האם מזוזה מהודרת שנכתבה ע"י סופר אשכנזי יר"ש כשרה גם ליהודי ספרדי?

תמצית עיקרי הדברים והרעיונות המרכזיים מתוך קובץ השמע "081123hy.mp3"

קובץ השמע עוסק בשאלה הלכתית שהופנתה לרב בנוגע לקניית דירה מיהודי אשכנזי חרדי, כאשר המוכר מציע להשאיר מזוזות מהודרות שנקנו מסופר חרדי אשכנזי, בתמורה לתשלום נוסף. השואל הספרדי מתלבט האם כדאי לשלם את התוספת עבור המזוזות הללו.

הרב משיב כי על הקונה הספרדי להתנות עם המוכר שיאפשר לו לבדוק את המזוזות. "והשבנו לו ש יתנה עם המוכר, שיסכים המוכר לפתוח את הנרתיק ולבדוק את המזוזות." הסיבה לכך אינה חוסר אמון בכשרות המזוזות או בהיותן מהודרות, אלא הצורך לוודא שהן אכן כתובות כהלכה מבחינת מבנה הפרשיות.

הדיון מתמקד בעיקר בהלכות כתיבת הפרשיות במזוזה – פרשיות פתוחות ופרשיות סתומות – ובמחלוקת הקיימת בין הרמב"ם לראש בנוגע להגדרתן. הרב מסביר כי למרות שיש הבדלים בין סגנונות הכתיבה האשכנזי, הספרדי והתימני, הבדלים אלו אינם פוסלים את המזוזה כל עוד הכתב ברור ומאפשר לילד לזהות את האותיות. "כי לענייני הכתב, אף שיש הבדלים בין כתב אשכנזי, ספרדי וימני, אבל זה לא מעכב כיוון שהעיקר שתינוק יכול לראות צורת אות ולקרוא אותה כצורת אות האות."

הבעיה העיקרית נוגעת למבנה הפרשיות, ובפרט לפרשת "והיה אם שמוע" שהיא פרשה סתומה. הרב מסביר כי קיימת מחלוקת בין הרמב"ם והראש לגבי ההגדרה המדויקת של פרשה פתוחה ופרשה סתומה. הרמב"ם ומרן השולחן ערוך פסקו שיש לעשות רווח בין פרשת "שמע" ל"והיה אם שמוע" משום שהיא פרשה סתומה, ואם עשה אותה פתוחה, המזוזה כשרה בדיעבד. "ואמנם הרמבם וכן מרן פסקו ומצווה לעשות הרווח שבין פרשת שמע לבה הם שמוע פרשה סתומה ואם עשה אותה פתוחה כשרה פרק ה מלכות תפילין מזוזה הלכה ב'."

בהמשך, הרב מתייחס לחידושו של בעל "טורי זהב" (הט"ז), שהציע פשרה לכתוב את הפרשיות באופן שיתאים לדעות הרמב"ם וגם לדעת הראש. לפי פשרה זו, הפרשה הקודמת נכתבת עם רווח קטן לפני סוף השורה, והפרשה הבאה (סתומה) מתחילה עם רווח קטן מתחילת השורה. צירוף שני רווחים קטנים אלה אמור ליצור את הרווח המינימלי הנדרש לפרשה סתומה לפי שתי הדעות.

אולם, הרב מצטט את דעת הבן איש חי (המכונה גם רבי יוסף חיים מבגדאד, אך כאן הכוונה כנראה ל"בית יוסף" של רבי יוסף קארו, סביר להניח טעות בהקלטה), שלפיו פשרה זו של הט"ז פגומה ואינה נחשבת לא לפרשה פתוחה ולא לפרשה סתומה כהלכה, ולכן המזוזה עלולה להיות פסולה. "והתורי זהב הציע פשרה לכתוב את הפרשיות באופן שלפי הבנתו לפי אותה פשרה זה יתאים גם לפי הרמבם ומרן מצד אחד וגם לפי הראש מצד שני והרבודו יוסף אומר שלפי בית יוסף הפשרה הזו היא גורעת והיא לא כזה ולא כזה ואז היא פסולה."

הרב מדגים את ההבדלים בין פרשה פתוחה לפרשה סתומה לפי הרמב"ם:

• פרשה פתוחה: מתחילה תמיד בתחילת שורה חדשה. אם הפרשה הקודמת הסתיימה בסוף השורה, משאירים שורה ריקה. אם הפרשה הקודמת לא הסתיימה בסוף השורה, הפרשה החדשה מתחילה בתחילת השורה הבאה.
• פרשה סתומה: מתחילה בתוך השורה, לאחר רווח של לפחות תשע אותיות מסוף הפרשה הקודמת (אם היא באותה שורה), או לאחר רווח של לפחות תשע אותיות מתחילת השורה (אם הפרשה הקודמת הסתיימה בשורה הקודמת).

הרב מסביר כי לפי שיטת הט"ז, הרווחים משני צידי השורה הם קטנים מתשע אותיות, וצירופם נועד להשלים לתשע. אולם, לפי דעת ה"בית יוסף", רווח קטן מתשע אותיות אינו נחשב כלל לרווח בין פרשיות, ולכן הכתיבה בשיטת הט"ז עלולה להיחשב כפרשה אחת ארוכה במקום שתי פרשיות נפרדות, מה שפוסל את המזוזה. "ואז מה יוצא לפי התורי זהב? כיוון שבהם שמוע מוכנסת פחותשע אותיות מקו הכתיבה הימני. ולמעלה השורה מסתיימת בפרשה הקודמת פחות משע אותיות בכתיבה השמאלית. זה לפי מרן נחשבת פרשה אחת ולא שתי פרשיות וכך יהיה לפי רבנו. ואם כן זה פוסל זה לא כמו בעיין ש מועה שלכתחילה כותבים אותה סתומה ואם כתב אותה פתוחה כשרה אלא זה פרשה אחת ופרשה אחת זה פיסול כי זה שתי פרשות צריך להיות שתי פרשות."

לסיכום, הרב מורה לקונה הספרדי להתנות עם המוכר האשכנזי שיאפשר בדיקת המזוזות. אם יתברר שהן נכתבו לפי שיטת הט"ז, הספרדי לא יקנה אותן ויקנה מזוזה לפי מסורתו ההלכתית, בעוד שהאשכנזי יוכל להשתמש במזוזות אלו בדירתו החדשה, כיוון שהן כנראה כשרות לדעות מסוימות בקרב האשכנזים. "ומשום כך צריך אותו קונה ספרדי להתנות עם המוכר שהוא יקח את זה לבדיקה והיה אם היא כתובה אותה מזוזה לפי המנהג של התורי זהב לא יקנה אותה אלא אשכנזי יקח אותה עמו יקבע אותה בדירתו החדשה והספרדי יקנה מזוזה לפי מסורתו ההלכתית