מי שכף ידו נתונה בגבס, כיצד יצא י"ח נטילת ארבעת המינים?

תמצית נושאים ורעיונות מרכזיים מתוך הטקסט "הטקסט שהודבק"

נושא מרכזי: דיון בהלכות נטילת ארבעת המינים כאשר קיימת חציצה על ידיו של האדם (במקרה הנדון - גבס), תוך השוואה למקרים אחרים של חציצה (כגון תכשיטים, כפפות ותפילין) וליחס ההלכה למקרים של כבוד, ביזוי והיעדר הקפדה על החציצה.

רעיונות ופרטים חשובים:

1. שאלת רבי בנימין זוהר: הטקסט פותח בשאלה הלכתית מרבי בנימין זוהר מגובס בידו השמאלית, אשר מתקשה ליטול את ארבעת המינים. השאלה מתמקדת בשאלה האם הגבס נחשב חציצה, וכיצד עליו לנהוג אם הוא מתקשה להרים את כל ארבעת המינים יחד.

• ציטוט: "חברנו רבי בנימין זוהר השם שמי ויחייהו מגובס בידו השמאלי ושאל אותנו כדת מה לעשות כיצד יתול ארבעת המינים האם הגבס מהבחציצה הרי הוא קשה לו להרים את כל הארבעת מינים גם אם נאמר שהגב איננו מה וחציצה קשה לו לטול את כל הארבעת המינים כיצד ינהג ושובתנו אליו."

1. תשובה הלכתית ראשונית: התשובה הראשונית היא שהגבס אינו מהווה חציצה במצב בו נותרו לו אצבעות פנויות. כמו כן, אם אינו יכול ליטול את ארבעת המינים כאחד, יכול ליטול אחד אחד ולברך על נטילה כזו.

• ציטוט: "הגפס בנסיבות האלה שעדיין נותרו לו אצבעות פנויות, איננו מהווה חציצה. ואם אינו יכול לטול את ארבעת המינים כאחד, יטול אחד ודיו. הוא יכול אפילו לברך על נטילה כזאת."

1. דיון בגמרא על חציצה: הטקסט פונה לדיון בסוגיות מהגמרא במסכת סוכה (דף לז עמוד א') העוסקות בחציצה בנטילת לולב.

• גמוניות של זהב: הגמרא דנה בשאלה האם גמוניות של זהב על הלולב מהוות חציצה, בהקשר של התנאות במצווה ("זה אלי ענובהו"). המסקנה היא שלקיחה על ידי דבר אחר נחשבת לקיחה בתנאי שאין בזה ביזיון.
• ציטוט: "אנחנו מוצאים בגמרא במסכת סוכה דף לז עמוד ראשון בגלל שיש משנה שעוסקת בנטילת לולב בגימוניות של זהב שהרי תמיד רצו להתנאות במצוות זה אלי ענובהו אז היו נוטלים לו להבים בגמונות של זהב ועל זה דנו במשנה האם יש גדרי חציצה בנסיבות כאלה או לא"
• קליאה (אגד): הגמרא דנה גם במצב בו קושרים את ארבעת המינים באמצעות קליאה וקובעת שיש להשאיר מקום ביד להחזיק את המינים ישירות. המסקנה היא שלקיחה על ידי דבר אחר היא לקיחה אם זה דרך כבוד, אך אם זה ביזיון (כגון "סחבה"), אסור להחזיק מעל לסחבה אלא במגע ישיר עם המינים.
• ציטוט: "ובגמרא דף לז דנו לגבי אותם שעוגדים את ארבעת המינים על ידי קליאה והורו לש בית יד מקום להחזיק את ארבעת המינים שלא באמצעות ה הדבר הקלוע מסביב ודענו בגמרא אם לקיחה על ידי דבר אחר היא שמה לקיחה או לא כלומר כשאתה נוטל את ארבעת המינים ואתה מחזיק את ארבעת המינים באמצעות משהו נוסף על ארבעת המינים גימוניות של זהב מיני קליאה סחבה בחלוקה יוצא בזה והגיעו למסקנה של קיחה על ידי דבר אחר היא לקיחה אבל בתנאי שאין בזה בזיון אם זה בדרך כבוד משל גימוניות של זהב או מין במינו אינו חוצץ אבל מן הרגע שזה סחבה וזה בזיון הרי אסור להחזיק את ארבעת המינים מעל לשחבה אלא במגע ישיר עם ארבעת מינים"

