ערוב "צורת פתח"- דין תורה לכתחילה או הערמה?

מסמך זה מסכם את הנושאים המרכזיים והרעיונות החשובים שעולים מתוך קטע האודיו "110209hy.mp3" הדן בהיתר הסמיכה על עירוב צורת הפתח ובפתרונות הלכתיים להתמודדות עם כבישים בין-עירוניים ונוכחות גויים בתוך הערים.

נושא ראשון: עירוב צורת הפתח וכבישים בין-עירוניים (נתיבי איילון כדוגמה)

הקטע פותח בשאלה בנוגע לתוקפו של עירוב צורת הפתח במקומות בהם חוצים כבישים בין-עירוניים רחבים כמו נתיבי איילון את תחום העירוב. הדובר מסביר כי איסור הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים הוא איסור תורה, והדיון המרכזי נסוב סביב הגדרת "רשות הרבים".

• שתי שיטות בהגדרת רשות הרבים:
• שיטת הגאונים (כפי שהובנה): רחוב ברוחב 16 אמה (כ-7.7 מטר) שבוקעים בו מדי יום 60 ריבוא (600,000) אנשים. רק במקרה כזה הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים תהיה אסורה מהתורה.
• שיטת הרמב"ם (כפי שהובנה): כל רחוב ברוחב 16 אמה נחשב רשות הרבים מהתורה, גם אם אין בו תנועה של 60 ריבוא אנשים ביום.
• עירוב צורת הפתח כפתרון הלכתי: הדובר מסביר כי עירוב צורת הפתח מתבצע על ידי הצבת קנים משני צדי העיר ומתיחת חוט מעליהם, ובכך נוצרת подобие של חומה הלכתית סביב העיר.
• הסתייגות פוסקי זמננו מעירוב צורת הפתח במקום איסור תורה: ישנם פוסקים בני זמננו הרואים בעירוב צורת הפתח подобие של "הערמה" ומתי את ההערמה הזו מותרת? רק באיסור דרבנן. לכן, לדעתם, כאשר אין בוקעים 60 ריבוא אנשים (ולפי שיטת הגאונים האיסור הוא רק דרבנן), ניתן להשתמש בעירוב צורת הפתח. אולם, במקומות כמו נתיבי איילון, בהם התנועה רבה, עירוב צורת הפתח לא יועיל לדעתם.
• דעת אחרים (המבינים את שיטת הרמב"ם אחרת): ישנם אחרים המבינים כי לפי שיטת הרמב"ם ומרן (השו"ע), כל רחוב ברוחב 16 אמה הוא רשות הרבים, ולכן לא ניתן להסתמך על עירוב צורת הפתח אפילו בעיר קטנה עם רחובות רחבים כאלה. הם מחמירים ולא מאפשרים הוצאת חפצים כמו סידור או חומש במקומות כאלה.
• גישת החזון איש: החזון איש נכנס לעומק הגדרת רשות הרבים במציאות של בנייה מסיבית ורחובות מתפתלים, וערער על ההבנה הרווחת.
• הסבר מורי (המובא בקלטת) לשיטת הרמב"ם: הדובר מצטט את רבו (מורי) הטוען כי לא כל רחוב ברוחב 8 מטר הוא רשות הרבים מהתורה. הרמב"ם בהלכות שבת (פרק י"ד) מגדיר רשות הרבים כמקומות מדבריים, שדות ודרכים המפולשים להם. דרכים בתוך יישובים בנויים נחשבות רשות הרבים מהתורה רק אם הן מפולשות למקומות פתוחים אלה וברוחב 16 אמה. אם הדרכים אינן מפולשות למקומות פתוחים, הן נחשבות רשות הרבים מדרבנן (כרמלית).
• "איזוהי רשות הרבים מדברות וערים ושדות או דרכים המפולשים להן כמו אבותינו במדבר שהיו במדבר הפתוח. זה רשות הרבים. לא מקום מיושב ובנוי וצפוף. איזה הרשות הרבים מדברות ויערים ושדות ודרכים המפולשות להם."
• הסבר נוסף מדברי הרמב"ם (פרק י"ז מהלכות שבת): הרמב"ם מתאר מצב של שני כותלים ברשות הרבים (מדברות) וכיצד מכשירים את השטח ביניהם על ידי עשיית דלתות (שאינן חייבות להיות נעולות אלא ראויות להינעל), ובכך הופכים את השטח לרשות היחיד. הדובר מדגיש כי דין זה לא דומה לכבישים בין-עירוניים.
• חילוקי דינים של מבוי מפולש ועיר מוקפת חומה (על פי הסבר מורי):
• מבוי סתום: הכשרו בלחי וקורה (לא רלוונטי לשאלה).
• מבוי מפולש: אם הוא מפולש לרשות הרבים (מדברות, יערות) משני צדדיו, הכשרו בצורת פתח מצד אחד ולחי וקורה מצד שני (או צורת פתח משני הצדדים).
• רשות הרבים באמצע המדבר עם שני בתים משני צדדיו: דין דומה לשני כותלים ברשות הרבים - עשיית דלתות משני הצדדים.
• עיר המוקפת חומה עם שערים מקבילים וכביש רחב (16 אמה) ביניהם: במקרה כזה, יש צורך בדלתות נעולות משני צידי הכביש כדי לאפשר טלטול בכל העיר. מורי טוען כי מבנה כזה נראה כשתי ערים נפרדות.
• דחיית הטענה שעירוב צורת הפתח הוא "הערמה": מורי טוען בתוקף (בהערה כ"ט לפרק ט"ז מהלכות שבת) כי עירוב צורת הפתח אינו הערמה אלא דין תורה. הוא משווה זאת לדיני כלאיים, שם קיר או אפילו עמודים עם חוט מעליהם נחשבים למחיצה תקפה מהתורה, למרות שלא מדובר בקיר אטום.
• "זה לא הערמה, זה דין תורה. זה דין תורה... אם יש לי עמוד מכאן ועמוד מכאן וחוט על גביהם זה נחשב כסתום זה נחשב כעומד ומותר לקיים את ה קרם ותטבואה אף שאין מרחקים ביניהם אף שאין קראתום ביניהם וכלאי הקרן זה דאורייתא רבותיי... ומותר על דע עמוד מכאן ועמוד מכאן וכנה על גביהם או חוט על גביהן."
• יישום על נתיבי איילון: השאלה היא האם נתיבי איילון באמת מפולשים לרשות הרבים מהתורה (מדברות). גם אם כן, הבנייה משני צידי הכביש אינה חומה ממשית אלא "חומה וירטואלית הלכתית" (עירוב צורת הפתח), ועליה לא נאמר שצריך דלתות ראויות להינעל. לכן, לדעת מורי, עירוב צורת הפתח מועיל וניתן לסמוך עליו גם במקומות כאלה.
• עדות על תשובה לא מפורשת מהרב חממי: הרב חיאל בירר עם הרב חממי בנושא, והוא השיב שיש לו תשובה לא מפורשת שאין דין רשות הרבים בתוך העיר. תשובה זו לא נראתה בכתב, אך ייתכן שהיא תומכת בדעת מורי שאין לחשוש בנוגע לעירוב בעיר.

