מה המשמעות הסמלית בצירוף כוס של יין לברהמ"ז?
לשיטת המחלקים בין כוס נקי ללא נקי, מדוע? והרי בתלמודים הבבלי והירושלמי לא חילקו בזאת?
כיצד יראה מעשה הגשת כוס לאדם חשוב ללא שטיפה או בשטיפה בקערה המלאה מים ושיורי כוסות?
תגיות
26/10/09 ח' חשון התש"ע
המקור הוא תמליל של שיעור תורה הבוחן את הצורך בשטיפת כוס הקידוש וכוס הברכה. השיעור משווה בין פסיקותיו של רבנו (הרמב"ם) לבין פסיקותיו של מרן השולחן ערוך, תוך דיון בגישות שונות לגבי חשיבות ההידור במצוות. הרב מדגיש את החשיבות של ניקיון הכוס לכבוד שמיים, ומציין שאפילו אם הכוס נקייה, יש לשטוף אותה. השיעור מביא מקורות מהתלמוד הבבלי והירושלמי כדי להדגים את הדיונים ההלכתיים בנושא. הוא מסביר כי בליל הסדר חובה לשטוף את הכוס בין שתייה לשתייה. לבסוף, הרב מביע התנגדות לשיטות שטיפה מסוימות
קובץ שמע - מלא
שאל השואל ואמר מה הדין לברך על לחם מדיגנים שגדלו בעציץ שאינו נקום שעשו מהם קמח ולשו את הקמח ועשו ממנו פת האם מברכים עליו המוציא לחם מן הארץ או כיוון שמדובר בעצינו נקוב אין מברכים עליו המוציא לחם מן הארץ והתשובה מברך עליו המוציא לחם מן הארץ כי הוא גדל באדמה העפר שבתוך העשית הוא אדמה ולא נשתנתה תכונתה כל הספקות וכל המחלוקות ביחס לערציתים ניקובים או שאינם נקובים הם רק לא לגבי המהות של מה שגדל בהם אלא לגבי דינים הלכתיים עורלה תרומות מעשרות חלה שמיטה שבת האם שגדל בעצוב דינוק כשדה, דינוק כארץ ישראל, דינוק מחובר לאדמה שהתולש ממנו עובר על איסור דאורייתא בשבת, אבל לא ולא עלתה על דעת הפוסקים שכאילו אם הוא גדל בעצינו נקום, אין תכונתו כמי שגדל ב עפר זה לא עלה על דעת אף אחד. ולכן אם יש לנו ירק גדל בעצינו נקום מברך בורא פי האדמה. אם יש לנו עץ אילן שגדל בעצנו נקום מברך בורא פרי העץ. ואם תמצא לומר שהגדל ועציד שאינו נקו כאילו העפר שבתוך העציץ אינו אדמה, לא היינו צריכים לברך על הירקות שגדלים בעצם לקו בורא פרי האדמה ולא היינו צריכים לברך על עץ הגדל בעשית שהם נקו בורא פי עץ אלא על כולם היינו צריכים לברך שהכל נהיה בדברו ולא חילקו חילוק כזה מעולם ובכל זאת למה השואל שאל את השאלה הועיל ויש מה שנקרא חידונים הלכתיים ואז בחידונים תמיד אוהבים לעשות מערבים על בסיס איזשהיא דעה של חכם מחכמי הלכה אף על פי שאינה להלכה ואז בני אדם מתבלבל בין חידון שהוא בעל אופי חידודי ובין ההלכה למעשה ושמעתי ששאלו ברדיו ברדי חרדי האם יש משהו לחם שמברכים עליו בורא המוציא ברכת המזון בסוף ואילו בהתחלה אף שנוטלים עליו ידיים מברכים בורא מני מזונות ולא ידעו המאזינים עד שהמחדדים, בעלי החידון שלפו להם את דבריו של כף החיים. כף החיים בסימן קס"ח באות עז הוא כותב, מברך עליו המוציא כתב החוכמת החיי אדם כלל נא אות יז, מיני דגן אחד מחמשת מי דגה שגדל בעצינו נקום ועשה ממנו פת אינו מברך עליו המוציא לחם מן הארץ דינו נקרא ארץ כדעית בירושלמי כלעיים סוד פרק זן אלא מברך עליו בורא מיני מזונות ומכל מקום מברך עליו מחר ברכת המזון ונראה דודין דאן ברך בורא פרי אדמה ועל פירות האילן צריך עיון אם מברך בורא פרי עץ יעין שם אבל אומר הכף החיים השדה חמד כללים כלל כ אות קרבה להשיב על דברי החוכמת חיי אדם הנזכר וכתב אין ראיה מהירושלמי קראם נזכר וצריך לברך המוציל וגם בורא פרי האדמה אם הוא פרי האדמה יען שם קוצרו של דבר קודם כל חייבים ברשתות שידור כאלה לומר זאת רק לצורך חילון להלכה למעשה אין זה להלכה למעשה כדי לא לבלבל את בני אדם כבר יחשבו שאם יש איזשהיא