מנהגי הוידוי, הכפרות והמלקות בערב יום הכיפורים, כיצד נהגו יהודי תימן?

מסמך תדרוך: סקירת נושאים מרכזיים מתוך "הטקסט שהודבק"

תאריך: 16 במאי 2024 מקור: קטעים מתוך "הטקסט שהודבק" (מקור לא מזוהה במלואו) נושאים מרכזיים: מנהגי ערב יום הכיפורים בקרב יהודי תימן, בדגש על אמירת הווידוי, מנהג הכפרות ומנהג המלקות.

נקודות עיקריות וציטוטים נבחרים:

1. אמירת הווידוי במנחה של ערב יום הכיפורים:

• עיקר הדין: לפי עיקר הדין, התפילה היא לחש ואין חזרה. לכן, הווידוי צריך להיאמר רק בלחש בסוף התפילה, כווידוי אישי של היחיד.
• "אין צלם שספק התפילה לפי עיקר הדין היא לחש וחזרה בזה אין חולקין... אבל לעניין הוידוי כידוע שיום הכיפורים כולו הוא וידויים אפילו בתפילת ערבית והווידויים הם כפולים לעולם חוץ מערבית כיוון שהם רק לחש אבל הם כפולים מה פירוש כפולים היחיד מתוודה בסוף התפילה בסוף כל תבילה הוא תפילה והשליח ציבור מתוודה באמצע התפילה בחזרת השץ כיוון שהשליח ציבור מהווה ביטוי לביוי של כלל ישראל לכן יש חשיבות שגם זה וגם זה והנה הווידוי של ערב יום הכיפורים הוא בעיקר וידוי אישי ולכן מעיקר הדין הנוהגים להתפלל א לחש וחזרה הרי שהבידוי שלהם צריך להיות רק בלחש בסוף התפילה כי הוא וידוי אישי של היחיד..."
• דעות נוספות: יש פוסקים שאמרו שהשליח ציבור צריך להתוודות גם בחזרת הש"ץ כדי להוציא את מי שאינו יודע להתפלל בלחש.
• "...אבל בכל זאת יש פוסקים שאמרו מאחר ויש חזרת השגם הוא השליח ציבור יתוודא במיוחד כדי להוציא את מי שאינו יודע לפי עיקר התקנה..."
• מנהג יהודי תימן (הבלדי): המהרי"ץ (רבי יחיא צאלח) אמר שבתימן נהגו להתפלל תפילה אחת בקול, והשליח ציבור אומר את הווידוי בסוף בקול, וכל אחד אומר עמו מילה במילה. זה נחשב לפשרה שנוצרה כדי לצאת ידי חובת כל המחלוקות.
• "...אבל אה מהריץ אמר שאצלנו הבלדי נהגו א להתפלל בתפילה אחת בקול והשליח ציבור מתפלל אומר את הבידוי בסוף בקל כמובן כל אחד יחד עמו אומר מעריץ שזוהי פשרה שעשו אבותינו בתימן כדי לצאת ידי חובת כל המחלוקות..."
• מנהג יהודי תימן (השאמי): מנהגם של השאמי הוא שהיחיד מתוודה בסוף תפילתו בלחש, והשליח ציבור מתוודה בסוף החזרה בקול. ישנן דעות שרק היחיד מתוודה והשליח ציבור אינו חוזר על הווידוי.
• "...מנהג השמי כנוהגים ש היחיד א איך קוראים מתוודה בסוף והשליח ציבור בסוף יש כאלה שרק היחיד שליח ציבור לא חוזר על הוידוי כי אין חובת וידוי על השליח סיבור..."

2. מנהג הכפרות בקרב יהודי תימן:

• היעדר המנהג: רוב מכריע של יהודי תימן לא נהגו במנהג הכפרות.
• "הרוב המכריע של יהודי תימן לא נהגו במנהג הכפרות..."
• מקור המנהג: מנהג הכפרות נמצא אצל גאוני בבל, האשכנזים והספרדים.
• "מנהג הכפרות מצאנו אותו אצל גאווני בבל, מצאנו אותו אצל האשכנזים גם מצאנו אותו אצל הספרדים..."
• ביטול המנהג אצל חלק מהספרדים: הרמב"ן והרשב"א ביטלו את המנהג בספרד משום "דרכי האמורי", ומרן (רבי יוסף קארו) הלך בעקבותיהם ופסק שיש למנוע מנהג זה.
• "...אלא שאצל הספרדים הרמבן רבי משה בן נחמן והרשבה ביטלו את המנהג הזה משום דרכי האמורי היו נוהגים אצל וד ספרד אבל ביטלו אותו משום דרכי האמורי ומרן הלך בעקבותיהם מרן שחררו הלך בעקבות הרמבן השבואה ואמר שיש למנוע זה המנהג..."
• החייאת המנהג אצל הספרדים: למרות פסיקת מרן, מנהג הכפרות חזר להתפשט אצל הספרדים לאחר תקופת האר"י (רבי יצחק לוריא), שראה בו ענייני סוד.
• "...אבל בעניין זה התפשטה דווקא ההנהגה של הארי הרמה ולבחי אצל אשכנזים נהגו בכפרות אלא שהארי מאחר וראה בזה דברים ש עניין הסוד ודקדק בעניין הכפרות לכן אפילו אצל הספרדים חזר ו אור המנהג הזה מאז הארי ונהגו במנהג הכפרות."
• התנגדות יהודי תימן למנהג: למרות שידעו על מנהג האר"י וראו את דברי הרמ"א (רבי משה איסרליש), רבני תימן הורו שלא לנהוג במנהג הכפרות ויש לדבוק בפסיקת מרן. גם בעדן לא נהגו במנהג, למרות שהיו יחידים שנהגו בו.
• "...אבל אצל יהודי תימן, למרות שידעו מההנהגה הזו של הארי וראו את דברי הרמה בהגעה, מורידו משרגשתי לזתים מחק את ההגהה הזו. כלומר אין לחשוש מנהג הכפרות אלא יש לדבוק בדברי מרן שיש למנוע המנהג. וכן בעדן א איך קוראים מספר נחנת יוסף דיבר שלא נוהגים, כתב שלא נוהגים אבל היו כם מאחנו השרעבים שנהגו בזה, אבל כאמור, הרוב המכריע לא נהגו במנהג הכפרות."

