ימים שבין ר"ח סיוון ועד י"ב בחודש, האם מותרים בהספד?

שאל השואל, חיים בימים אלו, מראש חודש סיבן עד חג השבועות ואולי גם שבעה ימים אחרי חג השבועות, אם מישהו נפטר ובמיוחד אם הוא אדם כשר, האם מותר להשפיד אותו האם חובה להספיד אותו או לא? והתשובה חובה להשפיד אותו. נאמר רבותיי בפרק 12 מלכות אבל הלכה ראשונה כתב רבנו ההספ כבוד המתו לפי כך קופין את היורשים לתן שכר המכוננים והמכוננות וסובדים אותו. כלומר היו בימה משלמים כסף עבור ספדנים מכוננים מקצועיים או מקונות מקצועיות שעוררו את הבכי. ואם היורשים נמנעים מלהוציא כספים, בית הדין כופע עליהם להוציא כספים כדי לממן את השכר של המכוננים והמכוננות כדי לחלוק כבוד למת ולעורר את הבכי. ולהשפיד אותו ולדבר בשבחו וכך גם נפסקה הלכה בשולחן ערוך יורד דא סימן שמד רבנו ממשיך וכותב ואומר בהלכה ב' כל המתעצל בהספדו של חכם אינו מעריך ימים וכל המתעצל בהספד אדם כשר ראוי לקוברו בחייו תראו כמה הלכה מקפידה לעניין המתרשלים בהספדם של צדיקים או אנשים כשרים וכל המתעצל בהספד אדם כשר ראוי לקוברו בחייו וכל המוריד דמעות על אדם כשר הרי שכרו על כך שמור אצל הקדוש ברוך הוא ורבנו כותב בפרק 14 מהלכות אבל בהלכה הראשונה את הדברים הבאים מצוות עשה של דבריהם כלומר מדרבנן מצוות עשה של דבריהם לבקר חולים ולנחם אבלים ולהוציא אמת ואני מדלג וכתוב ולספוד כלומר ההספד הוא מצוות עשה מדבריהם ורבנו ממשיך וכותב אף על פי שכל מצוות אלו שהוא מנע אותם מדבריהם הרי הם בכלל ואהבת על רעך כמוך. הדברים שאתה רוצה שיעשו אותם לך אחרים עשה אותם אתה לאחיך בתורה ובמצוות כלומר המצוות האלה שהם מדרבנן שורשם יסודם במצווה מן התורה של ואהבת רחה כמוך ולכן אין סל של ספק שמן הסתם חייבים להספיד כל עוד חכמים לא הורו אותנו אחרת. הנה למשל בראש חודש חכמים אורו שלא להשפיד בראש חודש כדי לבטא את המיוחדות שיש בראש חודש שהרי במקדש מקריבים בו קורבן מוסף ואנו מתפלים בות ש תפילת מוסף ואף על פי כן מספידים תלמיד חכמים בפניו לפני הקבורה לא לאחר הקבורה וכן חנוכה ופורים זוהי תקנת חכמים שאין מספידים בחנוכה ופורים אבל ימים שלא נאמר בהם על ידי חז"ל שאין מספידים הרי חובת ההספד קיימת ואין אפשרות לערער אותה בדברים קלים שבקלים, אלא אם יש סיבה מוצדקת לא להספיד. הנה ההלכה קובעת שאם אדם ציווה שלא יספידו, אין מספידים אותו. אבל אם חכם גדול סיבה שלא ישפידו, אין שומעים לו ומספידים אותו בגלל כבוד תורה. וכך כשנפטר הפני יהושע, הנודע ביהודה הספיד אותו, למרות שהפני יהושע הציבה שלו להספיד אותו. גם מור סיבה שלא להספיד אותו ואנחנו הספדנו אותו. כיוון שמדובר בכבוד התורה זה לא לצורכו זה לצורכי כל העם כולו ולכן ההספד הוא חובה מדרבנן ששורשה מטאורייתא וראינו שאפילו על אדם כשר כל שכן על החם שאם מתעצלים בספדו ראוי לקבור את המתעצל עד כדי כך וכל הבוכה על אדם שהוא כשר מזיל דמעות אז שכרו בעולם הבא. כלומר, זה מצווה מאוד גדולה. ולכן באמת יש כמה ימים שנהגו לא להשפיד בהם למשל ראש חודש ניסן. מחודש ניסן מיל בחג. נכון, אבל מראש חודש הואיל ונהגו לא לומר תחנון, נהגו גם שלא להשפיד. רבנו לא יסכים להלכה הזו כי כל התחנון כל עצמו הוא רק מנהג ועכשיו נהגו שלא לומר תחנון איך אפשר שעל בסיס דבר שכל יסודו הוא במנהג וגם היא