דעה כזו שהרי ראים כף החיים מביא את חיי אדם ודחה אותו אמר עיין בשמ שדחה אותו כך שצריכים לזהר לא לבלבל את המאזינים בעינין הלכה למעשה שני יש באמת בפרק שביעי בירושלמי כלעין שם נאמר עציץ נקוב מקדש בקרם או שאינו נקוב אינו מקדש ואז נאמר בתלמוד הירושלמי תנה בין עצינו נקוב אלא הכשר זרעים בלבד כרבי שמעון וכולי וכולי דנים ועצית שנקוב עצא נקוב ושוב נאמר תנא עצינו נקוב מעשרותיו מהלכה ותרומתו אינה מדמעת ואין חייבים עליה חומש רבי יוסה בעה מה הוא לומר על פתו המוציא לחם הארץ רבי יונה בעה בעכן דלעת כתלוש הוא לסכך בה רבי יהודה בן פזי וכולי. עד כאן. כלומר נאמר שרבי יוסף שאל מה הוא לברך על פתו פת מעצי שאינו נקוב המוציא לחם הארץ. חבר גליון השס בציון ירושלים מתפלפל בבעיה זו. אבל זו רק בעיה של רבי של רבי יוסא והיא אין על הלכה שהרי רבנו לא חשש לה בשום מקום דווקא בגלל שהוא עורר אותה רבי יוסף ורבנו וכל הפוסקים לא חשו לה סימן שהיא דחויה שנית הוא לא התכוון לומר שאין זה אדמה אלא בגלל המוציא לחם מן הארץ והרי עפר ב ב בעצם נקוב זה עפר אבל זה לא הארץ אשר נתת לי השם ואם כן זה היה מקור שאלתו של רבי יוסף ואין הכרעה הוא לא מכריע שכך צריך לומר הוא רק מעורר שאלה והסתמה דתלמודה לא מקבל את זה וכך פסקו פוסקים והריאו ראו כל הבעיה שלו היא לא אדמה ועץ כל הבעיה שלו אם זה נקרא ארץ ישראל עבר בעשה שנוקוב אבל צורו החנוש בתבוצות וכך אבותינו בתימן ברחו על על החיטים והקמח ו פת שעשו שם המוציא לחם מהארץ למרות שהכוונה היא הארץ בי ארץ הקודש ולא ארצות טומאות העמים ולמרות הכל הבינו שאנחנו רק מנצלים את כל מה שגדל בארץ כדי לתת שבחה של ארץ ישראל אז מה לי בעציץ נקוב? מה לי שאינו שאינו נקוב? מה לי ארץ ישראל? מה לי שאינה ארץ ישראל? זה הינוח. זאת ועוד רבנו בפרק שני מהלכות ביקורים הלכה חטא ופירות של שותפין חייבים ובכורים שניהם ארב ביקורי כל אשר בארצם הגדל בעציץ שאין בעציץ אף על פי שהוא נקו והגדל בספינה אינו מביא ממנו כל עיקר שנאמר בארצם שימו לב שאפילו גדל בעציץ שאינו בעציץ שהוא נקום לא מביא ביכורים כי בביכורים נאמר כל אשר בארצם וזה לא בדיוק הארץ כשזה בעציץ נקוב שכל הדעות עניין שבת זה כתול בכל הדעות של שאר דברים ודאי שדינו כמו הארץ אבל לעניין בכורים זה לא בדיוק ארצם כלומר אין מקום לדייק ולומר שאם הוא עצה שאינו לו נקוף זה לא ארץ זה לא ארץ לכל דבר בעיקר במובן של ארץ ישראל או משהו זה אולי אבל לא לעניין שאין לזה תכונת אדמה זה תכונת אדמה שאז הגדל ממנו ירק פורא פי אדמה הגדל ממנו עץ מברך עץ הגדל ממנו דגנים ועשה מהם פת מברך המוציא לחם מן הארץ שהרי זה על שבח ארץ ישראל לא ועיקר שהוא מניאדמה זה עיקר העיקרים לא גדולי מים לא גדולי עוור רק אלה הוציאו אותם מהברכה אבל לא שאר דברים נמצאנו למדים ולסיכום שאף שנאמרה דעה זו היא דעה דחויה ואינה להלכה איננו ססת כל עיקר ולהלכה כל פת שגדלה מדגנים שגדלו בעצית שאינו נקוב מברכים עליה מוציא לחם לארץ אין לומר שנוטלים אין לומר שמרכים עליה ברכת המזון ומה עם ברכת המזון שהיא דאורייתא לא עלה על דעתו של חיי האדם להסתפק בכך כל שכן על ברכת המוציא ולכן דבריו מאוד מוהים והשיבו עליהם ידחו אותם ואינם להלכה אלא מברך המוציא לחם לארץ כמו שגם אם הוא אוכל את הדגנים בפני עצמם כלים מברך בורא פרי האדמה וכמו כן אם גדלו פירות עץ בעצינו נקום מברך בורא פרי העץ רבי חניש
Question1
מה הדין לגבי שטיפת כוס קידוש/ברכה לפני השימוש, אם הכוס נראית נקייה לחלוטין?
