כיצד ינהגו היחידים באמירת י"ג מידות של רחמים?

תדריך בנושא אמירת "י"ג מידות הרחמים" ביחיד

מסמך זה מסכם את הסוגיה ההלכתית המורכבת בנוגע לאמירת י"ג מידות הרחמים על ידי יחיד, כפי שעולה מתוך הטקסט המצורף. הסוגיה מתמקדת במחלוקות שונות בין גאונים, ראשונים ואחרונים, ובפרט בגישות של הרמב"ם, הרשב"א, האר"י והרב עובדיה יוסף זצ"ל.

עיקרי הנושאים והרעיונות המרכזיים:

1. האם אמירת י"ג מידות הרחמים נחשבת כדבר שבקדושה?

• קיימת מחלוקת בין הגאונים והראשונים בשאלה האם אמירת י"ג מידות הרחמים היא בגדר קדושה.
• דעת חלק מהגאונים (רב עמרם גאון ורב נתן גאון): סוברים שיחידים לא יאמרו י"ג מידות, כיוון שהן נחשבות לקדושה. הם למדים זאת מהגמרא במסכת ראש השנה, המתארת כיצד הקב"ה התגלה למשה רבינו כ"שליח ציבור עטוף בטלית" ולימדו את י"ג המידות כדי לעורר את הציבור לתשובה. מכאן הסיקו שהאמירה מיועדת לציבור ("שהציבור אומרים").
• הסתייגות: הטקסט מציין כי "אחרי בקשת המחילה אין הכוונה ציבור דווקא עשרה אלא ברוב עם דר מלך כדי שבאמת העוצמה של החזרה בתשובה תהיה יותר גדולה". עם זאת, נשאלת השאלה לגבי יישוב שאין בו מניין בימי חול.
• ראיה ממסכת מגילה: במסכת מגילה מוזכרים דברים שבקדושה שנאמרים בעשרה (קדושה, קדיש, ברכו), אך י"ג מידות הרחמים אינן נמנות ביניהם.

1. גישת הרמב"ם:

• הרמב"ם אינו מזכיר כלל את ההתייחסות לי"ג מידות כדבר שבקדושה, ולכן משמע שלדעתו אין איסור ליחיד לאומרן.
• "ולפי זה יוצא שבאמת לפי הרמב"ם יכול אדם לומר ויעבור השם על פניו לא כקורא בתורה ולא בכינוי אלא רגיל כיוון שאין בזה איסור".

1. הגישה המחמירה (הרשב"א והמרן השולחן ערוך):

• דעת הרשב"א: אם יחיד אומר י"ג מידות כדרך בקשה ותפילה, זה אסור כיוון שזה נחשב לקדושה שהיא תפילה. לכן, יאמר זאת "כקורא בתורה" - כלומר, עם טעמי המקרא.
• "הוא זה שפתח את הפתח לבוא ולומר שהיחיד יקרא את זה כמו קורא פסוקים שהרי יחיד אסור לו לקרוא פסוקים מהתורה בוודאי שמותר לו והועיל והוא קורא בתורה עם טעמים אז אין לו שום בעיה".
• פסיקת מרן השולחן ערוך (סימן תקסה סעיף ה'): הלך בעקבות הרשב"א ופסק שיחיד לא יאמר י"ג מידות סתם, אך מותר לאומרן כקורא בתורה עם טעמים.

1. הקושי של האר"י ותשובתו:

• האר"י מעלה קושי על שיטת הרשב"א והמרן: אם היחיד קורא את הפסוקים עם טעמי המקרא, הוא עלול לעבור על האיסור של הפסק באמצע פסוק ("כל פסוק דלא פסקה משה אנן לא פסקינן לה"). דוגמה: הפסוק "וְנָקֵה לֹא יְנַקֶּה" (שמות לד, ז) - עצירה לפני "לֹא יְנַקֶּה" אסורה.
• פתרון האר"י: להשתמש בכינוי לשם ה' - "מסופס מסופס" במקום "אדֹנָי אדֹנָי אֵל רַחוּם וְחַנּוּן" (חילוף אותיות 'עדש' ל'אותש'). בדרך זו, שם ה' אינו נאמר בפירוש אלא ברמז.
• "ולכן הארי המציא את הרעיון הזה לומר את שם השם אדוני אדוני אל רחום חנון חילוף אותיות עדש אותש ואז אנחנו מקבלים כינוי מסופס מסופס ואז כאילו שם השם נפטר לא נאמר לא נאמר בפירוש אלא בכינוי".
• השפעת מנהג האר"י על יהודי תימן: מנהג אמירת "מסופס מסופס" הגיע לתימן, אף שהכירו את פסיקת השולחן ערוך. הם העדיפו את דברי המקובלים.

1. גישת הרב עובדיה יוסף זצ"ל:

• הרב עובדיה יוסף הכיר את המחלוקת בין האר"י למרן השולחן ערוך, אך העדיף את פסיקת השולחן ערוך.
• לדעתו, גם יחיד האומר י"ג מידות בטעמי המקרא אינו צריך לסיים את הפסוק עד סופו, אלא די לומר עד "וְנָקֵה".
• "אף היחיד בחזון לא יודע אף היחיד שאומר 13 מידות בטעמי המקרא אינו צריך לסיים ונקה לא ינקה עד סוף הפסוק אלא די לומר עד ונקה ומותר היחיד לומר אין מלך שבע כיס רחמים וכולי".
• הסבר הרב עובדיה: מכיוון שהותר לציבור לומר י"ג מידות דרך תפילה ובקשה ולסיים במילה "וְנָקֵה" (שהיא המידה ה-13), אין בכך איסור "כל פסוק דלא פסקה משה". הדבר נכון גם לגבי יחיד, שאינו מתכוון לקרוא כקורא בתורה ממש, אלא דרך בקשה בתפילתו. אמירת הטעמים נועדה רק כדי לצאת ידי חובת הדעה המחמירה.

1. המצב הדילמטי של היהודי התימני המתפלל עם ספרדים:

• היהודי התימני נמצא בדילמה: מנהג אבותיו הוא לומר "מסופס מסופס" (בעקבות האר"י), ואילו מנהג הספרדים הוא לומר בטעמי המקרא (בעקבות הרשב"א והמרן).
• אם יאמר בטעמי המקרא, עלולה להיות בעיה של אמירת חצי פסוק.
• אם יאמר "מסופס מסופס", יש פוסקים הסוברים שיש בכך איסור של כינוי לשם ה'.

ההמלצה העולה מהטקסט עבור היהודי התימני:

• בראש ובראשונה, אסור לשנות ממנהג המקום (בית הכנסת).
• אם הוא מתפלל במקום שלא מקבלים את מנהג "מסופס", עליו לומר את הפסוק בלחש כרגיל (ללא טעמים וללא כינויים), וכך יצא ידי חובת הרמב"ם, שלדעתו אין איסור ליחיד לומר י"ג מידות כדרך תפילה ובקשה.
• אמירה בלחש תמנע את החשש לאיסור אמירת חצי פסוק (לדעת המחמירים) ואת החשש לאיסור כינוי שם ה' (לדעת הסוברים כך).
• "אם ירצה להיות הדוק במנהג בבותיו מסופס שמר מסופס אבל ידע שאם כבר נקרא למקום שלא מקבלים את מסופס אלא אומרים כקורא בתורה אם כן אף אתה יאמור לו תאמר בלחש את הפסוק רגיל ותצא ידי חובת הרמבם שאין בזה שום בעיה שום בעיה ולאחש ולא יהיה לך חשש איסור לרמב"ם".

נקודות חשובות נוספות:

• הטקסט מדגיש את העומק והירידה לפרטים של גדולי הפוסקים בניסיונם ליישב את הסוגיה ולמצוא פתרונות הלכתיים.
• ניכרת ההתייחסות למנהגים שונים ולמסורות קהילתיות שונות.
• הדיון מעיד על הרגישות ההלכתית בשאלות הקשורות לאמירת שמות הקודש ולכללי קריאה בתורה.