היא אמירת התחנון היא מנהג על מנהג איך אפשר לבטל מצווה מדרבנן ששורשה מן התורה אם לא די לנו בכך שכבר נפוצו המנהגים הללו שלא מספידים בניסן אלא הגשר החיים הרב תיקו'ינסקי זכרו לברכה בפרק 13 בחלק א' מספרו גשר החיים בסעיף אה י אז בסעיף ט בהערה חמש הוא כותב ויש מחמירים לא להספיד גם בימים שאין אומרים בהם תחנון בחודש ניסן בארבעה ימים שבין יום הכיפורים לסוכות תו בשבט תו באב לג בעומר חג ערב שבת וערב יום טוב אחרי הצהריים ולא מנע את סיבן ובאו אחרונים ועל בסיס זה הוסיפו גם את סיון והרי ערוך ערבה צריך אחרי בקשת המחילה מה זה נקרא ויש מחמירים שלא להספיד גם בימים שאין אומרים בהם תחנון הרי אמירת תחנוני מנהג והיא אמירת תחנוני מנהג ואיך בס ואיך אפשר על בסיס של מנהג שמבטל מנהג שמנהג יבטל חובה מדרבנן ששורשה מן התורה זה דבר קשה למדאי במיוחד שאנו רואים שכופים על ה ורשים להוציא כספים בשביל לשלם למכוננים ולמכוננות. ואם כן הדברים האלה תמוהים. ולכן כל זמן שלא ידוע לנו על מנהג כזה, אין בכלל מקום להיות מסופקים בדבר. רק אם יש לנו עדויות על מנהג, אז אנחנו נשא וניתן. אם לכבד את המנהג או לא לכבד את המנהג. אבל כל שאין בכלל עדויות כאלה איך אפשר? הנה בעל תשובה מהבה תלמידו של נולד ביהודה דן אם להספיד באיס רוחק של שבועות שהוא יום טוב שני של גלויות אצלהם והרי מבחינת היא אמירת תחנון לא אומרים תחנון אצל יהודי אשכנז ועכשיו גם אצל עדות המזרח תימנים מראש חודשים ועד שבעה ימים אחרי שבועות שהם ימי ה ההשלמה לקורבן חגיגה ואם אז דנו על ההספד בסרוחג משמע שאם לא ישרוחג בוודאי מספידים שהרי כאמור זה חובה מדרבנן שורשם מן התורה יותר מכך הרי אומר רבנו בפרק שלישי 13 מהלכות אה אבל אומר רבנו אין וכן ואין בוכין על המת יתר על שלושה ימים ורבנו אומר לפני כן שאסור לזלזל בהלכות האבל כי חס ושלום אדם שמזלזל בהלכות האבל אולי הוא לא מבין שמגמתו היא לראות מפני אבינוש בשמיים בנסיבות כאלה שהרי האבל זה בחינת מכה קיטים ולא חלו הרי בוודאי צריכים להתחלחל ולכן אם קוראים למכוננים ולמכוננות כדי לעורר את הבכי בגלל ששלושה העמים הראשונים הם נועדו לבכי הן בוכין על המת יתר על שלושה ימים אבל בשלושה ימים זה חובה שהרי רבנו אומר שצריך כל אדם ואדם להרגיש בשלושה ימים האלה כאילו חרב חדה מונחת עליו. הנה אומר רבנו בפרק 13 לחד כל שלושה הימים הראשונים יראה את עצמו כאילו חרב מונחת לו על כתפו משלושה ועד שבעה מונחת בקרן זווית מכאן ואלך עובר את כנגדו בשוק כל זה כדי להכין את עצמו לחזור ויעור משנתו והרי הוא אומר כיתא אותם ולא חלו מקל צריך להקיץ אם כן איפה התכלית של מקומים כונות לעורר את הבכי בשלושה ימים הראשונים הוא לגרום להכנאה לא רק לספר בשבחו של נפטר שזה מצוות עשה מדרבנן ששורשם מהדורה ואהבת רחה כמוך אלא גם בגלל להתעורר לתשובה כי יש כאן מכה צריך להתחולל ולכן אחרי בקשת המחילה מהרב טוקצ'ינסקי שהתבטא בביטוי ויש מחמירים שאין לו מקום הוא יכול לומר ויש נוהגים וצריך עיון במאגם זה משהו אחר אבל לומר ויש מחמירים מה שזה נותן את העיתות שכל מי שלא מספיק הוא נוהג חומרה אם יש לו אלה לדבר וזה אינו כן המתעצל בספדו של אדם כשר ראוי לקוברו כך אומר רבנו ולכן החומרה היא הפוכה החומרה שמשתדלים בהספד ולא שנמנעים מן ההספד רבי חניה צ