1. הבחנה בין חציצה על הארבעה מינים לחציצה על ידי האדם: הגמרא דנה בחציצה על גבי הארבעה מינים, ולא בחציצה הנמצאת על ידיו של האדם. המחבר מציין שאין זה מקרה שהגמרא לא דנה בכך.
2. השוואה לדיני כהן העובד במקדש: הטקסט מזכיר את האיסור על חציצה בין ידי הכהן לכלי השרת ובין רגליו לרצפת המקדש (ללא כפפות, גרביים וכו'). עם זאת, הוא קובע שזהו דין מיוחד ואין ללמוד ממנו לדיני נטילת ארבעת המינים.

• ציטוט: "דומה ששמה זה דין מיוחד במינו ואין ללמוד ממנו שום דבר."

1. התחשבות בדיני טבילה, ביזוי והתנשאות: לגבי נטילת ארבעת המינים, יש להתחשב בדיני חציצה הקיימים בהלכות טבילה, וכן במושגים של ביזוי והתנשאות בקיום המצווה.

• ביזוי והתנשאות: שימוש בכפפות מחמת חוסר כבוד למינים נחשב שלילי ("אוי לו ואויל נפשו לאדם כזה"). נדרשת התבטלות כלפי קיום המצווה.
• ציטוט: "אם אדם מחזיק לובש שפפות בזמן שהוא נוטל את הלולב כי זה לא מכבודו לגוע בארבעת המינים אוי לו ואויל נפשו לאדם כזה אם עד כדי כך הוא בא בהתנשאות שלא יתולל לולב אלא צריך התבטלות של האדם כלפי קיום המצווה כי אם השם מצווה אין לך דבר יותר נעלה ויותר מכובד מזה וזה כולנו מסכימים"
• דיני טבילה: בהלכות טבילה, חציצה מועטת שהאדם אינו מקפיד עליה אינה פוסלת את הטבילה. זה רלוונטי במקרים של גבס או פלסטרים שנשים נדרשות להשאיר עליהן מטעמים רפואיים בזמן הטבילה. במקרים אלו, הטבילה מותרת אם החציצה מועטת והאישה אינה מקפידה עליה.
• ציטוט: "ומה מה לנו יותר מאשר טבילה במקווה שאנחנו צריכים שבשרו יבוא במים ובכל זאת אמרו חכמים שמיעותו שאינו מקפיד עליו אם יש איזשהיא חציצה בגופו של האדם אבל זה במיעוט גופו ואם הוא איננו מקפיד עליו אין זו חציצה הוא יכול לטבול"

1. יישום על מקרה הגבס: מאחר והגבס ביד עם אצבעות גלויות נחשב ל"מיעוטו יחסית לכל גופו שאינו מקפיד עליו" (האדם מסתובב איתו ברחובות ואינו מתבייש בו), הוא אינו חוצץ. לעומת זאת, טבעות לנוי אינן חוצצות ואין צורך להסירן בעת נטילת לולב.

• ציטוט: "ולכן הדבר פשוט שאם יש גבס ביד נתרו לו עוד כמה אצבעות וכולי שהן גלויות אז הגבס הזה מאחר והוא מסתובב איתו ברחובות והשווקים הוא איננו בוש ומחס צה שלא יראו הרי זה נקרא מיעוטו יחסית לכל גופו שאינו מקפיד עליו ואינו חוצץ ולאוד אין לומר שאם יש לבני אדם טבעות ביד כלשהו לנוי אינו חוצץ שאז ודאי ודאי לא צריכים להוריד טבעות בזמן שנוטלים את הלולב"

1. הוראת מרן השולחן ערוך והרמ"א: הטקסט מביא את דברי מרן השולחן ערוך (אורח חיים סימן תרנא סעיף ז') המתבסס על הגמרא ועל דברי רבנו, המתיר נטילה על ידי "בית יד" (אגד) אם זה דרך כבוד. אם זה לא דרך כבוד (כגון נטילה בכלי מחוסר כבוד ללולב), לא יצא ידי חובה. הרמ"א מוסיף שנהגו להחמיר להסיר תפילין וטבעות בזמן נטילת לולב מחשש חציצה, אך הוא עצמו מסייג זאת אם אין כל היד מכוסה בהם.

