הישנה חובה להפריש תרומות ומעשרות מתמד שהופק משמרי יין?

מסמך תדרוך: סוגיית תרומות ומעשרות בשמרים לאחר הפקת יין

מקור: קטעים מתוך "הטקסט שהודבק" (דיון הלכתי בנושא שמרים לאחר הפקת יין)

תאריך: 25 במאי 2024

נושא מרכזי: האם מותר להפריש תרומות ומעשרות משמרים שנותרו לאחר הפקת יין, או מהיין הנוסף המופק מהשריית שמרים במים? מה דין הברכה על הנוזל המופק משמרים?

עיקרי הדברים והרעיונות המרכזיים:

• השאלה המרכזית: האם אדם רשאי להפריש תרומות ומעשרות מהשמרים (ה"כסלה" התמנית, "שערית הענבים הנדרכות והקליפות") בזמן שתהליך תסיסת היין בעיצומו, או מהיין הנוסף שנוצר מהשריית השמרים במים ("תמד")?
• התשובה הראשונית: לא, אין רשות להפריש תרומות ומעשרות מהשמרים על היין.
• הסבר ורקע הלכתי:
• לאחר הפקת היין, נהגו לקחת את השמרים, להוסיף להם מים, ולנסות להפיק מהם תמצית יינית נוספת, שהייתה נקראת "תמד".
• במשנה במסכת מעשרות (פרק ה', הלכה ז') ובמסכת חולין (פרק א', הלכה ו') דנים בדינו של התמד.
• במסכת מעשרות מובא: "המתמד ונתן מים ומד ומצא כדי מידתו פטור. רבי יהודה מחייב, מצא יותר על מידתו, מוציא עליו ממקום אחר לפי חשבון." כלומר, אם כמות הנוזל שהתקבלה לאחר השריית השמרים במים לא עלתה על כמות המים שהוספה, אין חובת מעשר. אם עלתה, יש חובה להפריש מעשר מנכס אחר לפי היחס.
• בנוגע לברכה על הנוזל המופק מהשמרים, נפסק בשם רבנו (כנראה הרמב"ם) בהלכות ברכות (פרק ח', הלכה ח'-ט'): אם הוסיף שלושה חלקים מים לשמרים ויצאו ארבעה חלקים נוזל, מברך "בורא פרי הגפן" כי זה נחשב "יין מזוג". אם יצא פחות מארבעה חלקים (למשל שלושה וחצי), מברך "שהכל נהיה בדברו" אף על פי שיש טעם יין, כי זה נחשב "מים בטעם של יין".
• דין תרומות ומעשרות על התמד:
• הרמב"ם בהלכות מעשרות (פרק ב', הלכה ז') קובע שאם אדם השרה שמרים במים (שלושה חלקים) ויצאו ארבעה חלקים נוזל, הוא מוציא מעשר על התוספת הזו ממקום אחר, אך אינו מפריש תרומה. הטעם לכך הוא שכאשר הפריש תרומה על היין המקורי, דעתו הייתה על הכל, כולל הפוטנציאל הקיים בשמרים.
• אם יצא פחות מארבעה חלקים נוזל, אף על פי שיש טעם יין, פטור מתרומות ומעשרות.
• הסוגיה בתלמוד ופרשנות הרמב"ן ורבי עקיבא איגר:
• הסוגיה הדנה בדיני מעשרות, ברכות וטומאת אוכלים בהקשר זה נמצאת בתלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא (דף צו עמוד ב' ודף צז עמוד א').
• הרמב"ן ורבי עקיבא איגר (בפירושו על משניות מעשרות) מסבירים שמדובר ביין שכבר הופרשו ממנו תרומות ומעשרות, ולכן היין כשר. הבעיה מתעוררת לגבי היין הנוסף המופק מהשמרים.
• לדעתם, השמרים עצמם אינם נחשבים "טבל" (מאכל שלא הופרשו ממנו תרומות ומעשרות), כיוון שהם בגדר פסולת. אך היין החדש שיוצא מהם טעון מעשרות (אך לא תרומה, כאמור לעיל).
• ההבדל בין תרומה למעשר: תרומה ניתנת אפילו על דבר מועט ("אפילו חיטה אחת פותרת את הכרי") וכוללת את הכל "במשהו", בעוד שמעשר ראשון חייב להיות בשיעור מסוים ("במידה"). לכן, כאשר מפרישים תרומה על היין המקורי, הדעת כוללת גם את הפוטנציאל הקיים בשמרים.
• דין שמרים עצמם:
• השמרים כשלעצמם, לפני שהופקה מהם תמצית יינית נוספת, נחשבים לפסולת ואינם טבל.
• הרמב"ן ורבי עקיבא איגר מסתמכים על משנה במסכת תרומות שקובעת שדברים כאלה נחשבים פסולת ואינם מאכל שאסור לזרים בתרומה.
• גם בדיני ברכות וטומאת אוכלים, הדיון אינו על אכילת השמרים עצמם אלא על היין או הנוזל שיוצא מהם. טומאת אוכלין חלה על הנוזל אם הוא בשיעור של אחד לשלושה (יין), אך לא אם הוא בשיעור מועט יותר (מים בטעם יין).
• מסקנה מרכזית: אי אפשר להפריש תרומות ומעשרות מהשמרים על היין המקורי. החובה להפריש מעשרות מתעוררת רק אם הופקה מהשמרים תמצית יינית נוספת בשיעור משמעותי (יחס של 1:3 מים ליין), ובמקרה זה המעשר מופרש ממקום אחר ולא מהשמרים עצמם. אין צורך להפריש תרומה על יין זה, כיוון שהתרומה על היין המקורי פוטרת גם את הפוטנציאל הגלום בשמרים.
• דין אכילת השמרים: לאחר שהופרשו תרומות ומעשרות מהיין המקורי, אין איסור לאכול את השמרים, מכיוון שהם נפטרים בהפרשת התרומות והמעשרות של היין, או שהם בגדר פסולת ואינם טבל.
• הכנת ערק מהשמרים: אם מייצרים ערק מהשמרים, אין צורך בהפרשת תרומות ומעשרות על הערק (ציטוט לא ברור: "ואם יעשו מהם ערק אין צורך בהפרשת אומות מעשרות במקרה כזה על ערק רבי חנוב בנגש שמר עשה").

