האם מותר בהספדים לבקש מהנפטרים שיתפללו עלינו?

שאל השואל ואמר האם מותר בהספדים על הנפטרים לבקש מן הנפטרים שיתפללו עבורנו כי אנו עדים לכך שלאחרונה הולך ומתפתח המנהג הזה בקרב שלומי מני ישראל ובקרב הללו שרחוקים מתורה ומ מצוות שיחזיר את כולנו בתשובה שלמה. אנו שומעים מפי הללו שחוקים מתורה ומצוות שהם נוהגים לומר בהספד שמור עלינו מלמעלה. ואנו שומעים מפני רבנים, מפי רבנים מספידים את הביטוי שיהיה מליץ יושר עלינו ופונים לנפטר בנוכח ומבקשים שיהיה מליץ יושר עלינו האם מותר לנהוג כן או אסור לנהוג כן וכן תשובתנו לשאלה הזו היא שאין לנהוג כן כי לא נהגו אבותינו בכך אבל מה שאבותינו לא נהגו בכך תורה היא וללמוד אנחנו צריכים מדוע לא נהגו כך עלינו לדעת ש הגמרא במסכת עבודה זרה קובעת כלל מאוד מאוד חשוב שרבנו הגן אותו באחד מ-13 עיקרי האמונה של עולם. תפלל האדם ישירות לבורא עולם ולא באמצעות אמצעי. ולא לצבח, לא לגבריאל לא למיכאל אלא לאביוב שבשמיים. וכאמור רבנו הגן את העניין הזה באח מ-13 עיקרי אמונה, עד כדי כך מטעת החשיבות של העניין הזה. וכן, בהלכות עבודה זרה, רבנו הדגיש מאוד מאוד כיצד האנושות הדרדרה לחק עבודה זרה, למרות שבראשיתה כולם האמינו בשם יתברך וביחודו. אלא בגלל שהרגישו ריחוק מהשם יתברך, נאלצו לפנות לאמצעים כדי שיתוכו בינם ובין אביהם שבשמיים. וכך הדרדרו והגיעו עד לרמה של עבודה זרה. כך רבנו מתאר את הדברים. כך שמבחינתו של רבנו ברור שאין הדבר הזה רצוי כלל ועיק קר אפילו יש בו שרך איסור במיוחד ששרדו לנו נוסחי ההספדים בתכליל ואין שום זכר לעניין הזה שלהיות מליץ יושר עבורנו ועדה שהיא כל כך שמרנית ואם בנוסח ההספדים אין זכר לזה זמן שזוהי תורה, שזה לא בכדי, אין דבר כזה. יתרה מזו, גם בסריקה של הרבה הרבה ספרים ואין אנו מוצאים את הפנייה הזו לנפטרים שיהיו מליצי יושר. לא בהספדים ולא בדיון עודות הדבר הזה, רק בספרים מאוחרים מאוד מאוד. הם אשר משתמשים בביטוי הזה. אבל כל הספרים הקדמונים עד לדורנו, ממש עד לדורנו, אין משתמשים בזה כביטוי. נכון, אנחנו מוצאים בספר החסידים בסימן תנ מעת רבי יהודה החסיד, שהוא אחד מהראשונים שמתוך דבריו משמע ש שמע ואולי הנפטרים מצפים שיבואו יעלו לקברם ויבקשו על הנפטרים ויבקשו מהנפטרים כי מביא רבי יהודה החסיד בסימן תנ שזו הייתה תכלית בקשתו של גל ברזילאי מדוד המלך שיקבר בעירו כדי כך אומר רבי יהודה חסיד כדי שעלו לקברו יבקשו עליו ויבקשו ממנו על החיים. אבל אין מוצאים את המקור הזה חוץ מאצר יהודה החסיד. וגם הוא לא מביא את זה כנוסח של הספד אלא כבקשה. זאת אומרת שיכולים כך לבקש. ורבי יהודה חסיד כולע עלמה יודעים וכבר קבע זאת הרב יוסף על ידי סריקת כל או הרבה הרבה מאוד מהלו שהתייחסו לצבעותיו של רבי יהודה חסיד, להנחיותיו, לדבריו, שלא למדים ממנו הרבה הרבה דברים כי אלה דפוסי התנהגות מיוחדים שאינם שווים לכל נפש. לכן אין ללמוד ממנו במיוחד כשמדובר בעדתנו שכאמור היא שמרנית והיא שמרה דפוסי אספדים ואין בהם את העניין הזה של מליץ יושר. זאת ועוד אנו מוצאים אה הרבה מהפוסקים האחרונים של חכמי אשכנז מגן אברהם חיי האדם ורבי חיים פלטיאל ועוד שדנו בעניין העולים לקברות במיוחד לקברות צדיקים וגם המשנה ברורה בסוף סימן תקפא אור החיים שהרמה אומר שבערב ראש יש נוהגים לעלות לקברות צדיקים אז כל אלה שהזכרתי מדגישים ואומרים שלא ישים מגמתו להתפלל ולבקש מן המתים שקרוב הדבר שיהיה בכלל ודורש אל המתים זאת אומרת גדולי האחרונים האלה ובמיחד המגן אברהם שהיה גדול בנגלה ובנסתר אומרים במפורש שכשעולים מקברות צדיקים לא ישים את מגמתו לבקש מהם שיתפללו עבורנו אלא שבזכות הצדיקים השם יגן בעדנו כמו שאנחנו אומרים אלוהי אברהם אלוה לא יצחק ולא יעקב. כלומר זכות של אבות. אז אותו דבר יש זכות של צדיקים. אבל כאמור כל הגדולים האלה אומרים שלא יבקש מהם שיבקשו