ל השואל שהוא קנה דירה מיהודי אשכנזי חרדי והיהודי אשכנזי החרדי הזה אומר שיש לו מזוזות מהודרות שקנה אותם מסופר חרדי אשכנזי שממש עושה מזוזות למעדרים ואם ירצה היהודי הספרדי שקונה את הדירה שבעל שהמוכר ישאיר את המזוזות ישלם לו כך וכך כיוון שהם מהודרות ושואל הקונה הספרדי האם כדאי לשלם את התוספת הזו וישארו המזוזות המהודרות או לא? והשבנו לו ש יתנה עם המוכר, שיסכים המוכר לפתוח את הנרתיק ולבדוק את המזוזות. ולא כי אין אנו מאמינים לא שהן מהודרות, אלא אנו רוצים לדעת האכן כתובות. ולא ואין הכוונה האכן כתובות בכתב אשנזי או בכתב ספרדי או בכתב תימני. כי לענייני הכתב, אף שיש הבדלים בין כתב אשכנזי, ספרדי וימני, אבל זה לא מעכב כיוון שהעיקר שתינוק יכול לראות צורת אות ולקרוא אותה כצורת אות האות, אלא הבעיה היא לגבי הפרשיות. הפרשיות. כיוון שפרשת והיה עם שמוע היא פרשה סתומה ויש מחלוקת בין הרמב"ם ובין הראש מה נקראת פרשה פתוחה ומה נקראת פרשה סתומה ואמנם הרמבם וכן מרן פסקו ומצווה לעשות הרווח שבין פרשת שמע לבה הם שמוע פרשה סתומה ואם עשה אותה פתוחה כשרה פרק ה מלכות תפילין מזוזה הלכה ב' זאת אומרת זהרן לכתחילה אבל בדיעבד זה לא פוסל אם הוא עשה אותה פתוחה אבל לא זו בלבד שיש מחלוקת בין הרמבם ובין הראש מה נקראת פרשה פתוחה ומה נקראת פרשה סתומה אלא שבתקופה מאוחרת התורי זהב הציע פשרה לכתוב את הפרשיות באופן שלפי הבנתו לפי אותה פשרה זה יתאים גם לפי הרמבם ומרן מצד אחד וגם לפי הראש מצד שני והרבודו יוסף אומר שלפי בית יוסף הפשרה הזו היא גורעת והיא לא כזה ולא כזה ואז היא פסולה שכן כבר ראינו שאם פרשת ויה שמוע כתב אותה פתוחה למרות שמנת דין צריך לכתוב אותה סתומה כשרה מזוזה אבל לפי הפשרה שהציע תורי זהב יכול להיות שהיא בכלל תהיה פסולה השאלה היא כיצד אה כיצד נחשבת כיצד נכתבת פרשה פתוחה כיצד נכתבת פרשה סתומה לפי הרמבם לפי הראש הוא מה היא הפשרה של התורי זהב כדי שנדע למה באמת יש צורך לבדוק מזוזה כזו אם נכתבה כשיטת התורי זהב אז היא פסולה לנו ובכן פרשה פתוח קודם כל פרשה אמורה כאן היא איננה מה שאנחנו קוראים היום פרשת שבוע כי פרשת שבוע היא נקראת סדרה אבל פרשיות במובן ההלכתי זה הפסקאות פסקאות שכתובות בתורה מהן פסקאות פתוחות ומהן פסקאות סתומות כי סוף סוף אין התורה כתובה מהחל עד כלל לא שום מרווח אלא יש מרווח בין פסקה לסקה והפסקאות האלה נקראות פרשיות וכאמור יש שני סוגים של פרשיות פרשה פרשת פתוחות, פרשיות סתומות. לפי רבנו, הפרשיות הפתוחות הן בנות שני סוגים, שלעולם מתחילה הפרשה הפתוחה ממש מקו הכתיבה הישר מהתחלה. אין השורה מוכנסת. אין השורה מוכנסת. שורה מוכנסת זה נקרא סתומה. פרשה סתומה. אלא שישנם שני מצבים. אם הפרשה הקודמת נסתימה ממש בסוף הקו הכתיבה אזי אם הפרשה הבא אחריה היא נקראת פתוחה משאירים שורה ריקה לגמרי ואז מתחילים את הפרשה השנייה מקו הכתיבה מצד ימין ממש מההתחלה וזה סוג אחד של פרשה פתוחה פרשה פתוחה מסוג שני אם הפרשה הקודמת לא נסתיימה בקו בכתיבה מצד שמאל