ציטוטים רלוונטיים:

• "שאל השואל ואמר האם רשאי הוא בזמן שהוא מייצר את היין שלו והיין בתהליך של טיסה לקחת את השמרים זה הכסלה בתימנית הפסולה זה ה שערית הענבים הנדרכות הקליפות אשר בדרך כלל הוא נוהג לעשות מזה ערק. האם הוא רשאי להפריש מהן תרומות מעשרות על היין ועליהן עצמן? התשובה לא הוא איננו רשאי להפריש מהם תרומות ומעשרות על היין."
• "אם שמנו נניח שלוש שלושה כוסות מים ושרינו את השמרים בתוכם לאחר מספר ימים באנו וראינו מים בצבע אדום, בצבע יני עם טעם קצת יני. אנו מודדים. אם יש לנו מעל לשלושה כוסות, דהיינו ארבעה כוסות, סימן שאכן באמת נפלטת מן השמרים הללו כמות ינית א שהיא מספקת כדי לגרום שכל התערובת הזו תקרא יין כי יש שלוש יחידות מים ויחידה אחת יין תקרא יין ואז בהלכות ברכות בפרק שמיני מהלכות ברכות אומר רבנו אומר רבנו בפרק שמיני מהלכות ברכות הלכה שמינית הוא אומר שמ הלכה תשיע שמרים שנתן עליהם שלושה מים והוציא ארבעה מברך עליהם בורא פרי הגפן שזה יין מזוקו הוציא פחות מארבעה נניח 3לושה וחצי אף על פי שיש בהן טעם יין מברך עליהם תחילה שקור כי זה מים בטעם של יין קצת טעם חלש של יין אבל ברכתו שהכל נהיה בדברו."
• "שמרי יין שנתן עליהם מים וסננן אם נתן שלושה ומצא ארבעה מוציא מעשר על זה היתר ממקום אחר ואינו מפריש עליו תרומה שהתורם בתחילה בליבו על הכל כמו שבארנו ב בתרומה מצא פחות מארבעה, אף על פי שמצא יתר על מידתו ואף על פי שיש בהם טעם יין פטור."
• "השמרים הללו כבר אינם טבל... הם אינם תבל אלא מה ש בגלל שעכשיו יוצא יין שעוד לא יצא, משהו היה כאילו גלום בפנים והוא לא יצא, צריך להפריש מעשרות על היין החדש הזה שבא לעולם, ה*** הנוסף הזה שבא לעולם. וכיוון שהוא מעורב כעת עם מים, יפריש למקום אחר עליו. ואין צורך להפריש תרומה הואיל ובזמן שהפריש תרומה אזי דהיינו כיוון שכבר אמרנו שהיין הזה כבר תוקן כבר הפרישו עליו תרומות מעשרות כשהפריש עליו תרומה ההבדל בין תרומה ובין א מעשר הוא הבדל מהותי התרומה ניתנת אפילו בעומד ואפילו חיטה אחת פותרת הקר ואילו מעשה ראשון חייב להיות במידה ולכן כשאדם מפריש תרומה דעתו גם על היין החוושהו מקום בשמרים כי זה במשהו התרומה היא במשהו ורק בעומדן אפילו אבל במעשר כיוון שהכל במידה איך הוא יכול להתכוון גם על היין החבוי אם נשאר חבוי ואם נשאר עדיין מתמצית ינית בשמרים לכן על השמרים האלה שהפליטו או תמצית יית בכמות של אחד לשלוש מפריש מעשר מקום אחר ותרומה איננו בכלל צריך להפריש אבל אנחנו אם אם יש לנו פחות מ1 חלקי 3 כגון 3וש וחצי כוסות נתן שלושה כוסות מים וקיבל 3וש וחצי כוסות גם החצי הזה א' לא מפרישים עליו תרומות מעשרות ב' גם הוא מוצר ושתייה נשאל את השאלה אם הוא טבל למעשרות לא יהיה אלא כמו טבל שיתערב בהיתר."
