חמץ שנתגלה לאחר הפסח בתערובת חמץ שנגנזה, האם מותר לאכלו?

שאל השואל ואמר שגילה בתוך הגניזה שהוא גנז לפסח תערובות חמץ חמץ שהתברר לו לאחר מעשה שיש בחמץ בתוך התערובת כזית בכדי אכילת פרס במאחר והוא לא מכר את התערובת חמץ לגוי. השאלה, האם התערובת הזו אסורה או מותרת היום לאחר שכבר עבר הפסח? זוהי שאלה מצוינת. הלכה למעשה לא קל להתמודד איתה. נחלקו הפוסקים בך ויש אוסרים את התערובת הזו אבל לפי מורי היא מותרת ואנחנו נוסיף סייג מסוים לעניין זה לפני כן נקדים הקדמה ונאמר שרבנו כתב בפרק ראשון מהלכות חמץ ומצע הלכה חמישית, חמץ שנתערב בדבר אחר. בפסח בין במינו, בין שלו במינו, הרי זה עוסר בכל שהוא וחמץ של ישראל שעבר עליו הפסח, אף על פי שהוא אסור בהניה. אם נתערב בין במינו בין שלא במינו, ה זה מותר לאוכלו אחר הפסח שלא כנסו ועשרו אלא בחמץ עצמו אבל התערובת מותרת באכילה לאחר הפסח יש לציין שב בתלמוד נאמרו שתי דעות דעתו של רבי יהודה ודעתו של רבי שמעון דעתו של רבי יהודה שחמץ שעבר עליו בפסח אסור מצד הדין. כי כיוון שיש עליו בל יראה אז הוא אסור מצד הדין. התורה אסרה אותו. ורבי שמעון בדעה שמצד הדין החמץ אסור רק בפסח. ואם עבר עליו הפסח הוא מותר. אבל כנס כנסו את העובר על בא ליראה ובא להימצא. ועסרו את החמץ שעבר עליו הפסח, עסרו אותו באכילה, מכוח כנס. ולמרות שבדרך כלל אין הלכה כרבי שמעון, כאן הלחק רבי שמעון שלא כנסו ועסרו אלא בחמץ עצמו, אבל התערובת מותרת באכילה לאחר הפסח. השאלה היא מהיא גדר תערובת? האם כל תערובת כבר היא בבחינת לא עצמות העניין או שזה תלוי במידה ביחס באמת בפרק 17 מהלכות מאכלות אסורות הרמבם פסק א בפרק 16 חות מאכלות אסורות הרמב"ם פסק שכל דבר איסור שנתערב בדבר היתר ויש פה כזית בכדי אכילת פרס הרי זה נקרא טעמו וממשו של האיסור והוא כאילו אכל את גופו של האיסור ונסביר את הדברים לא מבעיה שלפי הכלל בתורה חד בתרי בטיל כלומר אחרי רבים דעתות ואז אם יש לי פי שניים מטר מן האיסור שאז הייתי אומר אחרי רבים לעתות אז באמת מין במינו שאין אפשרות לעמוד על טעם למשל חל שנתערב בשומן מותר. יש בשומן המותר פי שניים מאשר החלם. אז מדין תורה חדרי בטיל כי אין אפשרות לעמוד על הטעם וכלל גדול הוא בתורה אחרי רבים להתות גם בדברים כאלה אלא שאם נתערב חלב בשעית שאז זה מין בשאינו מינו אדם אף על פי שעיתי פי שניים מאשר החלב, כיוון שניתן לטעום את טעם החלב, אז אם יש כזית בכדי אכילת פרס והערכנו שכזית בחדי אכילת פרס זה לפחות 10% אז אם כן אם יש עוצמה כזו של איסור אף על פי שיש הרבה היתר כנגדו זה נקרא טעמו וממשו של האיסור ואין ביטול ברוב. ומורי אומר, הוא מפרש את דברי רבנו שלא זו בלבד שהוא עובר על איסור אכילת חלב, אלא גם הוא מתחייב כרת כאילו אוכל עצמו של האיסור. כך מורי אומר. ולכן כשחמץ מתערה בדבר ההיתר אז אומר מורי, כשיש כזית בכדת פרס, אף על פי שמורה אחרי רבים לעתות כשיש כזית התבחדה אחרת פרס אז זה כאילו גופו של החמץ רק מה התורה למדה לימוד מאחד כל מחמצת לא תאכלו הוציאה לו מיוחד לאיסור אכילת תערובת חמץ כדי להורידו מדרגת איסור כרת לאיסור לו באזהרה בלי כרת אבל יוצא עדיין איפה ש כזית בכדי אחרת פרס גם בחמץ זה כאילו עצמו של איסור ולפי זה היינו צריכים להשיב לשואל ולומר שכל שיש כזית בכדי אכילת פרס חמץ כזה שעבר עליו הפסח אסור כי הוא כמו גופו של האיסור והנה מורי בערה כג על פרק א' מחלוכות חמץ מצא הלכה ה מפתיע וכותב הופשת דברי רבנו לא שנה עבר ושהחמץ בעין ונתערב לאחר הפסח לא שנה עבר בשת ערובת חמץ שיש בה כזית בכדי אכילת פרס הכל מותר לאחר הפסח ואין צריך לומר כש אין כזית בכדי אכילת פרס שמותר לקיימו דברי מורי ברור מללו שאם עבר ושיהה תערובת חמץ שיש בה כזית בכדי אכילת פרס אחרי פסח היא מותרת באכילה נשאל את השאלה למה הרי מורי בכבודו עצמו אמר לנו שכזית בכדי אכילת פרס זה כגופו של האיסור ורק התורה