האם ישנם תבלינים שדינם לגבי תרומות ומעשרות, ערלה וברכות כדין מיני פירות וירקות?

תמצית מסמך תיאור דין תבלינים, תרומות ומעשרות, עורלה וברכות

מסמך זה עוסק בהגדרת "תבלין" בהלכה ובהשלכות הגדרה זו על דיני תרומות ומעשרות, עורלה וברכות. השואל מעלה את השאלה לגבי מעמדם ההלכתי של זנגביל (זיר), פלפל שחור ושאר תבלינים בהקשרים אלה.

הגדרת תבלין והשלכותיה ההלכתיות:

המסמך מציג שתי גישות מרכזיות להגדרת תבלין:

• גישת בעלי התוספות: לפי גישה זו, תבלין הוא דבר שאינו נאכל בפני עצמו אלא משמש רק כתוספת טעם, ריח או צבע למאכל אחר. כל דבר שנאכל בפני עצמו נחשב למאכל וחייב בתרומות ומעשרות.
• ציטוט: "חכמי התוספות הגדירו שכל שהוא נאכל בפני עצמו, התבלין, אז יש עליו חיוב תרומות מעשרות. אבל כל שאיננו נאכל בפני עצמו אלא הוא משתמש בו יחד עם התבשיל, עם האוכל, ואז הוא נאכל בכלל התבשיל, בכלל האוכל הוא פטור מתרומות ומעשרות."
• גישת "מורי" (המובאת בשם פרק ו' ממסכת מעשר שני או מתנות עניים): גישה זו מבחינה בין תבלינים שמוכנסים לשקית ומוצאים לאחר שהעניקו טעם וריח, לבין תבלינים המתערבבים במאכל ונאכלים יחד איתו.
• תבלינים בשקית: חומרים אלה, שתפקידם רק להעניק טעם, ריח וצבע ומוצאים מהמאכל, אינם נחשבים לאוכל, אינם מטמאים טומאת אוכלים ואינם פרי. לכן, אין עליהם דין עורלה ותרומות ומעשרות.
• ציטוט: "כל ששמים אותו בתוך שקית ושמים את השקית הזו בתוך התבשיל כדי שיפלט הטעם והריח והצבע למאכל ומוציאים את אותה שקית מאותו סיר הרי שאותם חומרים הם נחשבים לתבלינים, הם אינם אוכל, אינם מטמאים בטומאת אוכלים, אינם פרי ואינם אוכל. ולכן אין עליהם דין עורלה, אין עליהם תרומות מעשרות."
• תבלינים המתערבבים במאכל: חומרים כמו זנגביל ופלפל שחור, שטוחנים או מערבבים אותם בתבשיל ונאכלים יחד עם האוכל, נחשבים כמאכל לעניין טומאת אוכלים, כפרי או מאכל לעניין תרומות ומעשרות, וכפרי לעניין עורלה, אף על פי שאינם נאכלים בפני עצמם.
• ציטוט: "אבל אם שמים בתוך התבשיל וזה המעשים שבכל יום, זיר, פלפל שחור, כל אלה מתחנים או מתערבבים בתבשיל ונאכלים יחד עם או עם המאכל שאיננו תבשיל. נאכלים בד בבד. הרי אף על פי שלא אוכלים אותם בפני עצמם, הם נחשבים כמאכל לעניין טומאת אוכלין הם נחשבים לפרי או למאכל לעניין תומות מעשרות והם נחשבים לפרי לעניין עורלה וזה יסוד גדול מאוד וחשוב ושונה במהות מה היסוד של בעלי התוספות ולפי כך הזיר והפלפל השחור בחי יוצא בהן יש להם דין של עור כי יש להם דין של פרי במידה והם גדלים בצמחים גזעיים שיש להם גזע ומעל שלוש שנים אז יש להם דין של עורלה יש להם דין של תרומות מעשרות כי הם מאכל יש לברך עליהם ברכות הנהנים כשאוכלים אותם בפני עצמם."

ההבדל בין עלי תה לקפה:

המסמך מביא כדוגמה את ההבדל בין עלי תה לקפה כדי להמחיש את ההבדל בהגדרת תבלין.

• עלי תה: לעולם מוכנסים לשקית או כלי עם מים, ותפקיד המים הוא לספוג מהעלים את הטעם, הריח והצבע. העלים עצמם אינם נאכלים, לא בנפרד ולא כחלק מהמאכל, ותפקידם רק חושי. לכן, אין בהם דין טומאת אוכלין, עורלה או תרומות ומעשרות.
• ציטוט: "עלי ת לעולם לעולם שמים אותם בתוך שקית או בתוך קנקן אשר הם מים אשר תפקיד המים לקחת מאותם עלים צבע וטעם וריח ויוצקים את המים לתוך הדבר רוצים לשתות אותו. יוצא שעלי התה לא נאכלים לא עם אחרים, לא בכלל המאכל, והם עומדים רק לצורך טעם, צבע וריח. ומשום כך איןם ולא יתמאו טומאת אוכלין ואין להם דין של פרי לעניין עורלה ואין להם דין של מאכל לעניין תרומות ומעשרות."
• קפה: פולי הקפה הם פירות העץ, ומהם מייצרים את הקפה והשוקולד. הם נאכלים, ולכן יש להם דין של פרי לעניין עורלה, מאכל לעניין טומאת אוכלים, ויש לברך עליהם ברכות הנהנים.
• ציטוט: "מה? שאין כן קפה. הקפה הוא עץ והגרעינים שלו הם פירות שמהם מייצרים את הקפה ואלה ניקלים ועושים מהם שוקולדים הרי שהם נאכלים והועיל ואין נאכלים יש להם דין של פרי לעניין עורה יש להם דין של מאכל לעניין טומאת אוכלים ויש להם דין שצריך לברך עליהם ברכות הנהנים."

ברכה על שוקולד מקפה:

בגלל מעמדו של הקפה כפרי, נחלקו הפוסקים מהי הברכה שיש לברך על שוקולד העשוי מקפה - "שהכל נהיה בדברו" או "בורא פרי העץ". הדעה האומרת "בורא פרי העץ" גורסת ששינוי הצורה של הפרי אינו משנה את ברכתו המקורית, בדומה לתמרים שעשו מהם איסר, או תירס שהפכו אותו לפופקורן. רק כאשר הפרי הופך לנוזל דליל כמו דבש, מברכים "שהכל".

סיכום:

המסמך מציג מחלוקת יסודית לגבי הגדרת תבלין והשלכותיה ההלכתיות. לפי גישת בעלי התוספות, המבחן הוא האם התבלין נאכל בפני עצמו. לפי הגישה השנייה, גם אם התבלין אינו נאכל בפני עצמו אך מתערבב במאכל ונאכל יחד איתו, הוא נחשב כמאכל לעניינים רבים. ההבדל בין עלי תה לקפה מדגים היטב את שתי ההגדרות הללו. המחלוקת לגבי הברכה על שוקולד מקפה נובעת מההבנה של מעמד הקפה כפרי גם לאחר שינוי צורתו.