הדס שרובו עבות, האם כשר ויוצאים בו י"ח המצווה?

תמצית מקורות בנושא הלכות הדס לולב

מסמך זה מסכם את הנושאים והרעיונות העיקריים העולים מתוך קטעי המקור שהוצגו בנוגע להלכות הדס לנטילת לולב. הדיון מתמקד בעיקר במאפיינים ההופכים הדס לכשר, בשיעור הנדרש, במקרים של הדס מעורב (אבות ושותה), בהדס שנשרו עליו ובמקרה של הדס בעל מספר ראשים.

הגדרה ושיעור מינימלי של הדס אבות:

המקור מדגיש כי הדס אבות הוא ההדס הכשר למצווה, וזיהויו נעשה על פי העלים החופים את הגבעול באופן ששלושה עלים או יותר יוצאים מנקודה אחת ("שלושה עלין או יותר על כן גבעול אחד"). לעומת זאת, אם שני עלים יוצאים זה מול זה והשלישי מעליהם, זהו "הדס שותה" והוא פסול למצווה ("אם היו שני העלים בשווה זה כנגד זה והעלי השלישי למעלה מהן אין זה עבות אלא נקרא הדס שותטה").

השיעור המינימלי הנדרש לאורך ההדס הוא שלושה טפחים ("הדס וערבה אין פחות משלושה טבחים"). אורך זה נמדד מגוף הענף (ה"שדרה") ולא מראש העלים ("ומדידתו משדרו בלבד לא מראש העלין").

הדס מעורב - אבות ושותה:

השאלה המרכזית העולה היא מה הדין כאשר ענף הדס כולל חלקים שהם "אבות" וחלקים שהם "שותה". הדיון נסוב סביב האפשרות להכשיר הדס כזה על בסיס "רובו ככולו".

• רוב מלמעלה למטה: מובאת עדות ממורי (רבני תימן) שבמקרה בו רוב אורך הענף מלמעלה למטה הוא "אבות" (לדוגמה, שניים וחצי טפחים אבות בחלק העליון וחצי טפח שותה בחלק התחתון), התירו בתימן להכשיר את ההדס על בסיס "רובו ככולו" ("אם היה בראש הבד שני תפחים ומחצה אבות כשר והשאר טרה וחד משאיר את העלים השוטים שבשיפולו וקשר ואין צריך לטרוח יותר"). עם זאת, רבני תימן הורו להסיר את העלים השוטים בחלק התחתון כדי שלא יראו את הפסול ("רבני תמן הורו להשיר את אותם עלים כי הם מראים את השטיות לעיני קול וצריך להצניע את השטיות").
• רוב מלמטה למעלה: מורי מעיד כי ההקלה של "רובו ככולו" חלה רק כאשר הרוב האבות הוא מלמעלה למטה, אך לא במצב הפוך בו הרוב האבות נמצא בחלק התחתון של הענף והחלק העליון הוא "שותה" ("אבל למדנו מתוך דברי מורי בעדותו על ההוראה בתימן שגם אבותינו בתימן החמירו שמה נקרא אבות דווקא מלמעלה למטה אבל אם זה מלמטה למעלה... האם גם אז מכשירים מורי לפי העדות שלו אומר לו רק מלמעלה למטה ולא מלמטה למעלה").
• אבות ושותה לסירוגין: כאשר הענף כולל חלקים של "אבות" ו"שותה" לסירוגין לאורך שלושת הטפחים, גם אם סך האורך של ה"אבות" גדול יותר מה"שותה", הדבר פוסל את ההדס ("אם יש לי ענף אשר הוא בין שלושה טבחים מקצתו אבות ומקצתו שודה לסרוגין וכשאני אוסף את הכמויות של האבות זה רוב יותר מאשר יש שניים וחצי טפחים עבות ואילו השדיוז אם אני אוסף את הכמיות שיש שדיוז בכל השלושה טפחים זה חצי טפח למרות הכל זה לא מינו כיוון שחלק אבות חלק שודעה חלק אבות חלק שודעה לא נכשיר ברובו בחייגנה"). הסיבה לכך היא ככל הנראה משום שהמין אינו אחיד לאורך הענף.

