מהם גדרי האיסור "קול באשה ערווה", האם כולל איסור דיבור עם כל אשה אף אם היא פנויה?
האם מותר לחייל הדתי בנסיבות שכאלו לצאת ממקומו בניגוד לפקודות הצבא או שבכל מקרה עליו להבליג?
מהן הגבולות של אי התחשבות שלטונות הצבא בחיילים? האם, למשל, יש לכפות על חייל בדיקת אשכים ע"י רופאה?
מסמך תדרוך: סוגיית שירת נשים בצבא - ניתוח המקור "הטקסט שהודבק"
מסמך זה מסכם ומנתח את הנושאים והרעיונות המרכזיים העולים מתוך הטקסט "הטקסט שהודבק", העוסק בסוגיית שירת נשים בהקשר של חיילים דתיים בצה"ל. הטקסט מתייחס במיוחד למקרה של צוערים שהודחו עקב סירובם לשמוע שירת חיילות.
נושא מרכזי: האיסור ההלכתי על שמיעת שירת נשים והשלכותיו על שירות חיילים דתיים בצבא.
נקודות עיקריות וציטוטים מרכזיים:
- עמדה עקרונית - איסור שמיעת שירת אישה:
- הטקסט פותח בקביעה חד משמעית: "אין של ספק שאסור לשמוע כל שירה של אישה אפילו פנויה כשהיא בוגרת."
- מובאים מקורות מהגמרא (ברכות כ"ד, קידושין ע') המצטטים את שמואל: "כל באישה ערבה". מכאן לכאורה עולה איסור גורף על שמיעת קול אישה, בין אם היא נשואה ובין אם פנויה, ובכלל זה שירה ודיבור.
- הטקסט מציין קושי בהכללת דיבור פשוט באיסור ("וזה דבר מאוד מאוד קשה היה עלה על הדעת שאסור לשמוע דיבור של האם גם זה נכלל בכלל איסור אם כן לא שקת חי לו כל בריאה").
- עיון בדברי הרמב"ם (רבינו):
- מובאים דברי הרמב"ם מהלכות איסורי ביאה (פרק כא הלכה ג'): "ואפילו לשמוע כל הערבה או לראות שערה אסור".
- הטקסט מצביע על לכאורה צמצום בדברי הרמב"ם, בכך שכתב "כל הערבה" ולא "כל אישה", דבר שיכול להתפרש כמתיר שמיעת קול פנויה. "משמע שכל של פנויה מותר."
- עם זאת, מצוין שהרמב"ם לא הזכיר איסור קריאת שמע בזמן שאישה מזמרת או מדברת, אלא רק איסור קריאה מול אישה ערומה.
- פרשנות השולחן ערוך והמשנה ברורה:
- השולחן ערוך (אבן העזר סימן כא) העתיק את לשון הרמב"ם, מה שהוביל את הבית שמואל לפרש ש"כל ערבה" משמעו שנאסר רק קול של אישה שיש בה ערווה (נשואה), אך קול פנויה או אשתו מותר, למעט בעת תפילה. "הבש הבית שמואל אמר לשמוע כל פנויה אין איסור לשמוע כל אשתו אין איסור רק בעת תפילה אסור."
- המשנה ברורה (אורח חיים סימן עה סעיף ג' והגהות) מביא שיש להיזהר משמיעת כל זמר אישה בשעת קריאת שמע, אך שלא בשעת קריאת שמע, שירה מותרת אם לא מתכוון להנות. "אבל שלא בשעת קריאת שמע שרה אך שלא יכוון אך שלא יכוון לההנות מזה."
- עמדת פוסקים אחרים והסקת מסקנה:
- הטקסט מביא את עמדת האגרות משה (אורח חיים חלק א' סימן כ) ורב עובדיה יוסף, הסוברים שאסור לשמוע כל זמר של אישה בוגרת, אפילו פנויה. "ובוודאי וודאי אסור לשמוע כל זמר של אישה אפילו פנויה אם היא בוגרת וכן זהו פסקו של רבוד יוסף ועוד רבים וטובים שכך תסקו."
- הטקסט חוזר ומדגיש את הסתירה לכאורה בדברי הרמב"ם ביחס לדברי שמואל.
