חתיכות בשר גדולות שנמלחו ונתבלו בתבלינין, האם נאסרו למקפידים על הכשרת בשר בחליטה ?

תמצית ונקודות עיקריות מתוך "הטקסט שהודבק"

מסמך זה מציג ניתוח של שאלה הלכתית שהופנתה לרבי הדר צברי בנוגע לבשר שנמכר בשוק לאחר הכשרה (מליחה) וטיבול שנעשו על ידי אחרים, שלא לפי שיטתם. השאלה מתמקדת בהכשרות הנוספות הנדרשות לבשר זה, כגון חליטה או צלייה, והאם הטיבול הממושך משפיע על כשרותו, במיוחד לאור העובדה שמליחה של חתיכות בשר גדולות אינה יעילה מספיק להוצאת כל הדם לפי שיטתם.

נושאים מרכזיים:

• כשירות מליחה בחתיכות בשר גדולות: לפי שיטתם, מליחת חתיכות בשר גדולות אינה אפקטיבית להוצאת הדם במלואה. "מאחר או לפי שיטתנו הכשרת חתיכה גדולה איננה אפקטיבית. כלומר מליחת חתיכת בשר גדולה איננה אפקטיבית כדי להוציא את הדם."
• השפעת חיתוך הבשר לאחר מליחה חלקית: אם אדם מקבל בשר גדול שנמלח באופן לא מספק ורוצה לבשלו, חיתוך הבשר ומליחתו מחדש לא תועיל. המליחה הנוספת תוציא דם מהצד החתוך, אך הבשר יבלע דם מהצד הלא חתוך שכבר פלט את דמו. "אם יחתוך אותם חתיכות קטנות וימלח אותם אותם אמרנו שהמליחה הזו כבר לא תהיה טובה כי אמנם היא מוציאה דם מהצד החתוך אבל היא מבליאה דם מהצד הבלתי חתוך שכבר שם פלט את דמו ואז הבשר הזה בולע דמו מהכיוון מהכיוון שכבר פסק מלהפליט ואנחנו מקבלים בשר שהוא בלוע דמים לא תקין לא כשר."
• הכשרות האפשריות לבשר שנמלח חלקית: הפתרונות המוצעים לבשר כזה הם חליטה יעילה של חתיכות גדולות ("או שאנחנו מסוגלים לחלוט חתיכות גדולות בדבדים גדולים אבל חליטה אפקטיבית"), או חיתוך לחתיכות קטנות ועיבוד באור (העברת הבשר מעל האש לזמן קצר כדי להוציא את הדם) לפני הבישול, או שימוש בבשר לצורך צלייה. "או שאנחנו נחתוך את הבשר הזה חתיכות קטנות נעבבו באור אם אנחנו מעוניינים באותם חתיכות לבישול נעבבו באור ואחר כך נבשל או שאנחנו נשתמש בו בתור צרייה כך אנחנו מורים מובאים."
• השפעת הטיבול הממושך על כשירות הבשר: השאלה המרכזית היא האם הטיבול הממושך של הבשר, שנמלח באופן לא מספק, הופך אותו לבלתי כשר גם עבור חליטה או צלייה. החשש הוא שמא חריפות התבלינים גורמת לבשר "להתבשל בדמו", ובכך לפסול אותו. "השאלה היא האם צלייה או חליטה עוד אפקטיבים בבשר כזה או לא כי אולי מחמת החריפות של התבלינים הבשר הזה נתבשל בדמו כי הרי לשיטת רבנו המלח לא מוציא את כל הדם ואז אולי הוא כבר מתבשל בדמו וכבר אין אין הבשר הזה כשר בשבילנו גם לא על ידי צליעה וגם לא על ידי חליטה מה הדין במקרה כזה."
• התשובה ההלכתית: כבוש אינו כמבושל: התשובה היא שאין חשש שהבשר נפסל מחמת הטיבול, מכיוון שלפי שיטת רבנו (הרמב"ם), "כבוש אינו כמבושל". העובדה שהבשר היה במצב של דם עם תבלינים זמן מה לא הופכת אותו לאסור כמו בישול בדם. "תשובתנו מותר לחתוך את הבשר הזה לחתיכות ולהבבו באור או לצלוותו כפי שאמרנו למרות שהוא מטובלם כיוצא בדבר יכול הוא לחלוט אותו חתיכה אם בקי איך לחלוט חתיכה גדולה חליטה של ממש והעובדה שהבשר הזה מטובלן איננה גורעת מן הבשר הזה ממצבו כאילו לא היה מטובלן אין לומר שהתבלין הזה יצר מצב שהבשר נתבשל בדמו או נכבש בדמו בגלל הטעמים הבאים."