• "השמרים האלה רבותיי כשהם לעצמם לא בתמצית היינית הנפלטת מהם אם היא נפלטת מהם ותלוי באיזה מידה היא נפלטת הם נחשבים לפסולת והעיל והם נחשבים לפסולת הם אינם תבל כ כך אומרים אומר הרמבן וכך אומר רבי עקיבא איגר הן בגלל שתוקנו ונפלו שלא תוקנו הם נחשבים פסולת כי מסכת תרומות אנו מבינים שאכן באמת ישנם משנה מפורשת שכל אלו נחשבים לפסולת ואינם מאכל ואינה בבחינת תרומה שאסורה לזרים אז אינה מאכל ואינה תרומה וגם כשדיבר רבנו על דיני ברכות בשמרים הוא לא דיבר על אכילת השמרים עצמם אלא על היין שנוצר מהם או על הנוזל שיצא מהם שהכל או בורא פרי הגפן אבל לא עליהם עצמם כי הם אינם בגדר מאכל וגם טומאת אוכלין בפרק 13 מלכות טומאת אוכלין הלכה היא אז דן רבנו לא על השמרים עצמם כבעלי טומאת אוכלים אלא כעל היין היוצא מהם אם יצא יין של אחד לשלוש שם אוכלין עליו ומקבל טומאה לא יצא אחת חלקי שלוש שם מים עליו ואין מקבל טומאה כי אין עליו שם של אוכלין יוצא איפה שבעצם השמרים האלה הם בהגדרה של פסולת אז ואין אפשרות להפריש תרומות מעשרות מהם על ה על היין אלא מהין על היין ולא מהשמרים על היין וכאמור, כשאדם מפריש יין, א תרומות מעשרות יין, אזי, אין שום איסור לאכול את השמרים הללו."
• "כי מה נפשך? או שהם נפטרים בהפרשת תרומות מעשרות של היין, או שהם בגדר פסולת ואז אין עליהם שום שם של טבל ואינם אסורים הועיל וכן כל הבעיה כפי שאמרנו מתעוררת רק אם יפריש מהם תמצית ינית בנגלה לשנייה אם אפשר לבוא לומר בצורה כזו אז מתעוררת השאלה אם יש עוד טבל גם זה רק למעשר ולא לתרומה אבל הם כשעצמם כאמור אין שם אוכל עליהם אם תקנו בתרומות מעשרות אז או שהם תקנו על הפרשת תרומות מעשרות שלהם או שהם שן שם של אוכל עליהם והם עדיין לא תקנו עד רשת תומות מעשות מן היין אין שם של טבל עלן כי הם שם עליהם שם של מאכל כי הם בגדר של פסולת ולכן אי אפשר מהם להפרישמות מעשרות על היין ואם יעשו מהם ערק אין צורך בהפרשת אומות מעשרות במקרה כזה על ערק רבי חנוב בנגש שמר עשה"

השלכות אפשריות: הבנת ההלכות הנוגעות לשמרים לאחר הפקת יין חשובה לכל מי שעוסק בייצור יין ביתי או מסחרי, במיוחד בנוגע לחובות תרומות ומעשרות ולברכות. הדיון מדגיש את ההבחנה בין היין המקורי, השמרים כפסולת, והנוזל הנוסף המופק מהם ("תמד"), שלכל אחד דינים שונים.