האם הנחת החמץ במיכל קומפוסט המייצר בתהליך תסיסה זבל אורגני, נחשבת לביעור החמץ?

השאלה המרכזית:

רבי עזרא מגורי מעלה שאלה הלכתית מעשית: האם מותר להניח חמץ במכלי קומפוסט לפני זמן איסורו בפסח? מכלים אלו מכילים אשפה ועלים, ובאמצעות תהליך ביולוגי אטום, התכולה הופכת לזבל אורגני שניתן להשתמש בו לחקלאות. השאלה היא האם פעולה זו נחשבת לביעור חמץ, לאור העובדה שחמץ שהגיע זמנו יש צורך לבערו.

דרכי ביעור חמץ המקובלות והשוואתן להשלכה לקומפוסט:

הדובר מזכיר מספר דרכים מקובלות לביעור חמץ:

• שריפה: נחשבת לביעור. "ואם אדם יבאר אותו על ידי שריפה, הרי זה ביאור."
• פירוק וזריעה לרוח: גם נחשב לביעור. "על ידי שהוא מפורר אותו וזורע אותו לרוח, זה ביעור."
• השלכה לים: גם נחשב לביעור. "על ידי שמשליך אותו לים זה בעור."
• השלכה למחילה במקום שאינו מכובד: למרות שהיו רגישים לכך, גם זה נחשב לביעור. "על ידי ש שליך אותו במחילה למקום א שאיננו של כבוד למרות שאבותינו מאוד היו רגישים לעניין הזה גם זה ביאור אני לא אומר אם חילה טוב לעשות כן או לא גם זה ביאור."

השאלה הנשאלת היא האם השלכת חמץ למכל קומפוסט, שבמהלך הזמן יהפוך לזבל אורגני, יכולה להיחשב כביעור.

התשובה השלילית והנימוק ההלכתי:

התשובה לשאלה זו היא לא. הנימוק ההלכתי לכך מבוסס על הדין הקובע שיש לדעת מתי החמץ נפסל מאכילת כלב - לפני או אחרי זמן איסורו.

ההבחנה בין זמני איסור החמץ וההנאה ממנו:

הדובר מסביר את ההלכות הנוגעות לזמני איסור החמץ וההנאה ממנו בערב פסח, תוך ציטוט מרבנו (הרמב"ם) ומפרשנים נוספים:

• שעה חמישית (מתחילת היום): אסור לאכול חמץ מדרבנן, אך מותר עדיין להנות ממנו (למכור לגוי, לתת לבהמות). "בשעה החמישית בערב פסח מתחילת היום אסור מדרבנן לאכול חמץ אבל עדיין מותר להנות בחמץ למכור אותו לגוי מכירה אמיתית או לתת אותה לבהמות על מנת שיאכלו את זה, זה נקרא שמותר להנות ממנו."
• שעה שישית (מתחילת היום): החמץ אסור באכילה ובהנאה מדרבנן. "אבל אם הגיע שעה הגיעה שעה שישית, שעה שישית מתחילת היום, החמץ אסור באכילה ובהנאה מדרבנן גם באכילה וגם בהנאה."
• שעה שביעית (לאחר חצות היום): החמץ אסור באכילה ובהנאה מדאורייתא. "ומן השעה השביעית, כלומר תחילת חצות או לאחר חצות היום, זה כבר מדאורי הייתה החמץ אסור באכילה ובהנאה."

דין שריפת חמץ לפני ואחרי שעה שישית:

הדובר מביא את ההלכה הנוגעת לשריפת חמץ:

• שריפה לפני שעה שישית: מותר להנות מהפחמים שלו בפסח, כיוון שהחמץ נפסל לפני שנאסר בהנאה. "ואם שרפו את החמץ קודם שעה שישית, הרי זה מותר להנות בפחמין שלו בתוך הפסח."
• שריפה משעה שישית ואילך: אסור להנות מהפחמים שלו, ואף אסור להשתמש בהם לחימום תנור או בישול. מאפה או תבשיל שהתחמם מפחמים אלו אסור בהנאה. "אבל אם שרפו משעה שישית ולמעלה, הוא והוא אסור בהניה, הרי זה לא ישיק בו תנור וקיריים ולא יופא בו ולא יבשל. ואם עפה או בשל אותה הפת ואותו התבשיל אסור בהניה וכן הפחמים שלו אסורים בהניה הואיל ושרפו אחר 12 בהניה."

הטעם לכך הוא שאם החמץ נשרף לאחר שנאסר בהנאה (אפילו איסור דרבנן), הרי שההנאה מהפחמים נחשבת להנאה מדבר אסור.