Answer1
לפי דעת רבנו (הרמב"ם), תמיד יש לשטוף את הכוס מבפנים ולשטוף אותה מבחוץ, אפילו אם היא נראית נקייה. זאת משום כבוד המצווה. לעומת זאת, לפי דעת מרן השולחן ערוך, אם הכוס נקייה לחלוטין, אין צורך בשטיפה. המשנה ברורה מציין שטוב להדיח בכל מקרה, אלא אם כן הכוס נקייה וצחה לחלוטין.
Question2
מה הטקס סביב כוס הקידוש לפי רבנו?
Answer2
רבנו מתאר טקס מפורט: לוקחים כוס שמחזיקה רביעית או יותר, מדיחים אותה מבפנים ושוטפים מבחוץ, ממלאים אותה ביין, אוחזים אותה בימין, מגביהים אותה מהקרקע טפח או יותר, ולא מסיעים אותה בשמאל. לאחר מכן, מברכים על הגפן ואז מקדשים. יש כאן תקסיות שמראה את הכבוד שיש לקידוש.
Question3
מה ההבדל בין כוס של קידוש לכוס של ברכת המזון מבחינת היין?
Answer3
בברכת המזון, יש לשים בכוס יין חי (בלתי מזוג), כדי שהמזיגה תעשה בברכת "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם בורא פרי הגפן" להראות את שבח ארץ ישראל שאי אפשר לשתות את היין בלי מזיגה. לעומת זאת, בקידוש אפשר מלכתחילה להשתמש ביין מזוג.
Question4
מדוע יש חשיבות כה גדולה לניקיון כוס הקידוש/ברכה?
Answer4
החשיבות נובעת מכבוד המצווה והידור שלה. זה דומה לאופן שבו היינו מתנהגים עם כוס שמגישים למלך – היינו מוסיפים ניקיון על ניקיון. מדובר בתכונת נפש, עבודת שמיים שצריך להראות זריזות, תשוקה, חפץ וכבוד למצווה.
Question5
מה הדין לגבי שטיפת כוסות בליל הסדר?
Answer5
בליל הסדר יש חובה לשטוף את הכוס בין כוס לכוס, כיוון ששותים ארבע כוסות (לפי חלק מהמנהגים חמש), וכל כוס היא מצווה בפני עצמה. גם לפי מרן, יש חשיבות לשטיפה כיוון שמקדשים על כל כוס בנפרד (לפחות על הכוסות הראשונה והשלישית).
Question 6
מהי הדרך הראויה לשטוף את הכוסות בליל הסדר?
Answer6
יש להימנע מלשים את הכוסות המשומשות בקערה עם מים, כיוון שבמהלך הזמן מצטברים שם שיעורי כוסות, והמים הופכים להיות לא נקיים. עדיף לשטוף את הכוסות תחת הברז, באופן יסודי ונקי.
Question 7
האם יש מחלוקת בין רבנו לשולחן ערוך בנוגע לכוס של ברכה לעומת כוס של קידוש?
Answer7
לדעת רבנו, כוס של ברכת המזון (שימוש ביין בברכת המזון אינו חובה), נלמדת מכוס של קידוש (שהיא חובה), ולכן יש להקפיד על הידור גם בכוס של ברכת המזון. לעומת זאת, לפי השולחן ערוך, דין כוס של קידוש הוא כמו דין כוס של ברכה, כלומר ההלכות דומות.
Question 8
מהיכן מגיעה ההקפדה על שטיפת הכוס, גם כשהיא נראית נקייה?
