במקומות שמועד צאת הכוכבים הינו בשעה מאוחרת, האם רשאי להקדים סעודת ליל שבת לתפילת ערבית?
האם יוצאים ידי חובת סעודת שבת לפני צאת הכוכבים והאם רשאים לקדש על הכוס מבעוד יום?
היש הבדלים בדין זה בין פסיקת רבינו הרמב"ם לבין פסיקת מרן השו"ע?
מהו, אם כן, הסדר המומלץ לביצוע בליל שבת במקומות אלו ע"מ לצאת ידי חובת כל השיטות?
תמצית נושאים ורעיונות מרכזיים מתוך הטקסט "הטקסט שהודבק"
הטקסט עוסק בדילמה הלכתית הנוצרת עבור יהודים הגרים בחוץ לארץ, במקומות בהם צאת הכוכבים בערב שבת מאוחרת מאוד, דבר המקשה על קיום מצוות הלילה כסדרן (תפילה, קידוש וסעודה). השואל מבקש לדעת כיצד יש לנהוג על פי שיטות רבנו (רבינו תם?) ועל פי השולחן ערוך.
עיקרי הדברים לפי שיטת רבנו (כפי שמובא בטקסט):
- הקדמת תפילת ערבית מותרת: מכיוון שתפילת ערבית היא רשות, ניתן להקדימה עוד לפני צאת הכוכבים, כפי שנהגו חכמי התלמוד גם בימות החול וגם בליל שבת. עם זאת, קריאת שמע יש לחזור ולומר לאחר צאת הכוכבים.
- ציטוט: "דווקא בדיוק הפוך את תפילת ערבית ניתן להקדים כיוון שהיא רשות וניתן להקדים אותה וכך נהגו חכמי התלמוד ומסופר כך בגמרא שנהגו להקדים לא רק תפילת ערבית של יום חול אלא גם תפילת ערבית של ליל שבת כמובן שקריאת שמע יחזרו ויקראו אותה אחרי צד הכוכבים."
- קידוש מוקדם מותר, אך אינו מחייב קבלת שבת מלאה עדיין: ניתן לקדש מבעוד יום (מפלג המנחה ומעלה), כפי שנהגו בתקופת התלמוד. אולם, קידוש מוקדם לא בהכרח אומר שהמקדש קיבל על עצמו שבת באופן מלא. אם קידש מוקדם יותר, ברור שקיבל עליו שבת ועליו לנהוג בקדושת שבת.
- ציטוט: "ומורי מעיר בבית צדק כשמקדימים את תפילת ערבית מבעוד יום בערב שבת זה עדיין לא בהכרח שהוא קיבל עליו את השבת וכן יכול הוא לקדש מבעוד יום כת הקידוש כך מעידים חכמי התלמוד נהגו להקדים ולקדש מבעוד יום וברור שאם קדש מבעוד יום וזה מותר לקדש מבעוד יום כמובן מפלג מנחה במעלה זה ברור אבל אם קדש מבעוד יום, ברור שכבר קיבל עליו את השבת ועליו לנהוג בדיוק כמו קדושת השבת."
- סעודת ליל שבת חייבת להיות דווקא בלילה, לאחר צאת הכוכבים: אכילת סעודת ליל שבת לפני צאת הכוכבים אינה מקיימת את החובה. למרות שמותר לקדש מוקדם, את הסעודה עצמה יש לאכול בזמנה.
- ציטוט: "כי האכילה של סעודת ליל שבת, אומר מורי בשיטת רבנו, היא דווקא בלילה בצת הכוכבים. ואם כן כן, אם ישעד לפני כן, הרי הוא לא יצא ידי חובה."
- פתרון ליהודי חוץ לארץ על פי מנהג תימן: מציעים לנהוג כמנהג יהודי תימן, שהיו מתפללים ערבית ומקדשים מבעוד יום, ולאחר מכן אוכלים "ג'עלה" (ארוחה קלה) כשעה לפני צאת הכוכבים. את הסעודה העיקרית עם פת היו אוכלים רק לאחר צאת הכוכבים.
- ציטוט: "ומורי העיד ותאר את המנהג בתימן שהיו מתפללים ערבית מבעוד יום, כומן אחרי פלג המנחה והיו מקדשים מבעוד יום והיו אוכלים ג'עלה אחרי הקידוש כשעה עד צאת הכוכבים ואז אז היו אוכלים פת, את הסעודה העיקרית, פת..."
- חשיבות כבוד שבת ועונג שבת: אכילת פירות וניצוחים (מאכלים קלים) עם שירת שבת וסיפורי תורה לכבוד שבת יכולה להשקיט את הרעב ולהוסיף כבוד ועונג לשבת עד לסעודה העיקרית.
- ציטוט: "אז יכולים אחנו שבחול להתנהג במתכון הזה ואז הם לא רעבים ויש להם כבוד שבת כי אכילת פירות ו ניצוחים יש בה כדי בכל זאת להשקיט את הרעבון ובמיוחד עם שירת שבת עם סיפורי תורה לכבוד שבת אז יש בזה כבוד שבת ועונג שבת..."
עיקרי הדברים לפי שיטת השולחן ערוך (אורח חיים, סימן רס"ז, סעיף ב'):
- הקדמת הכל מכוח קבלת שבת מוקדמת: לפי השולחן ערוך, אם אדם מקבל את השבת מבעוד יום (מפלג המנחה ומעלה), הוא יכול להקדים את תפילת ערבית, לקדש ולאכול מיד. קבלת השבת היא זו שמתירה את כל הפעולות המוקדמות.
