הוזמן לשבת חתן בנוסח יהודי אשכנז הנוהגים לרקוד ולמחוא כפיים, כיצד ינהג?

שר השואל ואמר שמאחר בבנו התחתן עם כלה מהחנו אשכנזים. הם באו אליו בשבת והוא הלך אליהם בשבת והנה בשבת הוא רואה שאצהם נוהגים למחוק כפיים, לרקוד ריקוד של שמחת מצווה בשבת, לכבוד החתן ו כלה ואז הוא שואל האם מותר לו למרות היותו תימני או ספרדי מעדות המזרח להשתלב במחיות כפיים הללו בריקודים הללו בשבת או לא? והתשובה לא. עכשיו נסביר את הדברים עלינו לדעת שיש מה שנקרא מלאכה. אב מלאכה מן התורה שהוא מכה בפטיש. ומה זה נקרא מכה בפטיש? אומר רבנו בפרק 20 אוש מהלכות שבת הלכה ד' כל דבר שהוא גמר מלאכה חייב עליו משום מכה בפטיש ומפני זה הגורד כלשהו או המתקן כלי באיזה דבר שיתקן חייב כלומר השלמת עניין מסוים כלי מסוים מלאכה מסוימת זו נקראת מכה בפטיש ואסור לכן אם יש לאדם סכום לפניו ויש שן של מזלג אחת מתוך השיניים של המזלג קצת עקומה וכל מה שהוא עושה הוא בסך הכל שהוא לוחץ על גבי השולחן ב שן העקומה של המזלג כדי ליישר אותה זה נקרא מכה בפטיש ועבר איסור דאורייתא אב מלאכה מן התורה כיוון שהוא השלים כעת את מלאכת הכלי עכשיו הכלי מתוקן הוא ראוי לשימוש אף על פי שהמלכה או הפעולה של המלאכה הזו היא מיידית היא קלה אין הדבר נמדד בקושי כדי לקבוע אם מותר או אסור כמו שגם הצטת מצית ביום שבת או כבר יש בו משום איסור הבערת אש אף על פי שזה דבר קל ביותר כי לכת מחשבת עשרה תורה היצירתיות היא זו 12 על ידי התורה ומכאן בגלל שהעניין של מכה בפרטיש מתקן מנה מה שנקרא הוא דבר מאוד מאוד שכיח על ידי השמחות גזרו חכמים גזרות כי אין חכמים אוסרים דבר המותר אלא הם כן ראו שרבים רבים נכשלים בזה ומשום כך רבנו באותה הלכה כותב לפי כך אסור להשמיע קל של שיר בשבת בין בכלי שיר כגון כנורות וונגלים בין בשאר דברים אפילו להכות באצבע על הקרקע או על הלוח אחת כנגד אחת כדרך המשוררים או לקרקש את האגוז לתינוק או לשחק בו בזוג כדי שישתוק כל זה יוצא בו אסור גזירה שמה יתקן כל שיר כדי להבין ניקח חליל מותר מצד הדין על פי דין תורה לחלל בשבת אין כאן אלקטרוניקה, אין כאן הפעלה, זה רק נגינה בלבד. ומדין תורה מותר לחלל שבת. אבל חכמי ישראל אסרו עלינו לחלל בשבת, שמה יתקן כלי שיר. ומה פירוש? הרי לא אחת החלק התחתון של החליל לא מהודק עם החלק העליון של החליל. ואז הכל שיוצא דרך הנקבים הוא איננו צלול. וכדי שהכל יהיה צלול, כל מה שאדם עושה הוא רק קצת מסובב את החלק האלי בתחתי או התחתי באלי. מהדק משהו ואז האוויר לא מתפזר והאויר זורם דרך השופרת ויוצא דרך הנקבוביות הוא משמיע את הקולות כשהם צלולים. אין כאן מאמץ, אין כאן כלום אבל להתקין כלומר להדק אותו זה נקרא מכה בפטיש זה נקרא מתקן ננה זה נקרא איסור תורה והועיל ודבר זה שכיח כנסו חכמים ואמרו שאדם לא יפרוט במת בכינור ולא יחלל בחליל למרות שמדין תורה כל אלה מותרים וזה רע שמה יתקן כלי שיר לא שיעשה חליל אלא יתקין אותו יהדק את החוט שבמתר ש של הכינור יהדק את ה שני חלקי החליל וזה קל זה כל אדם יכול לעשות והמחש גדול לכן גזרו ואסרו במסגרת זו גזרו חכמים ועסרו שלא ינחה כף שלא ירקוד אין ספקין