- מוצע הסבר לדברי הרמב"ם בהתבסס על תשובה משו"ת הרמב"ם (סימן רכד), שם הרמב"ם אוסר שמיעת שירי זמר ומדגיש את האיסור החמישי אם המזמרת היא אישה, בגלל הגירוי היצרי. "ואם המזמרת אישה יש שם איסור חמישי לא אומרם זכרונם לברכה כל באישה ערה ומכל שכן אם היא מזמרת, כלומר והוא מביא כצד היצר מתעורר בכל הדברים האלה אז אין ספק רבותיי שרבנו היה דבר פשוט לא שכל באישה ערבה דהיינו אם היא מזמרת דבר המגרה את היצרים בוודאי וודאי שזה אסור."
- ההסבר הוא שהרמב"ם בפרק איסורי ביאה התייחס במיוחד לשמיעת "כל הערבה", כלומר קול שיש בו ערווה וגירוי יצרי, ובפרט זמר. דיבור רגיל שאין בו כוונה להנאה אינו בכלל האיסור.
- השלכות על חיילים דתיים בצבא:
- לאור האיסור העקרוני על שמיעת שירת נשים, חייל דתי אסור לשמוע חיילת מזמרת. "ומכאן שברמה העקרונית חייל אסור לשמוע חיילת מזמרת או חיילות מזמרות."
- עם זאת, במצב בו החייל אנוס להיות במקום מכוח פקודה, הוא אינו יכול לסרב פקודה. "אלא מה הרי הוא נמצא שם באותו מקום אנוס על פי הדיבור, כלומר מכוח הפקודה הוא חייב להיות שם ואז אם הוא יוצא הוא מפר פקודה אוי לנו אם נגיע שכל חייל יפר פקודה."
- במצב כזה, החייל צריך "לאטום אוזניים או באותה שעה למלמל בפיו או להרהר בליבו דברים של תשובה דברים של בחיות ולהסיח דעתו."
- לאחר האירוע, יש להגיש "מחאה ומחאה תקיפה" על קיום אירועים כאלה בצה"ל, תוך הדגשה שצה"ל הוא של כל העם.
- ביקורת על שינויים בצבא:
- הטקסט מביע ביקורת על מגמות בצבא, כמו שילוב מגדרי בתפקידי הדרכה ובמסדרים, ורואה בכך השפעה של "תפיסת עולם ליברלית מערבית גויית".
- מועלית הטענה שהצניעות היא ערך חשוב ו"נכס אסטרטגי" של העם היהודי, והפריצות פוגעת בו.
- התמודדות עם אוכלוסייה לא דתית:
- הטקסט קורא לא ליצור פילוג, אך מדגיש שהאחריות למנוע פילוג מוטלת על אלה "אשר דווקא עושים מעשים אשר גורמים לפילוג".
- מוזכר מקרה של חוסר רגישות מצד רופאה במהלך בדיקות גיוס, כדוגמה לחוסר הבנה של צרכים דתיים.
- ישנה הבחנה בין אירועים רגילים לבין אירועי זיכרון, בהם שירת נשים היא לרוב של קינות והספדים, וייתכן שיש מקום להקל בהם. "אבל באירועים אחרים, מה ההיתר? בוודאי שאין היתר."
- קריאה לפעולה:
- הטקסט מסתיים בקריאה למחות ולנצל את הלובי הרבני כדי להשפיע בנושא זה, תוך שמירה על אחדות העם. "ולכן דבר ברור שאחר מכן ימחו ינצלו את הלובי ינצלו את המנהיגים צות הרבנים לא בפוליטי כי זה של צפה העם ואין ליצור פילוג לא אנחנו יוצאים פילוג אלא הללו אשר דווקא עושים מעשים אשר גורמים לפילוג הן הגורמים."
מסקנה מרכזית:
הטקסט מציג עמדה הלכתית מחמירה האוסרת שמיעת שירת נשים בוגרות, אפילו פנויות, בשל הפוטנציאל לגירוי יצרי. עם זאת, הוא מתווה דרכי פעולה לחיילים דתיים הנמצאים במצבים בהם הם אנוסים להיות נוכחים באירועים כאלה, תוך שימת דגש על הימנעות משמיעה באופן פעיל ומחאה לאחר מכן. הטקסט גם מבקר שינויים תרבותיים בצבא ומדגיש את חשיבות ערך הצניעות.