Answer 8
רבנו מסתמך על הירושלמי והבבלי, שאינם מבחינים בין כוס נקייה לכוס לא נקייה, ומסיק מכך שמדובר בהידור מצווה. התוספות הם שהכניסו את ההבחנה בין כוס נקייה ללא נקייה, אך בירושלמי לא נאמר חילוק כזה
Full text
שאל השואל ואמר הוא יודע שהכוס שבו או לתוכו מזגים יין של קידוש צריך להדיחו מבפנים כלומר שטיפה יסודת מבפנים ושטיפה מבחוץ ואז הוא אומר אם אנו מוציאים מתוך הוטרינה כ** נקי לחלוטין או גביע נקי לחלוטין האם בכל זאת צריך לשטוף אותו מבפנים ולהדיחום בחוץ להדיחום בפנים לשטבום בחוץ או לא באמת התשובה לשואל היא לפי רבנו כן למרות שהוא נקי לעולם כ** של קידוש או כ** של ברכה ישתבו מבפנים וידחו מבחוץ לעולם גם ממונקי משום כבוד מצווה ולפי מרן השולחן ערוך אם הוא נקי אין צורך בשטיפה בהדחה ואם הוא לא נקי יש צורך בשטיפה בהדחה הנה אנחנו מוצאים בדברי רבנו פרק 29 מהלכות שבת הלכה אה ה א איך קוראים הלכה זן כיצד הוא עושה לוקח כ** שהוא מחזיק רביעית או יותר ומדיחו מבפנים ושותוטפו מבחוץ אז ההדחה היא כן סודי ושותוטבו מבחוץ ומלאהו יין ואוחזו במינו ומגביהו מן הקרקע טפח או יותר ולא יסיע בשמאל הוא מברך על הגפן ואחר כך מקדש. שמנו לב שיש כאן איזה טקס, איזשהו שיטה איך להדר ולעשות את המצווה מיוחדת במינה. מלבד העניין של שיעור רביעית או יותר מדיחום בפנים, שוטום בחוץ, מלאהו יין אוחזו במינו, מגבינה קרקע טפח או יותר, לא יסע בשמאל. כלומר, יש כאן איזה תקסיות בגלל שה קידוש זה לא סתם עוד ברכה אלא זה המנון איזה מין כבוד שמיים יש בעניין וכן אנחנו מוצאים בהלכות ברכות בדברי רבנו פרק ז' הלכה טו אף על פי שאין ברכת המזון תעונה יין אם ברך על היין כמנהג שאמרנו צריך שייח כ** של ברכה מבפנים וישטוף אותו מבחוץ וימלאנו יין חי. אצל הברכת המזון להבדיל מן הקידוש צריך בכוונה שישים בכוס של ברכה יין חי בלתי מזוג כדי שהמזיגה תעשה בברכת הארץ להראות את שבח ארץ ישראל שאי אפשר לשתות את היין בלי מזיגה אבל בקידוש לא בקידוש מלכתחילה הוא יכול לעשות את היין מזוג שיערב וכיוון שהגיע לברכת הארץ נותן לתוכו מעת מים כדי שיערב לשתייה. עד כאן. שוב אנחנו רואים כיצד נהגו תקסיות וכבוד בכוס של ברכה למרות שבכלל לא צריך יין על ברכת המזון. אבל אם הוא הולך בשיטה הזו שלברך ברכת המזון עם כ** צריך להיות בהידור. כמו שאבותינו שלמרות שאין חובה לברך על המזון עם כ** כשהם עשרה לעולם מברכים עם כ** יין עד כאן לעומת זאת רבותיי בשולחן ערוך בסימן רעא אור החיים בדינה הקידוש שם בסעיף עשירי אמר מרן כ** של קידוש דינו כמו כ** של ברכה דהיינו מפנה אותנו לברכת המזון לך שם תראה מה אני אומר שם עליו דאמת אצל רבנו הוא סבור שכוס של ברכה זה כ** הקידוש כי הרי הקידוש זה חובה מה שאין כן ברכת המזון יין על ברכת המזון זה רשות לכן כ** של ברכת המזון הוא זה שלומדים אותו מכו של קידוש ולהפך מלבד העניין הזה של יין חי בין כך ובין כך הוא מפנה אותנו לסימן קפג בסימן קפג סעיף א' כותב מרן כ** של ברכה טעון הדחה מבפנים ו שטיפה מבחוץ ואם הוא נקי ואין בו שיעורי כוסות אינו צריך כלומר אם יוציאו גביע או כ** מהטרינה והוא נקי לדעת מרן לא צריך לשטוף אותו ואילו דעת רבנו צריך