הדס שנשרו עליו:

במקרה בו נשרו עלי ההדס, אך נשארו לפחות שלושה עלים לחים היוצאים מנקודה אחת, אם שלושת העלים הללו נמצאים בראש הענף, ההדס כשר ("אם יש לי עלים יבשים ונשאר לנו רק למעלה שלושה עלים לחים כשר אבל בתנאי שהשלושה עלים לחים יהיו בראש"). עם זאת, מורי מציין כי הקלות זו מתייחסת ליובש קל ולא לנבילה מוחלטת.

בנוגע להדס שנשרו עליו שלא בראשו, מדברי רבנו משמע שאם נשארו שלושה עלים לחים היוצאים מנקודה אחת, אף אם הם באמצע הענף, ההדס כשר ("מדברי רבנו משמע שכן ומדברי מורי משמע לא משנה היכן נשרו העלים א אפילו שה העלים של מעלה נשרו ונשארו באמצעיתו ונשארו באמצעיתו שלושה עלים בזה אנו מכשירים"). ההסבר לכך הוא שכל עוד ניתן לזהות שהעלים צומחים מאותה נקודה, הדבר מעיד על היותו הדס אבות. ההבדל בין הדס יבש להדס שנשרו עליו הוא שבהדס יבש ישנה בעיה של "הדר", ולכן נדרשים שלושה עלים לחים בראש כדי לשמור על מינימום הדר. בהדס שנשרו עליו, לעומת זאת, אין בעיה של שינוי המין, ולכן מיקום שלושת העלים אינו קריטי.

הדס בעל שלושה ראשים:

במקרה בו ראש ההדס מתפצל לשלושה ענפים קטנים, וכל ענף מהם הוא "אבות" (שלושה עלים יוצאים מנקודה אחת), ההלכה היא שיש לקטום שניים מהראשים ולהשאיר רק ראש אחד ("במקרה כזה אומר הרבד יש לכתום שניים ולהשאיר ענף אחד בתור ראש"). מורי רואה בפירוש זה התאמה לדברי המשנה "נקטם ראשו כשר". עם זאת, מורי מציין כי רבנו מתיר אפילו אם נקטם הראש האחד לחלוטין, אך המסקנה היא שיש להשאיר ראש אחד ולא שלושה ראשים להדס.

שיעור הטפחים:

הדפח (אמה) מוערך על ידי רבנו כארבעה גודלים, ולכן שלושה טפחים הם שנים עשר גודלים וחצי, שהם עשרה גודלים כשיעור הכשר. נקודה זו מצביעה על הבדל בין שיטת רבנו לשיטת מרן בנוגע לשיעורי הטפחים של ארבעת המינים. רבנו סובר שהשיעורים אחידים לכל המינים, בניגוד למרן הסובר שהם שונים.

יחס לדברי רבנו סעדיה גאון:

ישנה התייחסות לדברי רבנו סעדיה גאון הסובר שאם ראש ההדס "שותה", יש לכתום אותו לכתחילה. רבנו, לעומת זאת, אומר שגם אם נקטם ראשו, ההדס כשר, אך זאת כאשר כל הענף כולו היה "אבות" ורק הראש נקטם. החשש העולה מדברי מורי ורבני תימן הוא שאם הראש "שותה", ייתכן שכל הענף אינו נחשב למין הדס אבות, ולכן אין להכשיר גם אם רוב האורך מתחת ל"שותה" הוא "אבות".

לסיכום:

המסמך מציג דיון מפורט בהלכות הדס לולב, תוך התמקדות בהגדרת הדס אבות, בשיעור המינימלי, במצבים של הדס מעורב, בהדס שנשרו עליו ובמקרה של ריבוי ראשים. ניכרת מגמה להחמיר בהגדרת "הדס אבות" במיוחד בחלקו העליון של הענף, ולדון בהקלות של "רובו ככולו" רק במקרים ספציפיים. כמו כן, ישנה התייחסות למחלוקות בין פוסקים שונים ולמנהגי תימן בנושא