• ציטוט מדברי מרן: "אם עשה בית יד ונתן בו הלולב אונטלו שפיר דמה דלקיחה על ידי דבר אחר שמ לקיחה ובלבד שיהיה דרך כבוד. אבל אם אינו דרך כבוד כגון שנתן עלול בכלי ונתלו כאילו לא מכבודו לטולט לאולב רק באמצעות כלי לא יצא."
• ציטוט מדברי הרמ"א: "ונהגו להחמיר להסיר התפילין וטבעות מידם אבל מדינה אין להחושעיל ואין כל היד מכוסה בהן"

1. מנהג האשכנזים לגבי תפילין בחול המועד: מוזכר המנהג האשכנזי להניח תפילין בחול המועד, ומנהג בני ארץ ישראל האשכנזים שלא להניח בהשפעת הארי. הרמ"א מציין שנהגו להחמיר להסיר תפילין בזמן נטילת לולב מחשש חציצה של הרצועות.

• ציטוט: "נהגו להחמיר להסיר התפילין בחול המועד בזמן שנותלת לולב למה כדי שהתפילין לא יחצץ רצועות התפילין לא יחצצו בינו ובין ארבעת המינים וטבעות להסיר מידם אבל לכאורה זה מוגזם מה מה יש בדברים האלה התפילין מונח כביטור מצווה וודאי שאיןן מה וחצי זה הוא לא מקפיד עליו הוא שמח בו וזה מתבטל כלפי גופו בטח הטבעות הוא לא מקפיד כי זה נוי"

1. השקפה מקלה לגבי חציצה שאינה מוקפדת: הטקסט מציג גישה מקלה יותר לגבי חציצה שאינה מוקפדת, כגון תפילין וטבעות, ומדגיש שהם מתבטלים כלפי הגוף ואינם אמורים להוות חציצה. הוא מבקר את החומרה המוגזמת, לדעתו, בהסרתם בזמן נטילת לולב.

• ציטוט: "לכן אומר הרמא אבל מדינה אין לחוש הועיל ואין כל היד מחוסה בהן אם הייתה כל היד מכוסה בתפילין, בטבעות, בכפות, אם אדם בא לוקח כפפות מדין קור, למשל יש ארצות קרות קרות קרות מאוד אתה קופא אז אין לו ברירה אז הוא שם כפפות אבל אם הוא שם את הכפפות בגלל שהוא לא רוצה להתנף אזי בושה או חלמה שלא יתולב לא ראוי ליטול לתלול אבל אנחנו מדברים על אדם שמטעמה בריאות הוא עושה את הדברים האלה הרי הדברים האלה מתבטלים כלפי גופו"

1. הכרעה הלכתית סופית לגבי רבי בנימין: לאור כל האמור, מורה הטקסט לרבי בנימין שהוא יכול ליטול את הלולב למרות הגבס, מאחר ואינו מקפיד עליו ושמח לקיים את המצווה. כמו כן, הוא אינו חייב ליטול את כל ארבעת המינים יחד, אלא יכול ליטול אחד אחד, ובלבד שיהיו סמוכים לפניו.

• ציטוט: "ומשום כך אנחנו מורים ובאים לרבי בנימין שיכול לטול את על עולב למרות שיש גבס על כף ידו כן כי הוא לא מפיד על הדבר הזה להפך הוא מתפלל ליום שבו הוא כבר יהיה בריא והוא רוצה בשמחה לקיים את המצווה והוא לא חייב לקחת את כל ארבעת המינים ביחד אלא אחד לפי מה שהלכה קובעת שההלכה קובעת שקיימת אפשרות לטול אחד אחד ובלבד שכל ארבעת המינים יהיו סמוכים לפניו מצויים לפניו"

בקיצור, הטקסט דן בהרחבה בשאלת חציצה בנטילת לולב, תוך התמקדות במקרה של גבס על היד. הוא משווה זאת למקרים אחרים של חציצה, בוחן את הסוגיות בגמרא ובדברי הפוסקים, ומיישם את העקרונות על המקרה הקונקרטי, תוך התחשבות במושגים של כבוד המצווה, ביזוי והיעדר הקפדה על החציצה. ההכרעה הסופית היא להקל במקרה של גבס שאינו מוקפד ולאפשר נטילה גם באופן של אחד אחד