נושא שני: התמודדות עם נוכחות גויים בערים (במיוחד שגרירויות)

החלק השני של הקלטת עוסק בשאלה כיצד ניתן לעשות עירוב בערים שיש בהן גויים, ובמיוחד מוסדות כמו קונסוליות ושגרירויות, שלכאורה יש להם מעמד ריבוני.

• הצורך לשכור רשות מגויים עבור עירוב חצרות ושותפי מבואות: כאשר יש גוי שגר בשטח העירוב, הוא עלול להכשיל את העירוב (דרבנן). הפתרון הוא לשכור ממנו את רשותו, ובכך הרשות הופכת להיות כולה של יהודים.
• הטענה של "הערמה" בשכירת רשות מגויים: יש הטוענים כי שכירת רשות מגויים היא הערמה.
• דברי הרמב"ם בהלכות עירובין (פרק שני, הלכה י"ב) המתירים שכירות מגוי אפילו בשבת: הרמב"ם מתיר לשכור מגוי אפילו בשבת (לא מערב שבת) לצורך עירוב, מכיוון שכל עניין עירובי חצרות הוא מדרבנן, ובאיסור דרבנן הקלו חכמים. השכירות נחשבת כביטול רשות בלבד, ודי בסימן היכר כדי לצרף את דעת הגוי.
• "סוחרין מן הגוי אפילו בשבת, לא מערב שבת. שהשכירות כביטולרשות היא שאינה שכירות ודאית אלא היקר בלבד. כי כל העניין הזה של ערוב חצרות שתובמאות הוא דרבנן."
• אפשרות שכירת רשות באמצעות אשתו או שכיר של הגוי: הרמב"ם מתיר גם לשכור רשות מאשתו או משכירו של הגוי, אם הם מזכירים את רשותו לדעתו.
• יישום על ראש העיר כשכיר של כל התושבים (כולל גויים): הדובר מציע פתרון לשכירת רשות משגרירויות וגויים באמצעות ראש העיר. ראש העיר מקבל משכורת מכל תושבי העיר (דרך המיסים), ולכן הוא נחשב כשכיר של כולם, כולל הגויים. די בכך שניקח בשכירות מראש העיר (כשכיר של הגוי) את רשותו של הגוי.
• דחיית הטענה של "הערמה" גם בשכירת רשות: הדובר מסביר כי חכמים התירו זאת, ודי בכך שאדם יצרף במחשבתו שמקום שנראה כרשות הרבים (מדרבנן) יקבל תוקף של רשות היחיד על ידי סימן היכר (העירוב והשכירות).

סיכום:

הקלטת עוסקת בשני נושאים מרכזיים הקשורים להלכות עירוב. בנושא הראשון, היא מציגה מחלוקת לגבי הגדרת רשות הרבים מהתורה ודנה בתוקפו של עירוב צורת הפתח במקומות עם תנועה רבה כמו נתיבי איילון. הדובר מביא את דעת רבו (מורי) המסתמך על הבנה מחודשת בדברי הרמב"ם, לפיה לא כל רחוב רחב בתוך עיר נחשב רשות הרבים מהתורה, וכי עירוב צורת הפתח הוא פתרון תקף מהתורה וניתן לסמוך עליו. בנושא השני, הקלטת דנה בפתרון ההלכתי להתמודדות עם נוכחות גויים בתוך הערים לצורך עירוב, ומסתמכת על דברי הרמב"ם המתירים שכירת רשות מגויים ואף מציעה פתרון מעשי באמצעות שכירת רשות מראש העיר כשכיר של כל התושבים. בשני המקרים, נדחית הטענה שמדובר ב"הערמה", ומוסבר כי ההלכה עצמה התירה פתרונות אלה