היש איסור בכיבוס טלית?

תמצית מקורות בנושא כיבוס טלית עם ציציות

מסמך זה מסכם את הנושא של כיבוס טלית עם ציציות, כפי שעולה מתוך המקורות שהוצגו. הדיון מתמקד בשאלות של היתר הכיבוס, החששות מפני פגיעה בציציות, ובאיסור משום ביזוי מצווה.

היתר כיבוס טלית וצורך בניקיון המצווה:

המקור הראשון פותח בשאלה האם מותר לכבס טלית, לאור העובדה שחסידים מסוימים מטונפים ובגדיהם לא מכובסים. התשובה החד משמעית היא שמותר לכבס טלית, ואף יש מצווה בדבר אם הטלית מלוכלך.

"מן הדין מותר לחבש טלית ואפילו יש מצווה בדבר אם הטלית כבר מלוכלך אדרבה ואדרבה צריך האדם להתנאות לפני הקדוש ברוך הוא במצוות ולא להתבזות ולבזות."

יחד עם זאת, מודגש הצורך לדעת "איך מחבשים דהיינו באופן כזה שהחוטים לא יפסלו כפי שנסביר להלן וכן לא בדרך של בזיון ומאוז."

עדויות מהגמרא על כיבוס טלית ודאגה לציציות:

המקור מביא ראיה מהגמרא במסכת מנחות על רבי יהודה שמסר את טליתו לכובס ("לגסרו, דהיינו לקובש כדי לחבש לו את הטלית"). רש"י מסביר כי רבי יהודה לא חשש שמא הכובס יחליף את חוט התכלת האמיתי, שהיה מצוי בזמנם.

הגמרא ממשיכה ומביאה דוגמאות נוספות המעידות על כך שגדולי ישראל נהגו לכבס את טליתותיהם, אך נזהרו שלא לפסול את הציציות:

• רב חנינא: "רוב חנינו עבד לסיסו כלומר שרב חנינא היה מקפל את חוטי הציצית למעין כדור לפני מסירת הטלית לכובש כדי להבטיח שלא יקרעו."
• רבינה: "רבינה היה תופר את חוטה הציצית בשפת הטלית כפירה זמנית כמובן היה תופר זה אין שקית והחוטים נחבאים שם בפנים כדי שהחוטים לא יתפסלו במהלך הכביסה."

מכאן עולה כי אין איסור מצד הדין לכבס את הטלית, אך הייתה קיימת דאגה לגבי האפשרות של פסילת הציציות במהלך הכיבוס, וגדולי ישראל נקטו אמצעי זהירות כדי למנוע זאת.

החשש מביזוי מצווה:

לאחר חתימת התלמוד, עלתה שאלה נוספת בנוגע לכיבוס טלית והיא החשש מפני ביזוי המצווה.

• אור החיים: מציין כי "ציצית אין בהם משום קדושה ושונה מאשר תפילין ושונה מאשר מזוזה ותשמישי מצווה הן ויכול לזור כאן ולהיכנס בהן לבית החסא". כלומר, מעיקר הדין, אין קדושה מיוחדת בציציות כמו בתפילין ומזוזות, ומותר להשתמש בהן גם במקומות לא מכובדים.
• שאילתות: מנגד, כותב בפרשת שלח לך כי "אסור לבני ישראל למעבד צורקיהון במדיעביד למתקבי ידי חובת מצווה כגון חוטין הקבועים בטלית למסרבה מדעם כלומר מתאר עצמנו שעכשיו אני משתמש בטלית הזו שהיא כשרה ואני רוצה לקשור משהו כי אין לי במה לקשור ואני לוקח את החוטים הללו שהם בטלית וקושר משהו שאני ארוצה לקשור אותו אומר השאילת זה בזיון". השאילתות משווה זאת לדין לולב ואתרוג שאסור לנהוג בהם בביזיון, וכן לכיסוי הדם בעפר שאסור לעשות ברגליים כדי שלא תהיה מצווה בזויה. הכלל הוא שאין לנהוג בתשמישי מצווה בדרך של ביזיון, למרות שניתן לזורקם לאחר השימוש באופן מכובד.
• בית יוסף (מביא את קול בו): מציין מנהג של יהודי דרום צרפת "שנהגו שלא לשכב בטלית שיש בו ציצית גם נהגו שלא תחפשנו גויה וכל זה כדי שלא יהיו מצוות עליו". מסירת טלית מצויצת לגויה לכיבוס נחשבה לביזוי מצווה. עם זאת, הבית יוסף עצמו מוסיף "ולא ראינו ולא שמענו מי שה קפיד בזה מהעולם", כלומר לא ראה מי שנהג להקפיד על כך.
• דרכי משה (על דברי הבית יוסף): מביא את דברי "קול בו" לגבי תשמישי מצווה שנזרקים אך לא בדרך ביזיון. המרי"ל (אחד מגדולי חכמי אשכנז) נהג לגנוז חוטי ציצית בלויים בתוך ספר כדי שלא יושלכו בביזיון, וראה בכך דרך של חומרה.
• שולחן ערוך: מסתפק בדין שמותר להיכנס בציצית לבית הכסא ולא הביא את דברי ה"כל בו" לאיסור מסירת הטלית לגויה לכיבוס.
• רמ"א: מוסיף "וכל שכן לשכב בהן דשרה ויש שכתבו שנ גור שלא לשכב בטלית שיש בו ציצית גם שלא לתנו לכובש גוי לחבש והכל שלא יהיו מצוות בזויות עליו אך נוהגים להקל לשכב בהם". הרמ"א מביא דעות שונות בנושא, אך מציין שהמנהג להקל ולשכב בטלית עם ציציות.

סיכום והמלצות מעשיות:

המקור מסכם כי מותר ואולי אף מצווה לכבס מדי פעם את הטלית המצויצת. עם זאת, יש להקפיד על שני דברים:

1. זהירות שלא לפסול את החוטים: יש לפעול לפי ההמלצות העולות מהגמרא, כגון קשירת החוטים או כיסויים בתפירה זמנית לפני הכביסה כדי למנוע קריעתם או פסיקתם.
2. השתדלות שלא יהיה הדבר מלווה בביזיון: בהקשר של כיבוס במכונת כביסה ביתית, מומלץ:

• לקשור את החוטים או לכסותם.
• להשתדל שלא לערבב את הטלית עם בגדים תחתונים או חיתולים, שכן הדבר עלול להיחשב כביזיון. ערבוב עם גופיות וחולצות נראה כמותר, אך יש להימנע מכך אם המכבס רואה בכך ביזיון.
• אם רואים שמערבבים טלית עם בגדים מבזים, מן הראוי להימנע מכך.

בסופו של דבר, אם הכיבוס נעשה שלא בדרך של ביזיון, הדבר מותר ואף מצווה.

ציטוט מרכזי לסיכום:

"לסיכום יוצא שבאמת מותר ואולי מצווה יש בדבר לחבש מדי פעם פעם את הטלית המצויצת אבל א' סיכן להיזהר שחוטים לא יפסלו זה דין הדגמרא וזה ראינו בעליל ב להשתדל עד כמה ש אפשר שלא יהיה הדבר מלווה בבזיון."