהנוזל, חייב להפריש מאותו יין תרומות ומעשרות (לא תרומה גדולה). הוא יכול לעשות זאת על ידי הפרשה מיין טבל אחר או על ידי הפרשה יחסית מכל הנוזל של היין המעורב במים.

המלצה נוספת:

המקור מפנה את הקוראים להלכה יומית באתר "נצח ישראל" בנושא הפרשת מעשרות מ"תמד" (משקה אלכוהולי) כדי להרחיב את הידע בנושאים קרובים.

בברכה,

צוות התמיכה.