3. מנהג המלקות בערב יום הכיפורים:

• היעדר המנהג בתימן: אבותינו בתימן לא נהגו במנהג המלקות.
• "אבותינו לא נהגו במנהג המלכות?" (השאלה והתשובה בהמשך מצביעות על אי-נהיגה במנהג)
• הזהרה מפני המנהג: מי שנוהג במנהג המלקות צריך להיזהר מכמה מכשולים בהלכה.
• "...או צריכים הללו שנוהגים במנהג המלכות להיזהר מפני כמה מכשולים בהלכה והסביר את הדברים."
• נימוקים למנהג בקרב אחרים: היו קהילות שנהגו להלקות לפני יום כיפור כדי שתהיה להם מחילה וכפרה. היו מלקים 39 מלקות (3 כפול 13, גיל האחריות בדין למטה) או 60 מלקות (3 כפול 20, גיל העונשין בדין שלמעלה).
• "היו כמה מקלות ישראל שנהגו להלקות את זולתם ביום בערב יום הכיפורים כדי שיהיה להם מחילה וסליחה וכפרה. היו כאלה שמלכים אותו כאלה שמלקים 39 מלכות והיו כאלה שמלכים 69 60 מלכות. מה המשמעות של כל עניין? אלה שמלכים 39 קידים בדין שלמטה בדין דלמטה מלכים 39 למה 39 מגיל 13 כבר יכולים להעמיד אדם לדין בבית דין דלמטה על עבירות ואז המלכות זה 3 * 13 אז זה 39 ואילו הללו שמלקים 60 משום שאנחנו מדמים לבית דין דלמעלה ובית דין דל מעלה הרי מענישים רק מגיל 20 * 3 זה 60 בין כך ובין כך."
• איסור המנהג בתימן: בקרב יהודי תימן אסור לתלמיד להכות את רבו, לבן להכות את אביו, ואף אסור לאדם להלקות את עצמו.
• "ולדי תימן לא נהגו במלכות האלה צריכים מאוד מאוד להיזהר הללו שנוהגים במלכות הללו. למה? שתלמיד לא ילכה את רבו שבן לא ילכה את אביו. לדידנו אסור אפילו לאדם להלקות את עצמו. אם למשל האדם עושה ככה יחבוטח לו הוא עובר עבירה לפי לפי ה לפי ההלכה עיקר ההלכה אסור. אסור לאדם ללקותט את עצמו. אסור לאדם ללקות את תזולתו. רק מה שהלכה מחייבת כן מה שהלכה לא מחייבת לא והרי ההלכה כאן לא מחייבת אלא זה מנהג לכן לשיטתנו בואו נגביר כיוון שאין אצלנו מלכות נגביר יותר ויותר את החזרה בתשובה את ההתדפקות לפניפ לפני הקדוש ברוך הוא שזה יחשב לנו פי כמה מאשר המלכות והקדוש ברוך הוא ישמע תפילותנו צעקותנו וישלח וימחל לכל עוונותינו רבי ח אמ"
• הדגשת חשיבות התשובה: במקום מנהג המלקות, יש להגביר את החזרה בתשובה וההתדפקות לפני הקדוש ברוך הוא, וזה ייחשב יותר ממלקות.

מסקנה:

הטקסט מספק הצצה למנהגים הייחודיים של יהודי תימן בערב יום הכיפורים, תוך התמקדות בשלושה נושאים מרכזיים: אופן אמירת הווידוי, הימנעות ממנהג הכפרות והימנעות ממנהג המלקות. הטקסט מדגיש את השוני בין מנהגי הבלדי והשאמי בעניין הווידוי, את המחלוקת ההלכתית סביב מנהג הכפרות ואת דחיית מנהג המלקות בתימן מתוך דאגה לשמירה על כבוד התורה והאיסור לפגוע בעצמו או באחר. במקום זאת, הטקסט מעודד את הגברת התשובה הכנה כדרך העיקרית לכפרה