מהם התנאים שפרגולה תיחשב לסוכה שניתן לצאת בה ידי חובת המצווה?

תזכיר תמציתי: שימוש בפרגולות כסוכה

מסמך זה מסכם את הנושא של השימוש בפרגולות כסוכה, כפי שעולה מתוך הטקסט המצורף. הדיון מתמקד בעיקר בשאלות הלכתיות הנוגעות לסוג מבנה הפרגולה, אופן חיבור חלקיה, רוחב הקורות, והחשש מגזרת הקורה ומקבלת טומאה של חומרי החיבור.

נושאים מרכזיים ועובדות חשובות:

• מבנה הפרגולות כגורם משפיע: הטקסט מדגיש כי פרגולות אינן אחידות במבנה שלהן ("הפרגולות הם אינן אחידות הם שונות ומשונות"). ישנן פרגולות עם קורות אורך ורוחב היוצרות תבנית רשת ("שתי וערב"), וישנן כאלו עם קורות בכיוון אחד בלבד, המחוברות לתשתית.
• רוחב הקורות והחשש מגזרת הקורה: עולה השאלה האם רוחב הקורות בפרגולה עלול להיחשב כ"גזרת הקורה" ולפסול את השימוש בהן לסיכוך. הטקסט מצטט את שיטת המשנה והתלמוד לפיה קורה שרוחבה ארבעה טפחים (כ-32 ס"מ) פסולה לסיכוך גם אם לא משתמשים בה בשטיחה. לעומת זאת, קורה שרוחבה פחות מכך מותרת לשימוש ("כל קורה שהיא פחות מ-32 סנטימטר רשאי להשתמש בה אפילו על ידי שליחה, לא רק על ידי זקיפה ואפילו בצפיפין קורה ליד קורה אין חשש").
• מנהג יהודי תימן: הטקסט מציין כמנהג אבותינו בתימן לסכך בקנים של עצים הצמודים זה לזה, ללא חשש לגזרת תקרה ("כך נהגו אבותינו בתימן לסכך בקנים של עצים אחד ליד השני ולא חששו שום תקרה למרות שזו הייתה התקרה שלהם של כל השנה").
• הבדלים בין מנהג אשכנז למנהג הספרדים (ובפרט מנהג המחבר): מוצג הבדל בין מנהג האשכנזים שהחמירו בגזרת תקרה גם בקורות דקות אם הן מונחות בצפיפות ("אשר חמירו ועשו להם גזרת תקרה משלהם כיוון שלדעתם במהם כבר נהגו לעזות לעשות תקרות גם בקורות שאין פחות משלושה טווחים ולכן החמירו שכל שנוהגים לעשות גגות כאלה אפילו מלייסטים אחד ליד השני הם מחמירים ורואים בזה גזרת הקרב ופוסלים"), לעומת שיטת המחבר (כנראה ספרדי) שאינו חושש בכך ("אבל לשיטתנו אין חשש").
• אופן חיבור הקורות והחשש מקבלת טומאה: עולה השאלה האם חיבור הקורות לתשתית הפרגולה באמצעות ברגים או מסמרים עלול להפוך אותן ל"מעמידים שמקבלים טומאה" ולפסול את הסיכוך.
• חיבור באמצעות ברגים לתשתית: לדעת המחבר, אין כל חשש בשימוש בפרגולה שקורותיה מחוברות לתשתית בברגים ("לדי דידנו אין שום חשש בוודאי וודאי לא משום גזירת קרא וגם לא משום החיבור של הקורות במסמרים לתבנית של הפרגולה").
• קורות המונחות בתוך בית קיבול: כאשר הקורות אינן מחוברות בברגים אלא מונחות בתוך בית קיבול בתשתית, הפרגולה כשרה גם לדעת האשכנזים כיוון שהקורות אינן מושכבות ויש חלל אוויר ("הרי אותה פרגולה גם לאשנזים כשרה כיוון שהקרות אינם מושכבות ורואים חלל באוויר").
• מעמד המסמרים לעניין טומאה: המחבר מסתמך על דברי רבנו (הרמב"ם בהלכות כלים) שרוב המסמרים אינם מקבלים טומאה, אלא רק אם תקעו אותם במיוחד כדי לתלות עליהם דברים ("שהמסמירים ברובם המכריע אינם מקבלים טומאה. רק אם הוא תקע מסמר תכוון לתלוט בו דברים. להפוך אותו מעין ו' אז אולי הוא מקבל טומאה אבל המצמרים המחברים אחד לאחד אינם מקבלים טומאה").
• דעת החכם בן ציון אבא שאול: מצוטטת דעה המקילה גם לאשכנזים בחיבור קורות בברגים ומסמרים כאשר המסמר אינו נראה והוא "בלוע" בתוך העץ ("אפילו לאחנו אשכנזים שמחמירים בחיבור הקורות בברגים ומסמרים יש מקום להקל כשהמסמר איננו ראה והוא ב לוע בבתנה של הקורה, בבתנו של העץ, יש מקום להקל מהחומרה של מה שהם קראו, מעמיד מקבל טומאה").
• פרגולות עם קורות שתי וערב המחוברות בברזלים: לגבי פרגולות בהן יש קורות שתי וערב המחוברות ביניהן בברזלים (ברגים וכדומה), לדעת המחבר אם המסמר תקוע בין הקורות ו"בלוע" ביניהן, הוא אינו מהווה חלק בלתי נפרד מהסיכוך ואין לפסול את הסוכה ("אם המסמר הוא תקוע בין שתי הקורות בלוע ביניהם איננו מהווה חלק בלתי נפרד מהסיכוך. אין מקום לומר ערב סכך כשר הם סכך פסול"). ניתן אף להמשיך את הסיכוך על גבי קורות אלו כדי שתהיה צילתן מרובה מחמתן.
• חשש החזון איש: מוזכר חשש של החזון איש, המבוסס על דברי הר"ן, שמא יבוא אדם ויסכך בדבר שמקבל טומאה, למרות שהמסמרים עצמם אינם נחשבים מקבלים טומאה לדעת המחבר. לכן, ייתכן שיש מקום להחמיר לדעתם בפרגולות שתי וערב המחוברות בברזלים ולא להשתמש בהן כסוכות.
• מסקנה לדעת המחבר: למרות החששות האפשריים, לדעת המחבר, גם בפרגולה עם קורות שתי וערב המחוברות בברגים ה"בלועים", מותר להשתמש כסוכה ואף להמשיך את הסיכוך מעליה כדי שתהיה צילתה מרובה מחמתה ("ולכן אם לא מדובר בקורות שהם קבועות שתי וערב, על ידי ברזלים, ברגים, כל מיני חיבורים ברזליים, אם לא מדובר בכך, אלא מד בר בקורות שהולכות או לרוחב או לאורך אם הם כאמור קבועות בתוך בית קיבול בלי בת מסמרים כשר לכל הדעות במיוחד הללו שאין המושכבות ואם הן מחוברות בברגים לדידנו אין שום חשש לדידם הם ירצו לסמוך על מה שאמר החכם בן ציון אבא שאול מתוב אבל לגבי הפרגולות אשר הם מחובר יש להם קורות שתי וערב ומחוברות בינן לבין עצמן בברזלים דהיינו בברגים או בכל מיני חיבורים שונים אזי לדידנו אם המסמר הוא תקוע בין שתי הקורות בלוע ביניהם איננו מהווה חלק בלתי נפרד מהסיכוך. אין מקום לומר ערב סכך כשר הם סכך פסול ... הרי מותר גם בפרגולה כזו לדידנו להשתמש כסוכה ואפילו להמשיך את הסכך מעליו כדי שתהיה צלתה מרובם חמתה").