עלינו. והנה כאמור אנחנו מוצאים שממש פונים בהספדים האחרונים שיעור מליצי יושר עלינו. נכון, גם בזוהר נאמר שהמתים יש והם מליצי יושר עלינו. אבל כל הדברים האלה הם דברים שהם בבחינת סתרי תורה וצריך נגר בר נגר ופרקנה משום שעסקו רבות מאוד בכך בעקבות הגמרא ברכות יח אם המתים יודעים מה שמתרחש או לא וכן עסקו בכך שכלב משתתע על קברות האבות והתפלל שהצילו אותו מעצת מרגלים. כל המקורות האלה הם מקורות שטעונים הסבר, לימוד איך להסביר אותם. כי יש כאלה שאומרים שהוא לא השתתח על קברות האבות ופנה אליהם בתפילה שיצילו, אלא הוא השתתח על קברות אבות כדי שיקבל הכנאה ויקבל השראה להתפלל שהשם יציל אותו מעצד. רגלים, אלא שהוא זקף את זה לזכות האבות הקבורים שם שנותנים לו את הכוחות ההכנאה ואת השברון לב להתפלל כהלכה. כך שמקורות כאלה נתנים לפירוש כזה או אחר ומשום כך אין למדים מהם דבר הלכה, אלא המקורות האלה נלמדים ויש מפרשים בכו ויש מפרשים בכו וכוח המעשה נגזר לא מתוך שמחדשים הלכות מאגדות, אלא מתוך שמשמרים מנהגי אבות. והועיל וכאמור אבותינו מאוד מאוד היו שמרנים, נצא ונראה כיצד נהגו אבותינו ביחס לנפטרים. מלווים את הנפטר ובכל הדרך אומרים אהוב היא רחמו, ברוך היא רחמו, גיבור היא רחמו. וכל הזמן מתפללים שהשם יציל אותו מן הדין. ואם כן, אם אנחנו כל הזמן מתפללים עבורו שהשם יציל אותו מן הדין, וגם נצא ונראה מה התוכנה של ההשכבה אשר הלכה ונתפשטה, אנחנו אומרים בהשקבה שהשם יחוס וירחם עליו ואנחנו חוזרים ומבקשים כל כך הרבה עליו ואיך אפשר לנקוט קרט סטרה מצד אחד אנו ממש מבקשים בעוז שהשם יחסו לחם עליו ומצד שני ובאותו זמן אנחנו גם נבקש שהוא יהיה מליץ יושר עלינו הרי איוב אומר אם יש מליץ אחד טוב שילמד עליו זכות מצוותיו, מעשיו הטובים. אם יש לו מליץ אחד כזה, אבל אם אין לו מליץ הוא מסכן, אז איך נוכל לפנות לאותו אדם שהוא זקוק לחמש שמיים, מפעד דין שמיים שרבן יוחנן בן זכאי ענק בענקים בטרם פטירתו בכה בגלל דין שמיים שמיד סמוך למוות שזהו דין דין עולם אז אם הוא בכה איך נוכל אנחנו לבקש ממנו שיבקש עבורנו? אנו מבקשים עבורו ומבקשים מיד גם שיהיה מליץ טוב עלינו. לכן אין צן של ספק שהדרך העולה בתל להימנע מדברים כאלה. במיוחד שסוף סוף ברוך השם שגם אחים שרחוקים מתורה ומצוות כשהם אומרים שמור עלינו מלמעלה אז כבר סוף סוף משהו כבר התחיל להצרף בתודעתם שיש השארות הנפש, לא כמו בעבר שממש חשבו שזהו סופו של האדם בקבורתו וכבר מדברים במושגים שלשמור עלינו מלמעלה. אבל כשם שזכינו לגרום להם לתובנה שיש השארות הנפש, אנחנו שלומי מוני ישראל צריכים להיות חיל החלוץ להראות את הדרך היותר מדויקת במקרים כאלה שלא לבקש ישירות מאתו יתברך מהנפטר ש יליד טוב עלינו אלא שבשעה זו שאנחנו עומדים בפני מתנו או בשעת האבל עליו אנו קנועים ושבורים לפניו יתברך ומתוך קניאה זו אנו מבקשים אתו יתברך שיחוץ וירחם עלינו זה כן אם הוא צדיק שבזכות הצדיק תגן לנו זה כן זה כבר המקסימום שניתן אבל לא מעבר לזה וכאמור הכוח שלנו החזק ביותר בעניין הזה הוא גדול כוח המעשה דהיינו מאחר ואנחנו הולכים על פי מנהגי אבות שכל מסודרים לנו במשך הרבה הרבה שנים אז אדרבה זו הדרך העולה בית אל ולא כאותן עדות שכבר עבדו להם המסורות המנהגים כיצד מתנהגים בזמן לוויות וכ יוצא בזה זוכר אני מי שבאחת ההלוויות היה טוהו ובהו חלק תקעו בשופרות חלק אמרו שיר השירים חלק אמרו בנועם חלק אמרו ככה כי הבדו את המסורות ואילו אצלנו נשתמרה המסורת ואנחנו משתדלים לשמר אותה למרות שגם באצלנו יש כבר פרסום גדול והדור הצעיר לא יודע בין ימינו בין שמאלו אבל לפחות אנחנו משתדלים לשמר בועיל וכן מה לנו שנחרסם במנהגנו ונקלוט מנהגים שצריכים לגר בנגר שייצו טוב בעד המנהגים האלה משום כך השבוע על תעשה עדיף לא לשנות מנהגי אבותינו ולא להחדיר להספדנו דברים שכאמור צריכים עיון רבי חנולש