מוכנסת לתשע אותיות במעלה אזי הסופר יכתוב את הפרשה השנייה מפתוחה בקו הכתיבה מימין ממש מתחילתו הועיל ובשורה של הפרשה הקודמת יש מרווח חלק למעלה מתשע אותיות אז נחשבת הפרשה השנייה ממש כפתוחה אלו הם שני סוגים של פרשיות פתוחות לפי רבנו אבל פרש סתומות הם אחת משלושה אופנים. כשנסתימה הפרשה הקודמת ועם מרווח של מינימום תשע אותיות חלק מהקו הכתיבה השמאלי והפרשה השנייה הועיל דסתומה משאיר מינימום תשע חלק תשע כמרוח תשע אותיות מקו הכתיבה הימני פנימה מוכנסת ואז כיוון שהיא מוכנסת בפנים במרחק מינימלי של תשע אותיות היא נקראת פרשה סתומה. זה סוג אחד. סוג שני, כשפרשה אחת מסתיימת, נניח במילה או שתי מילים שורה אחת ויש מרווח של מינימום תשע אותיות ושוב ממשיכה באותה באותה שורה הכתיבה עזא מחר וזה באותה שורה יש מרווח מינימלי של תשע אותיות בין פרשה לפרשה. זה נקרא סתומה והסוג השלישי גם אם הפרשה הקודמת נסתיימה ממש בקו הכתיבה השמאלי בסוף אם מהתחלה הרקחיק מקו הכתיבה הימני מינימום חלק תשע אותיות זו נקראת סתומה להרמבם ואילו להראש זו נקראת פתוחה והועיל ויש מחלוקת בין הרמבם והראש מה עשה ה תורי זהב צי הצעה שהפרשה הקודמת תיכתב באופן שישאר מרווח לפני קו הכתיבה השמאלי פחות מתשע אותיות ולכתוב את הפרשה הבאה סתומה לדבריו במרחק מכב מקו הכתיבה הימני במרחק של פחות מתשע אותיות ואז מצרפים את ה מרח דלמעלה מצד שמאל והמרוח דלמטה מצד ימין וזה נחשב כתשע אותיות וזה נחשב לפרשה סתומה לפי שתי הדעות לפי הרמבם ולפי הראש כך התורי זהב הציע והתחילו לנהות כשיטתו הרבה מהפוסקים והרבה מהסופרים אשכנזים בעיקר התחילו לנהות כשיטתו אומר הבית יוסף שעדיין לא ידע את הפשרה של התורי זהב, אבל מתוך דבריו בבית יוסף ביורי דעה רפ"ח נראה שכל מרחק שהוא פחות מתשע אותיות הוא לא נקרא פרשה כלל למשל ניתן דוגמה ארץ זבת חלב ודבש ואחר כך כי הארץ אשרת בא שמה רשתה כי הארץ אשר אתה שמהשתה היא סתומה אז מאחר ונכתב ארץ זבת חלב והשורה השנייה הוא דבש ואחר כך בא אחריה כהארץ אז עושים מרווח של תשע אותיות מינימום וזו נקראת פשסתומה היה ולא עשה מרווח של תשע אותיות אלא כתב כי הארץ נניח במרחק של שלוש אותיות בין הודבש ובין כי הארץ יש מרחק אבל לא תשע אותיות אלא שלוש אותיות אומר הבית יוסף זה לא נקרא שתי פרשיות אלא פרשת אחת ואז מה יוצא לפי התורי זהב? כיוון שבהם שמוע מוכנסת פחותשע אותיות מקו הכתיבה הימני. ולמעלה השורה מסתיימת בפרשה הקודמת פחות משע אותיות בכתיבה השמאלית. זה לפי מרן נחשבת פרשה אחת ולא שתי פרשיות וכך יהיה לפי רבנו. ואם כן זה פוסל זה לא כמו בעיין ש מועה שלכתחילה כותבים אותה סתומה ואם כתב אותה פתוחה כשרה אלא זה פרשה אחת ופרשה אחת זה פיסול כי זה שתי פרשות צריך להיות שתי פרשות ומשום כך צריך אותו קונה ספרדי להתנות עם המוכר שהוא יקח את זה לבדיקה והיה אם היא כתובה אותה מזוזה לפי המנהג של התורי זהב לא יקנה אותה אלא אשכנזי יקח אותה עמו יקבע אותה בדירתו החדשה והספרדי יקנה מזוזה לפי מסורתו ההלכתית רבי חנו בן עגשמר