ציטוטים מרכזיים:

• "מדי שנה בשנה תמיד מתעוררת השאלה באיזו מידה ניתן להשתמש פפרגולות לצורך סיכוך עליבדאמת שהפרגולות הם אינן אחידות הם שונות ומשונות..."
• "...לדי דידנו אין שום חשש בוודאי וודאי לא משום גזירת קרא וגם לא משום החיבור של הקורות במסמרים לתבנית של הפרגולה."
• "איזו היא קורה שפסולה לסיכוך משום גזירת הקרא קורה שהיא רוחבה ארבעה טפחים 32 סטימטר..."
• "כך נהגו אבותינו בתימן לסכך בקנים של עצים אחד ליד השני ולא חששו שום תקרה..."
• "אבל לשיטתנו אין חשש ולכן בוודאי וודאי שאותם קורות של פרגולות מה כבר יכול להיות הרוחב שלהם 10 סנטים 15 סנטים ודאי וודאי שהם רחוקות מלהיות גזירת קרא..."
• "הרי אותה פרגולה גם לאשנזים כשרה כיוון שהקרות אינם מושכבות ורואים חלל באוויר."
• "שהמסמירים ברובם המכריע אינם מקבלים טומאה."
• "אפילו לאחנו אשכנזים שמחמירים בחיבור הקורות בברגים ומסמרים יש מקום להקל כשהמסמר איננו ראה והוא ב לוע בבתנה של הקורה..."
• "אזי לדידנו אם המסמר הוא תקוע בין שתי הקורות בלוע ביניהם איננו מהווה חלק בלתי נפרד מהסיכוך."
• "...הרי מותר גם בפרגולה כזו לדידנו להשתמש כסוכה ואפילו להמשיך את הסכך מעליו כדי שתהיה צלתה מרובם חמתה."

סיכום:

הטקסט מציג דיון הלכתי מפורט בשאלת כשירות פרגולות לשימוש כסוכה. המחבר מציג גישה מקילה יחסית, המתבססת על שיטת הספרדים ועל דעות שונות בנוגע לגדר גזירת הקורה ומעמד חומרי החיבור לעניין טומאה. הוא מבחין בין סוגי מבנה הפרגולות ואופני חיבור הקורות, ומציע שבמקרים רבים ניתן להכשיר פרגולות קיימות לשימוש כסוכה, במיוחד כאשר רוחב הקורות קטן משיעור גזירת הקורה והחיבורים נעשים באופן שאינו הופך את הקורות למקבלות טומאה. עם זאת, הוא מציין את קיומן של דעות מחמירות יותר, במיוחד בקרב האשכנזים, שיש לקחתן בחשבון