שאל שאל השואל מה הדין בעניין זיר ופלפל שחור וכל וגרפה כל אלו אשר ידועים כתבלינים מה דינם לעניין תרומות מעשרות לעניין אורל לעניין ברכות. באמת באנו לבעיה לא קלה מה היא ההגדרה של תבלין. נכון שהתבלין משתמשים בו בשביל טעם במאכל, בשביל ריח ובשביל צבע. אבל לא כל טבלין ששמים אותו במאכל בשביל טעם, בשביל ריח או בשביל צבע, הוא נחשב לתבלין שפטור מתרונות ומעשרות, או גם פטור מעורלה, או גם אין מברכים עליו כשהוא נאכל בפני עצמו. אלא צריכים אנו לדעת מה היא ההגדרה של תבלין. חכמי התוספות הגדירו שכל שהוא נאכל בפני עצמו, התבלין, אז יש עליו חיוב תרומות מעשרות. אבל כל שאיננו נאכל בפני עצמו אלא הוא משתמש בו יחד עם התבשיל, עם האוכל, ואז הוא נאכל בכלל התבשיל, בכלל האוכל הוא פטור מתרומות ומעשרות. אבל מורי בפרק ו ממתנות עניים הלכה ח ואות יב עמודים רלד רל ה אומר את היסוד הבא כל ששמים אותו בתוך שקית ושמים את השקית הזו בתוך התבשיל כדי שיפלט הטעם והריח והצבע למאכל ומוציאים את אותה שקית מאותו סיר הרי שאותם חומרים הם נחשבים לתבלינים, הם אינם אוכל, אינם מטמאים בטומאת אוכלים, אינם פרי ואינם אוכל. ולכן אין עליהם דין עורלה, אין עליהם תרומות מעשרות. אבל אם שמים בתוך התבשיל וזה המעשים שבכל יום, זיר, פלפל שחור, כל אלה מתחנים או מתערבבים בתבשיל ונאכלים יחד עם או עם המאכל שאיננו תבשיל. נאכלים בד בבד. הרי אף על פי שלא אוכלים אותם בפני עצמם, הם נחשבים כמאכל לעניין טומאת אוכלין הם נחשבים לפרי או למאכל לעניין תומות מעשרות והם נחשבים לפרי לעניין עורלה וזה יסוד גדול מאוד וחשוב ושונה במהות מה היסוד של בעלי התוספות ולפי כך הזיר והפלפל השחור בחי יוצא בהן יש להם דין של עור כי יש להם דין של פרי במידה והם גדלים בצמחים גזעיים שיש להם גזע ומעל שלוש שנים אז יש להם דין של עורלה יש להם דין של תרומות מעשרות כי הם מאכל יש לברך עליהם ברכות הנהנים כשאוכלים אותם בפני עצמם וכאן אומני סוד הזה נבין חילוק חשוב מאוד עוד והוא ההבדל בין עלי תי ובין קפה. עלי ת לעולם לעולם שמים אותם בתוך שקית או בתוך קנקן אשר הם מים אשר תפקיד המים לקחת מאותם עלים צבע וטעם וריח ויוצקים את המים לתוך הדבר רוצים לשתות אותו. יוצא שעלי התה לא נאכלים לא עם אחרים, לא בכלל המאכל, והם עומדים רק לצורך טעם, צבע וריח. ומשום כך איןם ולא יתמאו טומאת אוכלין ואין להם דין של פרי לעניין עורלה ואין להם דין של מאכל לעניין תרומות מעשרות. מה? שאין כן קפה. הקפה הוא עץ והגרעינים שלו הם פירות שמהם מייצרים את הקפה ואלה ניקלים ועושים מהם שוקולדים הרי שהם נאכלים והועיל ואין נאכלים יש להם דין של פרי לעניין עורה יש להם דין של מאכל לעניין טומאת אוכלים ויש להם דין שצריך לברך עליהם ברכות הנהנים. יתרה מזו, בגלל שזהו הדין המייחד את הקפה, נחלקו הפוסקים מהיא הברכה שמברכים על השוקולד העשוי מקפה. האם שהכל נהיה בדברו או בורא פרי העץ? כשלדעת אלו שאומרים בורא פרי העץ, הם אומרים זה לא שונה מאשר כל דבר ששינה צורתו שעדיין מברכים את ברכתו המקורית כמו תמרים שלשו מהם ועשומם איסר שמברכים עץ למרות שכבר לא רואים את התמר כתמר ורק אם הפך להיות דליל כמו דבש מברכים שהכל אבל כלשהו מוצק מברכים עליו בורא את הברכה שלו בורא פרי עץ או כמו הטירס שהפכו אותו לתנפס מברכים עליו פרי האדמה ואפילו הקמח הזרעונים מן הראוי היה שנברך עליו בורא פרי האדמה ורק בגלל הטעם שהוא לא ראוי להאכל בפני עצמו מברכים עליו שהכל אבל אלמה לכן זאת אומרת קמחהים של מיני קטניות שדרך בני אדם לא אוכלם לא נאמר בגלל שנשתנתה צורתם מברכים עליהם שהכל אלא מברכים עליהם בורא פרי האדמה. יוצא איפה אומרים אותם אלה שמברכים על שוקולד העשוי מקפה טחון, הם אומרים צריך לברך עליו בורא פרי העץ. ולכן א איך קוראים? אנו רואים מתוך טעמם מתוך טעמם ושיטתם זו שכל שבאמת הוא נאכל בפני כל שהוא נאכל לא רק בפני עצמו אלא גם הם אחרים שהרי השוקולד מערבבים, הקפה מערבבים אותו ומייצרים מהם מוצרים והוא נאכל יחד עם דברים אחרים. אז נכון שאם מערבבים אותו עם מוצרים אחרים אז לא מברכים עליו מברכות הנהנים בגלל שהוא תפל ועיקר הכלל של תפל ועיקר אבל העובדה שהוא נאכל הם אחרים בכל שכן כשהוא נאכל בפני עצמו העובדה שהוא נאכל הם אחרים עדיין יש לזה גדר של אוכל לעניין טומאת אוכלים ומאכל לעניין תרומות מעשרות וכאמור דין של פרי לעניין אורלה רבי חנניו בן