• הכלל של "דם האיברים שלו פרש, הרי הוא מותר": מובא כלל הלכתי שאם דם האיברים כבר יצא מהם, אין זה משנה אם הבשר "התבשל בדמו" לאחר מכן. "אם אדם לא יצא ותוענים שנכבש בדמו, נתבשל בדמו, הרי יש לנו כלל גדול, מוסכם, דם האיברים שלו פרש, הרי הוא מותר. אז מה אכפת לי שהוא התבשל בדמו? אלא מה? אתה יראה שמה, זו דם במהלך הזמן."
• מחלוקת שמואל ורבי יוחנן בנושא "כבוש כמבושל": מצוינת מחלוקת עתיקה בין שמואל לרבי יוחנן האם דין "כבוש" (השרייה או כבישה) כדין "מבושל" לגבי איסורים. שמואל סובר שכבוש כמבושל, ואילו רבי יוחנן סובר שאינו כמבושל. מודגש שרבנו (הרמב"ם) פוסק כרבי יוחנן. "אכן כן מחלוקת היא בין שמואל ובין רבי יוחנן אם כבוש כמבושל או לא ששמואל בדעה שכבוש כמבושל ואילו רבי יוחנן אומר כבוש אינו כמבושל שהרבה פוסקים פסקו כשמואל שכבוש כמבושל אבל מורי בדעה שרבנו פסק כמו רבי יוחנן שאין כבוש כמבושל."
• ראיות מתוך הלכות מאכלות אסורות והלכות תרומות: מובאות ראיות מתוך פסיקות הרמב"ם בהלכות מאכלות אסורות ובהלכות תרומות כדי לבסס את העיקרון ש"כבוש אינו כמבושל". לדוגמה, מקרה של בשר נבלה מלוח שבא במגע עם בשר שחוט, וכן דין דג טמא שנכבש עם דג טהור. במקרה של תרומה, מובא דין בצלים שלמים או חתוכים שמונחים בתבשיל של חולין עם תרומה, וכן דין כבישת ירקות חולין עם ירקות תרומה במים מתובלנים. "הרי זה מותר לזרים. למה? כי כבוש אינו כמבואל."
• הבדל בין כבישה לחדירת טעם חריף: מוסבר שההיתר בכבישה נובע מכך שכבוש אינו כמבושל, אך יש להבחין ממקרה בו טעם אסור וחריף חודר לתוך דבר כשר, כמו ביצה שנטבלה בתבלינים של תרומה. במקרה זה, הביצה נאסרת לא בגלל דין כבישה, אלא בגלל חדירת הטעם האסור. "לסיכום אין ללמוד מההלכה זו שבצה שנתבלה שכאילו יש בזה דין של כבוש כבושל, לא כי מדובר שהתבלין הוא אסור והוא חודר חדירה לתוך הביצה ולכן הביצה נאסרה ללוי ולישראל אבל י תרומה וירק חולין שנכבשו במים טובלנים הירק החולין היה ונשאר כשר."
• יישום על המקרה של הבשר המטובל: לאור העיקרון ש"כבוש אינו כמבושל", וההבחנה מחדירת טעם אסור, מותר לחתוך את הבשר המטובל, להעבירו באור, או לצלותו, או לחלוט אותו אם יודע כיצד לחלוט חתיכה גדולה כראוי. העובדה שהבשר מטובל וייתכן שיש בו עדיין דם אינה פוסלת אותו, מכיוון שהדם לא נחשב כ"מבושל" בבשר מחמת הטיבול. "ולכן אם אנו חוזרים חזרה אל הבשר שהוא הוכשר לפי שיטתם ותובלן בעל הכוח הרמבמי והוא בדילמה הוא רואה שזו דם לפי דבר לפי רבנו זה דם זה לא כמו הראש שזה מוהל זה דם ועכשיו יוצא שהבשר הזה כאילו נכבש בדמו כי הדם הזה יחד עם עם תבלינים כבוש אינוק מבושל ויכול לשטוף את אותו בשר לחלוט אותו מ יודע לחלוט חתיכה כזו או לחתוך אותו להבבו באור או לסותו הכל לפי בקשתו."

מסקנה:

לפי שיטת רבנו (הרמב"ם), בשר שנמלח חלקית וטובל על ידי אחרים מותר לאכילה על ידי מי שמקפיד על שיטתו, לאחר שיבצע בו אחת מהפעולות הבאות: חיתוך והעברה באור, צלייה, או חליטה יעילה. הטיבול הממושך, על אף שהיה עם דם (שלא יצא במלואו מהמליחה החלקית), אינו פוסל את הבשר מכיוון ש"כבוש אינו כמבושל", ואין זה נחשב כאילו הבשר התבשל בדמו באופן האוסר אותו. יש להבחין ממקרים בהם טעם אסור חודר לחומר כשר מחמת חריפותו, אך במקרה זה הדם עצמו אינו נחשב כגורם אוסר מחמת כבישה.