אומר הרמבם בלכה ה ולא מרקדים ולא מתפחין בשבת גזרה שמה יתקן כל שיר ולספק לאחר ידו מותר עד כאן רואים שחכמי ישראל ראו גבולות. אם האדם ירקוד, אם האדם ימחה כפיים, אז בנקל יכול האדם לקחת כלי כמו חלול, כמו מתר, להתחיל להשתמש בו ולהדק אותו ויגיע לאיסור תורה. אז זוהי גזרה אחת רחבה שגזרו אותה חז"ל כדי שלא יגיעו לידי איסור תורה. לכן לפי רבנו אסור לרקוד בשבת אפילו לרקוד שמחת מצווה ואפילו למחוק כפיים אסור אפילו לצ שמחת מצווה כי זה נכלל בגזירה שאסור לרקוד ולטפח ולמחור כפיים בגלל הגזירה שמה תקן כל שיר וכן מרן פסק להלכה בשולחן ערוך אור החיים סימן של לט סעיף ב' סעיף ג' אומר מרן אין מתפחין להכות כ אל כ ולא מספקים להקות כף על ירך ולא מרקדים גזרה שמה יתקן כל שיר ואפילו להקות באצבע על הקרקע או על הלוח או אחת כנגד אחת כנגד המשוררים או לקשקש באגוז לתינוק או לשחק בו בזוג כדי שישתוק כל זבח היוצא בו אסור גזרה שמה יתקן כלי שיר ולספק לאחר יד מותר כמו רבנו הוסיפר מה הגה הגה ועד מספקין ומרקדים על מה הוא מדבר על החן אשכנזים הוא מצלם מצב מנהגי שהיה אצלהם שהם רוקדים מים כפיים ביום שבת ואד הם מספקין רק דין הידנה ולא מחנן בהו משום דמותיו שיהיו שוגגין ולא יהיו מזידין כלומר אצל הח אשכזים נפרץ הגדר ונהגו למחוק כפיים ולרחקוד ואם כן הוא נשאל האם לא הוכיח אותם על כך אומר הרמה לא מותב שהיו שוגגים ולא מזידים אומר הרב יוסף כשאנו רואים ודי מבני עדות המזרח מוחה כפיים או רוקד צריכים אנו להוכיח אותו אבל להוכיח אותו בדרך עם בצורה שלא תגרום לאנטיגוניזם של דווקא ולהלבנת פנים אלא בדרכי נועם בלימנע ממחלוקת בעניין הזה אבל צריך להוכיח כלומר ועוד שהרמה אומר שאין למחות בידם מוטף שהם שוגגים ולא מזידים אומר הרב יוסף שאצלנו לא צריך למחות אבל בדרך נועם נשאל את השאלה למה הרב יוסף לא למדמה שלא להוכיח כלל מותה את הספרדים את בני עדות המזרח הרי מוטב שהיו שוגגים לא מזידים בואו נראה מה המשכם של הדברים ויש אומרים אומר הרמה ובזמן הזה הכל שרה דאין אנו בכיאין בעשיית כלי שיר ולק למגזר שמה יתקן כלי שיר דמילתא דלא שכיח הוא ואפשר על זה נהגו להקל בכל החינו אשכנזים הם לא פורצי גדר אלא היו מגדולי חכמיהם שטענו מה זה גזרה שמה יתקן כלי שיר שמה יתקין כלי שיר לא יתקן אלא יתקין יעשה כלי שיר ואיל ואנו אין אנו יודעים להתקין כלי שיר הגזירה הזו לא מציאותית היא לא חלה כלפינו היא על רק בעדן ובקרב בני אדם שמומחים להתקין כלשיר ומשום כך אה נהגו אצלהם להתיר כי שמכו על הפוסקים הללו שאמרו בימינו הגזירה הזו לא חל כי אין אנו בקיאים להתקין כלשיר אבל הוא והיה להם על מי לשמו ולמרות שיש מחלוקת בתוכם חלק אומרים אסור וחלק אומרים מותר אומר הרמה כשאתה רואה מי מהחם משכנזים מוחה כפיים או רוקד אל תמחה בידו כדעת האוסרים מוותב שיו שוגגים לו מזידים לפי דעת האוסרים מחר ויש שם על מי לסמוך אומר הרב יוסף מאחר ואנו חולקים בתקיפות על אותם פוסקים בדרך ארץ אבל תקיפות והירות כנגד אותם פוסקים שאומרים גזרה שמה יתקין אלא שמה יתקן מתקן זה כל אדם יכול להדק את המתר להדק את את החליל כל אדם אז כיוון שאצלנו