מעטה במקום שיהיה איסור בכרת יהיה איסור בלו אבל סוף סוף הוא כמו גופו של האיסור ולמה כאן הוא אומר שהתערובת הזו מותרת באכילה לאחר הפסח בין אם התערבה לפני הפסח בתוך הפסח אחרי הפסח מותרת מורי ישיב ויאמר הגע בעצמך כל עצמו של החמץ עצמו נטו בלי שום תערובת ב עולם אם עבר עליו הפסח מדין תורה הוא מותר באכילה ורק כנסו אותו חכמים מתורת כנס כשכנסו כנסו בחמץ עצמו שלא כנסו ואסרו אלא בחמץ עצמו אבל התערובת מותרת באכילה לאחר הפסח כלומר כל האיסור של חמץ שעבר לפסח הוא רק מכוח דרבנן מכוח כנס והם אמרו והם אמרו הם אמרו אנחנו כונסים לתעוזה הגדולה ביותר להשאיר חמץ בפסח אבל לתעוזה נמוכה מכך מי שהשאיר תערובת חמץ אפילו שיש ב כזת בכדה אכילת פרס אפילו שעבר על בלי רעב ולימצא כי כשיש כזית בכדי אכילת פרס עובר על בלי רעב ולמצא ואם הוא אוכל עובר על איסור אכילת תערובת חמץ אפילו שהוא עבר אבל על זה לא כנסו הם כנסו על חמץ על עצמו אבל לא אל תערוב את חמץ וזה כוחו של מורי שהוא אומר שאם עברו בשואו כזה התבכדה חלת פרס אינו אסור אחרי פסח ובכל זאת אמרנו שיש לנו סיעה כלשהו מדוע לא מבעיה בגלל שיש גם אוסרים ואומרים שתערוב את בכדי אכילת פרס כזית בכדי אכילת פרס זה לא כמו תערובת אלא כמו גופו של חמץ וכנסו עליו לא רק בגלל הדעות האלה בקרב פוסקים אלא גם בגלל דיוק מדברי רבנו במקום אחר וגם בגלל סברה מכוח סברה יבוא אדם וישאל אם יש לי חמץ שנתערב בהיתר ואין רוב לחמץ. האם גם אז מורי יאמר שאין קנס כשאין רוב? הרי זה תערובת בפועל זה תערובת הבלולה בכל דבר בפועל זה תערובת האם גם אז מורי יאמר שאין כנס כי זה תערובת ומה הגבול? מהו הגבול? זה מבחינת הסברה ומבחינת הדיוק מקום אחר של דברי רבנו. בפרק רביעי מהלכות חמץ ומצוף פרק רביעי כתב רבנו בהלכה יב את הדברים הבאים דבר שנתערב בו חמץ ואינו מאכל אדם כלל או שאינו מאכל אדם כגון התרייג וכיוצא בו אף על פי שמותר לקיימו אסור לאוכלו עד אחר הפסח הנה רבנו אומר שתערובת שאסורה בקיום תערובת חמש שאסורה בקיום ומה היא תערובת שהיא אסורה בקיום כזה בכת אכילת פרס אם ה אותה תערובת לא ראויה למאכל אדם בגלל טעם בגלל כאלה דברים אזי אה מותר לקיים ואסור באכילה אבל עד אחרי פסח ואחרי פסח היא מותרת ב תחילה ומנן נוכל לדייק ה עם התערובת חמץ היא כזה התבחדה חירת פרס הוא למאכל אדם לא כמו התריג הראויה למאכל אדם מאחר והוא עבר על בראב להימצא כנס חל עליו ואסורה לאכילה כי הרי רק בגלל שלא ראויה אומר רבנו אסור לאוכלו עד לאחר הפסח משמע שאחרי פסח יהיה מותר אבל דווקא בגון זה שאינה ראויה לאכילת אדם הם ראויה לאכילת אדם ויש בה כזית בחדכילת פרס משמע לכאורה מכאן שאסור לאכול אותה אחרי פסח אבל סוף סוף מורי אמר דבר גדול וגדול אמר דבר גדול מורי וגם יש הגיון בזה בגלל עניין של קנס לכן נראים הדברים כדלקמן כל תערובת שיש בה רוב היתר, רוב היתר, אז אין עליה כנסתובת חמץ שיש רוב היתר. אף על פי שדין הרוב הוא מין במינו שאין בו טעם אז כשיש בו רוב אחרי רבים להתות ועל זה לא כנסו כנס. זה כוחו של מורי. כנס זה מדרבנן. כשכנסו כנסו על חמץ עצמו ולא על תערובת. אבל ולכן אפילו אם יש בו כזית באחד אכילת פרס. כל שעדיין ישרוב נגד החמץ לא כנסו עליו. זה בגדר תערובת. אבל כל תערובת של חמץ שאין בה היתר רוב זה לא גדר של תערובת זה גדר של חמץ ממש. ואפילו מורי לענינו דעתנו יודע בכך שכנסו כנס על זה ואסור באכילה. זהו הסייג שסייגנו לסיכו. חמץ שעבר על תערובת חמץ שעברה עליו בפסח שראויה הייתה על מאכל הדם ויש בה כזית בכדה אכילת פרס יש מנהפוסקים שאומרים שאסור באכילה מתורת כנס אם לא מכר את זה לגוי ממש אסורה באכילה לדעת מורי מותר אבל נראה לנו דעתנו שלפחות לפחות אם יש רוב היתר נגד החמץ אז יש ל מוך על דברי מורי לעק אבל אם אין רוב אף ששם תערובת יש לה אבל מבחינה הלכתית אין זו תערובת וזה חמץ ממש והכנס חל עליו רבי חניה בנגש אמר