קטף מהעץ בגינתו פרי והכניסו לביתו מהכניסה האחורית, האם חייב בתרומות ומעשרות?

תמצית עיקרי הדברים והרעיונות מהמקור "הטקסט שהודבק"

מסמך זה מסכם את הדיון ההלכתי המורכב בשאלתו של רבי עזרא מגורי השם בנוגע לחובת הפרשת מעשרות מלימונים הנושרים מעץ לימון הגדל בחצרו, תוך התמקדות בשני היבטים מרכזיים: מעמדה ההלכתי של הגינה/חצר והשפעת אופן הכנסת הפירות לבית על חובת המעשר.

נושא מרכזי 1: מעמד הגינה והחצר לעניין מעשרות

הדיון פותח בהבחנה בין שדה, גינה וחצר מבחינת חובת המעשרות. נקבעים מספר עקרונות יסודיים:

• שדה וגינה: פירות הגדלים בשדה או בגינה (אף שהיא מגודרת) אינם מתחייבים במעשרות עד שתסתיים מלאכתם וייעודם יהיה לשוק. "בשעה שהאדם כף את האיבול שלו מהשדה או מהגינה וגומר את המלאכה דהיינו יש פירות שגמר מלאכתן הוא על ידי שפשופם מהשער שיש עליהם ויש פירות שגמר מלאכתן על זה ששמים אותם בערמה או בארגז משע נגמרה מלאכתן אנו שואלים את בעל העיבול מה מה היעוד של אותן פירות מה מכאן ו לא אם הוא אומר לשוק גמרנו הוא חייב כבר במעשרות".
• חצר: לחצר מעמד שונה, והיא נדונת כבית לעניין קביעת המעשרות. אם החצר משתמרת (כלומר, יש לה גדר), פירות הגדלים בתוכה מתחייבים במעשרות בצירוף, אפילו בלי הכנסה לבית. "אבל אם יש לי חצר ויש לי בתוכה עץ לימון, תאנה, רימון או כל עץ אחר, אם החצר הזו משתמרת, אז היא קובעת למעשר. ואז אם אני אוכל אחד אז זה מותר לי. שתיים שתיים כבר אסור. זה נקרא צירוף".

השאלה המרכזית בהקשר זה היא כיצד להגדיר את החצרות שלנו היום – האם הן בגדר גינה או חצר לעניין זה? הקריטריון המוצע להבחנה הוא השימוש העיקרי בחצר:

• אם החצר "נעדרת ברובה, כלומר עודרים אותה ברובה, נזרעת ברובה, מטעת ברובה", אך עדיין נותר בה "מיעות לשימושי חצר", היא תיחשב כחצר לעניין מעשרות. "הועיל שירו במיעות לשימושי חצר עדיין שם של חצר עליה ולכן תאנה שבתוכה היא נקבעת למעשר כי חצר כזו אף על פי שיש בה נטיעות או זרעים אם נשאר בה מיעות לשימושי חצרחצר עליה בקובעת למעשר".
• אם גינתו של רבי עזרא תיחשב כחצר לפי קריטריונים אלו, הלימונים הנושרים ממנה כבר התחייבו במעשרות, ויהיה מותר לאכול רק אחד בכל פעם ("אחד ולא שניים שניים").

נושא מרכזי 2: השפעת אופן הכנסת הפירות לבית על חובת המעשר

החלק השני של הדיון מתמקד בשאלה האם אופן הכנסת הלימון לבית משפיע על חובת המעשר, כפי ששאל רבי עזרא (הכנסה דרך כניסה אחורית ולא דרך השער הראשי). נקבעים מספר כללים:

• כניסה דרך שער הבית: אחד מששת הדברים הקובעים את המעשר הוא "עד שיראו פני הבית ודווקא דרך השער של הבית".
• כניסה שלא דרך השער הרגיל: הכנסת פירות דרך "גגות או דרך כרפות" אינה קובעת למעשר, ולכן מותר לאכול אחד אחד ללא הפרשת תרומות ומעשרות (אך אסור לצרף).
• הגדרה של "כרפף" ודינו: כרפף מתואר כמקום אחורי המשמש לאיסוף עצים וחפצים שונים, שהאדם מסתיר בדרך כלל. כניסה לבית דרך כרפף אינה קובעת למעשר משום שזהו מקום שאינו מיועד לכניסה רגילה. "הואיל והקרפ איננו שימוש ביתי רגיל. אלא אחורי שהאדם בכוונה מסתיר אותו מפני הרועים כי זה לא השימוש הכי יפה בעולם אז הועיל והכניסה האחורית היא דרך כרפף כזה אז כניסה כזו איננה קובעת למעשר".
• כניסה אחורית שאינה מועדפת: גם כניסה אחורית שאינה דרך כרפף, אלא דרך מקום שהאדם אינו מעוניין שישתמשו בו (כגון סוכה שלא בחג, ישירות למטבח או לשירותים/מקלחת מטעמי צניעות), אינה קובעת למעשר. "כשם שאין האדם רוצה שיכנסו דרך הכרפף לבית כי כאמור שם הוא אוסף דברים גזרי עצים וכל מיני דברים שאין אדם רגיל או רוצה שיראו או יכנסו דרך מקום כזה לכן כל שהכניסה האחורית של האדם היא מקום שאין האדם מעדיף שיכנסו משם לא בגלל מרחק אלא בגלל שלא היה רוצה שיכנסו משם אז כניסה כזו איננה קובעת למעשר".
• כניסה אחורית "רגילה": אם הכניסה האחורית היא כניסה רגילה לבית, נוסף לשער הראשי (לדוגמה, בבית עם מספר כניסות כמו בית אברהם אבינו), היא קובעת למעשר בדיוק כמו הכניסה הראשית. "אם הכניסה היא אחורית כניסת ספר לא בגלל שהיא לא מעודפת אלא יש מכאן כניסה יש מכאן כניסה רק דרך השער הרגילה היא יותר חזית היא יותר נעה היא יותר היא יותר קרובה אז הכניסה האחורית כזו שאיננה דרך דרך סוכה דרך כרפ דרך מטבח דרך השירותים אם איננה כזו היא הרי קובעת למעשר ומיד איך שמכניסים לשם כבר מתחייבים אפילו כשהוא אוכל פרי פרי".

סיכום ומסקנות לגבי שאלת רבי עזרא:

כדי להשיב סופית על שאלתו של רבי עזרא, יש לבחון שני דברים:

1. מעמד הגינה: האם הגינה שלו נחשבת כחצר לעניין מעשרות? אם כן, הלימונים כבר התחייבו במעשרות בעת גדילתם, ויהיה מותר לאכול רק אחד בכל פעם ללא הפרשה.
2. אופי הכניסה האחורית: אם הגינה לא נחשבת כחצר (או אם רוצים לדון מצד הכנסה לבית), יש לבדוק את אופי הכניסה האחורית. אם היא עוברת דרך מקום שאינו מיועד לכניסה רגילה (סוכה שלא בחג, כרפף, ישירות למטבח/שירותים), הכנסת הלימון דרכה לא תקבע למעשר, ויהיה מותר לאכול אחד אחד בבית ללא הפרשה (אך אסור לצרף). לעומת זאת, אם הכניסה האחורית היא כניסה רגילה לבית, היא תקבע למעשר מיד עם הכנסת הפירות דרכה, ויהיה צורך להפריש תרומות ומעשרות.

הכותב מדגיש כי שאלתו של רבי עזרא מורכבת ודורשת בחינה מדוקדקת של פרטי המקרה.