השלכת חמץ לקומפוסט בהשוואה לביעור:

הדובר מסביר מדוע השלכת חמץ למכל קומפוסט אינה נחשבת לביעור:

• החמץ עדיין ראוי למאכל כלב בזמן האיסור: כאשר אדם משליך את החמץ למכל הקומפוסט בערב פסח, באותו רגע הוא עדיין לא הפך לזבל אורגני ועדיין ראוי למאכל כלב, לפחות עד זמן איסור ההנאה מדרבנן (שעה שישית). "אם אנחנו נותנים את החמץ בערב פסח, הרי לתוך המכלים הללו, באותו רגע או באותה שעה הוא עוד לא הופך להיות לזבל אורגני. וברור שבאותו יום אפילו בהגיע זמן האיסור מדרבנן וכל שכן מדאורייתא, עדיין כלב יכול לנבור במיכל כזה ולקחת את ה את החמץ הזה ולאוכלו."
• הפסילה מאכילת כלב מתרחשת לאחר זמן האיסור: כיוון שהחמץ נפסל מאכילת כלב רק לאחר זמן איסור ההנאה, הרי שהאדם נהנה מדבר שהיה אסור בהנאה בזמן שהיה בבעלותו. "והואי והוא בהגיע זמן האיסור הנאה מדרבנן אפילו מדרבנן עדיין ראוי למאכל כלב אם כן הוא מתבאר מן העולם רק לאחר זמן איסורו והוא והוא מתבאר מהעולם לאחר זמן איסורו אסור להנות ממנו וכך יוצא שהזבל האורגני הזה ז** האורגני הזה שעתיד האדם להשתמש בו צרכים חקלאים הוא נהנה מדבר האסור ומשום כך השימוש בחמץ במחלי קומפוסט בערב פסח איננו פתרון לבאור חמץ."

דין השלכת חמץ לקומפוסט ציבורי במקום שרוב האוכלוסייה יהודית:

הדובר מרחיב את הדיון גם למקרה של השלכת חמץ למכלי קומפוסט ציבוריים (של עירייה או חברות) במקום שרוב האוכלוסייה יהודית:

• איסור הכשלה: אסור ליהודי להכשיל יהודים אחרים. כאשר יהודי משליך חמץ למכל קומפוסט ציבורי, החמץ עדיין בבעלותו עד זמן האיסור, ואז הוא נאסר בהנאה. בכך הוא גורם לכך שיהודים אחרים (בעלי החברה או העובדים בה) יזכו בדבר האסור בהנאה. "מאחר ומדובר ביהודים הרי שאסור לי להכשיל אותם כי הרי הם זוכים באותם באותו חמץ כבר בערב פסח במכלים שלהם והועיל וזה שלהם והם א וזה יאסר ברשותם והועיל וזה יעשר ברשותם הרי שהם יהנו בזה בזמן שאסור להנות בזה כי הם יהודים."
• הפקרה וזכייה על ידי אחרים: למרות שהאדם מפקיר את החמץ בהשליכו אותו למכל ציבורי, הרי שהזכייה בו נעשית על ידי החברה (אם היא בבעלות יהודית), ובכך נוצרת בעיה של הנאה מדבר אסור על ידי יהודים. "אבל כשאדם שם את זה במכל קומפוסט שנמצאים ברשות הרבים הוא מפקיר הוא מסלק את בעלותו מאותו נכס וממילא שהכליו של אותו של אותה חברה זוכה לה ואם היא יהודיה הם הם יהודים הרי זה אסור."

היתר השלכה לקומפוסט במקום שרוב האוכלוסייה גויית:

במקום שרוב האוכלוסייה גויית, מותר להשליך חמץ למכלי קומפוסט ציבוריים בערב פסח, כיוון שהחמץ מגיע לגויים, ולא חל עליהם איסור הנאה מחמץ בפסח. "אמנם בחוץ לארץ במקום שהמדינה היא שרובם גויים אם יש מחלה קומפוסט כאלה אנו רשאים להשליך את החמץ בערב פסח למחלה קומפוסט אלה כיוון שזה מגיע לגויים ואצלהם אין לנו שום בעיה והלך אחרי הרוב אפילו שיש יהודים."

ציטוט נוסף מהשולחן ערוך (אורח חיים, סימן תמ, סעיף ב'):

הדובר מביא ציטוט נוסף מהשולחן ערוך המחזק את העניין:

• מתייחס לדין נתינת חמץ לגוי לפני שעה שישית (אין צורך לבאר).
• חוזר על דין שריפת חמץ לפני ואחרי שעה שישית והאיסור בהנאה מהפחמים.

המשנה ברורה מובא כדי להרחיב את הדיון בנוגע ל"זה וזה גורם" ולחומרת האיסור בהנאה מחמץ שנאסר.

סיכום:

לסיכום, השלכת חמץ למכל קומפוסט פרטי של יהודי בערב פסח אסורה, כיוון שבאותו זמן החמץ עדיין לא נפסל מאכילת כלב (או אם נפסל, זה קורה לאחר זמן איסור ההנאה), ולכן השימוש בזבל האורגני העתידי יהיה הנאה מדבר אסור.

בנוסף, השלכת חמץ למכלי קומפוסט ציבוריים במקום שרוב האוכלוסייה יהודית אסורה משום איסור הכשלה והנאה מדבר האסור על ידי יהודים. היתר קיים רק במקומות שרוב האוכלוסייה גויית, שם החמץ מגיע לרשותם ואין בכך בעיה הלכתית.

דברי סיום:

רבי חנינא מסיים את הדיון ומחזק את המסקנה שאסור להניח חמץ במכל אורגני פרטי של יהודי בערב פסח