לשטוף אותו באמת המשנה ברורה ככה קצת קשה לו עם ה הכרעה הזו של מרן בסעיף קטן ג' הוא כותב וטוב להדיח אפילו כשאין בו שיעורי פת אם לא שהוא נקי וצח כלומר בכל מקרה טוב להדיח אלא אם כן הוא ממש נקי וצפטל הביא את הדברים בשם אליהו רבא אבל מרגיש שיש כאן שיטה שונה משל משל מרן ובאמת מי שיפתח בספר ברכת משה יראה שבאמת הוא מביא שם תשובה של מורי שאכן באמת צריך לעולם לשטוף את ה*** ולהדיחו אבל הוא נקי בגלל כבוד מצווה המעיין בגמרא במסכת ברכות נא עמוד א' יראה שהובאה בראיתא לעניין 10ה דברים שנאמרו בכוס וכולי ולא חילקו שם בין נקי ובין שאינו נקי התוספות שם הם אשר באים ואומרים שמה שמדובר מדובר דווקא בכוס שאינו נקי אבל בכוס נקי אין צורך בכל זה כלומר הם הם שהכניסו את דברי הפרשנות שלהם בתוך הברייתה הזאת אבל בברייתא לא נאמר שום חילוק בירושלמי פרק ז' הלכה ה מדובר שם על כ** של ברכה מה טעון ולא נאמר שום חילוק זאת אומרת אנחנו רואים כאן גישה מעניינת של רבנו ושל התוספות רבנו אומר אם בירושלמי ובבבלי הביאו את הדברים האלה מבלי לחלק שום חילוק לא אומרים כ** נקיה כ** אינקיה לא מחלקים שום חילוק שמע מנה שאנחנו מתעסקים כאן בדבר של כבוד והדר והנה אם ניקח רבותיי ניקח מהבטרינה גביע או כ** ונגיש למלך האם כך נוהגים לא מוסיפים עוד ניקיון לניקיון אבלוש שנקי שמה אבק שמה ככה ושמה ככה אלא מוסיפים ניקיון לניקיון הכל בגלל תכונת הנפש התכונות אז עלח כמו חמש זה מצווה עבודת שמיים שצריך להראות זריזות ותשוקה וחפץ וכבוד וכבוד והדר למצווה לכן אצלנו לעולם נלך לשטוף את ה*** מבפנים היטב ולהדיח מבחוץ אפילו שהוא נקי ואילו לשולחן ערוך כאמור ואילו לפי שולחן ערוך אם הוא נקי אין צורך אם אין הוא נקי ישתוף כאן המקום להעיר שבליל הסדר שם חובה חובה לשטוף למה כי כיוון שאנחנו שותים ארבעה כוסות ופי מנהגנו אנחנו לא כולם חמישה כוסות בין כך ובין כך רבותיי לא ייתכן שאדם יקח את ה*** עם שיעורי כוסות וימלא וישתה כי כל כ** ובכוס הוא מצווה בפני עצמה ואז אפילו לפי מרן גם כן איך אתה לוקח כ** עם שיעורי כוסות הוא מברך על זה נכון אצל מרן לא מברכים על כל הכוסות אבל הוא מודש זה על שניים מברכים הראשון והשלישי אבל הוא מודש כל כ** וכוס ומצווה בני עצמה אבל לפי רבנו ולפי האשכנזים שמרכים על כל כ** וכוס בוודאי ודאי שצריך שטוף לשטוף כל כ** וכוס בין שתייה לשתייה. אצל העורך הסדר והגדולים שבחבורה מידית איך שגומרים את השתיית ה*** מיד שוטפים אותו ומלאים ומביאים לפניו כדי שיאמר את האגדה על כשהכוס בידו כשהכוס לפניו לפחות כן שיהיה הוד וחדר בכבוד שמיים בעניין הזה אבל שמה השטיפה איך רחיד? ומורי מעיר בהקשר הזה על כאלה שיש להם קערה עם מים ולוקחים את הכוסות ששתו בהם שמות שמים אותם בתוך ה*** בתוך הקערה הזו עם מים וזו שטיפתן מורים מתנגד לזה א' מהלך הזמן מצרף הרבה שיעורי כוסות שם אז איזה במה הוא שוטף הוא שטף במים לא שטופים זאת אומרת לבי מורי שטיפה זה שטיפה אז יותר כדאי רב לשטוף את זה עם ליד ברז הרבה יותר נכון הרבה יותר אמיתי בשביל כבוד שמיים זה הערה מן הצד כדי להראות עד כמה באמת דקדקו אבותינו בעניין של כבוד שמיים והקדוש ברוך הוא אין מעשה רצונו רבי ח