- ציטוט: "מקדימים להתפלל ערבית יותר מבימות החול ובפלג המנחה יכול להדליק ולקבל שבת בתפילת ערבית ולאכול מיד כלומר מאחר ויש לו מה שנקרא תוספת שבת אז אם בני אדם מקבלים את השבת מבעוד יום יכול הוא להקדים את התפילה את תפילת ערבית מבעוד יום יכול הוא לקדש כי הוא לא אם הוא מתיר לאכול הרי אין אין אפשרות לסעות סעודת לש שבת בלי קידוש לפני כן הוא יכול לקדש לפני כן ויכול לאכול לפני כן כי ירדה שבת עליו מכוח קבלתו השבת."
- הכל קל ומוקדם עם קבלת שבת: שיטת השולחן ערוך נתפסת כקלה יותר במצב זה, מכיוון שהכל מותר לאחר קבלת השבת המוקדמת.
- ציטוט: "ואז כאמור לפי שיטת השולחן ערוך אין דבר יותר קל מכך הכל מוקדם מכוח קבלת השבת עד כאן לפי מרן..."
דעות האחרונים והמשנה ברורה:
- חשש לדעת שסעודת ליל שבת דווקא בצאת הכוכבים: המשנה ברורה מביא דעה (בשם "סבר חסידים", אך זו גם שיטת רבנו) שסעודת ליל שבת צריכה להיות דווקא לאחר צאת הכוכבים.
- ציטוט: "אבל האחרונים ידעו שיש שיטות שאי אפשר לדלג עליהם כבר המשנה ברורה בסעיף ה קטן ה הוא מביא את הדעה שאומרת שסעודת ליל שבת דווקא בצת הכוכבים."
- המלצת המשנה ברורה ליהודי חוץ לארץ: לאכול מבעוד יום ולמשוך את הסעודה העיקרית (אכילת פת בכזית) עד לאחר צאת הכוכבים, כדי לצאת ידי חובת שתי הדעות.
- ציטוט: "ולכן שמירת שבת כהלחתה ממליץ ש יאכלו מבעוד יום וישוך את הסעודה העיקרית עד לאחר צת הכוכבים ויאכל כזית פת אחרצת הכוכבים."
- דעת הרב עובדיה יוסף: מתיר לסעוד חצי שעה לפני צאת הכוכבים, ובכך מאפשר למשוך את הסעודה עד לאחר צאת הכוכבים. עם זאת, הוא ממליץ לכתחילה להמתין ולקדש עד צאת הכוכבים (כ-18 דקות לאחר השקיעה), או לפחות לאכול כזית פת לאחר צאת הכוכבים כעצת המשנה ברורה.
- ציטוט: "גם רבותי יוסף כשהוא מתיר לסעוד קודם הוא ממליץ שזה יהיה חצי שעה לפני צת הכוכבים וממילא הוא יכול למשוך עד אחרי צוות הכוכבים אבל השולחן ערוך חושש גם כן לדעה זאת אומרת סליחה הרב אודו יוסף חושש לדעה שהקידוש צריך לעשות דווקא אחרי צת הכוכבים זו לא הדעה של רבנו וגם לא הדעה של מרן אבל הוא חושש לדעה שהקידוש יעשה לפני צת הכוכבים אחרי צת הכוכבים והוא אומר על דרך ההמלצה ומכל מקום טוב ונכון להמתין ולקדש עד שיגיע זמן צאת הכוכבים שהוא קרבע שעה אחרי השקיעה או לכל הפחות טוב שיאכל עוד כזית פת כן אחר שיגיע זמן צאת הכוכבים כמו שהמשנה ברורה יעץ."
- יישום ההמלצה של הרב עובדיה יוסף במקומות עם צאת כוכבים מאוחרת: ההמלצה להמתין לקידוש עד צאת הכוכבים מתאימה בעיקר למקומות בהם צאת הכוכבים אינה מאוחרת באופן קיצוני. במקומות בהם היא מאוחרת מאוד, ייתכן שאין ברירה אלא לסמוך על שיטת השולחן ערוך ולהקל על ידי קבלת שבת מוקדמת והקדמת הכל, או לחילופין להשתמש בהיתר של אכילת "ג'עלה" עד צאת הכוכבים ואז לאכול סעודה עם פת.
לסיכום:
הטקסט מציג שתי גישות עיקריות לפתרון בעיית צאת הכוכבים המאוחרת בחוץ לארץ בליל שבת:
- גישת רבנו: מתירה להקדים תפילה וקידוש, אך מדגישה שאכילת סעודת ליל שבת העיקרית צריכה להיות לאחר צאת הכוכבים. פתרון מוצע הוא נהיגה כמנהג יהודי תימן של אכילת ארוחה קלה לפני צאת הכוכבים וסעודה עם פת לאחר מכן.
- גישת השולחן ערוך: מתירה להקדים את הכל (תפילה, קידוש וסעודה) לאחר קבלת שבת מוקדמת (מפלג המנחה). גישה זו נתפסת כקלה יותר.
האחרונים, ובפרט המשנה ברורה והרב עובדיה יוסף, מציעים פשרות ופתרונות נוספים, תוך התחשבות בחשש לדעות המחייבות סעודה דווקא לאחר צאת הכוכבים. הפתרונות כוללים אכילה מוקדמת עם דחיית הסעודה העיקרית (אכילת פת בכזית) לאחר צאת הכוכבים, או במקרים קיצוניים, הסמכה על שיטת השולחן ערוך.