האנו שיטתנו ברורה אין אצל מחלוקת בוא נצא מחלוקת צריך להוכיח אבל להוכיח בדרכי נועם מכאן אנו מגיעים לשאלה שלנו של אותם זוגות שהם בין הדתיים וכתוצאה מכך יש אירוחים הדדיים ו פגשים בשיטות הלכתיות שונות זו מזו ומאחר וזה שמחה זה שמחה משפחתית זה שמחת מצווה מאוד יהיה מוזר אם אדם לא משתתף בשמחה של מצווה ולכן כיצד הנהג אותו יהודי מבני עדות המזרח שנמצא אצל אחינו האשנזים והם מוחים כפיים והם רוקדים במקרה הזה אמרנו שהוא לא ירקוד מד כיוון שיש לנו כלל ההולך ממקום למקום, כלומר אדם אשר הלך מן הגליל שבערב פסח לא נהגו לפני נהגו לפני חצות לאסור עשיית מלאכה מנהג והוא הלך ליהודה ששם אין מנהג לאסור עשיית מלאכה וערב פסח לפני חצות רק מחצות ואלך אבל לפני חצות אין איסור נותנים על הגלילי הזה חומרי מקום שיצא משם וחומרי מקום שהלך לשם ולכן אומרים לו שב תעשה עדיף אל תעשה מלאכה היי תאמר הרי יגידו לי למה אתה לא עושה מלאכה אז אומרים לא כל בני אדם עושים לכה יש בני אדם בטלים למלאכה מחמת עצלות, מחמת צורך במנוחה, מחמת צורך ברפואה, בריאות. ולכן זה עוד לא מעורר חשד במחלוקת. מה אתה בא להתרבן עלינו? אתה בא להראות שאתה חסיד ואנחנו עבריינים. אז הועיל וזה עוד לא מביא לידי מחלוקת כי ניתן עדיין להסביר עייף או כל מיני הסברים אחרים. אז נותן עליו חומרי מקום שיצא משם זה במנהג על אחת כמה וכמה גזירה כאן מדובר על גזירה של סנהדרין זה לא משחק לדין שאסור למחוק כפיים ואסור לרקוד גזרה שמה תקן כדי שיר שמה תקן כדי שיר שזה גזרה של סנהדרין או משום כך אני עדיין יכול להתחמק בחוכמה בתמונה לא להזדמן בדיוק לקרבת אותו מקום ללכת לפנות או משהו והיה ואין לי ברירה ואני מאוד מאוד נמצא בקרבת מקום ועלולים לפגע אם הם יודעים שאני בריא הם ראו אותי ביום חול בעולם רוקד כמו שור וכעת אני בכלל לא רוקד ולא מחי כפיים אז עלול אולי הדבר לגרום למחלוקת במקרה זה איזהו חכם הרואה את נולד שיסביר למערחיו שיסבירו אפילו הרב אמור להסביר את זה דעו אחנו מבני עדות המזרח נוהגים כאוסרים ואלו ואלו דברי חיים כלומר ברמת הפתיחות של ימינו ביכולת להסביר ולקבל שאין אנו באים להתרבן ולהתנסא עליהם אלא אנחנו באים לנהוג כשיטתנו הלכתית שהיא אוסרת במקרה כזה לא נצטרך לפרוץ גדר ולעבור על יסוד דרבנן אלא נוכל לשמור רק גדול הוא השלום אם מדובר רבותיי ואנשים פשוטים שפשוטים ואין רע והבני אדם חלילה חלילה כמו ערב רב ועלולים באמת לפגע אם אתה יכול למנע מלק על הסביבה מטוב אם לא אין ברירה אלא תרקוד רק מה בצורה איתית ח כפיים אין בעיה תמחק כפיים בפוך כן דהיינו בשינוי ופתר את הבעיה אבל הריקוד אף על פי שמורי תוקף בחריפות את העניין הזה של ריקוד בשמחת תורה א אלא הוא אומר רק הרמת רגליים ולא יותר אבל דומה ששם מורי קרח שני דברים ביחד בכך שרוקבים משתוללים ב שגם גם זורקים את הספר תורה לאור כשמחה וזה זלזול וביזוי אבל כל שאין לנו דברים כאלה וכל שאנחנו עושים את זה משום גדול השלום כשאין ברירה ואין יכולת על דעתברה אז כאמור אם אדם ירקוד בצורה קלילה לא משתוללת משונה משהו על מנת למנוע שלום עוד ניתן להתיר ואם לא אסור רבי חנאגש يا الله